|
מתוך התייחסותך לדבריה של הזמרת שרית חדד ערב האירוביזיון, 2002 , ניתן להסיק במדה מסויימת את הדבר הבא: כשהנגנים והזמר בחתונות עממיות בשנות ה-80יחד עם הקהל המשולהב, פצחו בשירת ''לחיי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה'' לא הצטרפת לזמר העליז במלוא גרונך, כשאתה מוחה כפיים לקצבו, תוך קריאות קצובות של ''הופ הופ''. אולי, אם אעיז ואומר, אף גילית נטייה מסויימת לשאול ''רגע, מה כל כך טוב כאן? תנו נימוקים במקום לרונן.
יש אכן טעם באיתור מוקדי בעיה פנימיים של החברה והכלכלה, מתוך כוונה קונסטרוקטיבית. אכן, חיויתי את דעתי כנגד ביקורת מוסטת, לטובת ביקורת אפקטיבית.
באמת, האם החזון ההרצליאני של יצירת חברה משופרת ומתקדמת שנוכל להתגאות בה, אינו תופס עוד, כך שמה שנותר הוא שלהוב עצמי? |
נימוקים רבותי, נימוקים (וביקורת אפקטיבית)
