פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
ימין זה חכם, נכון, מוסרי וצודק
אריה פרלמן (שבת, 14/12/2002 שעה 15:13) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יפה שאלת דוד סיון - וכולי תקווה שתשובותיי תתעלינה לרמת שאלותיך.

1) הטרור המקומי והטרור הבינלאומי.

אחד הניתוחים היפים והמעמיקים ביותר לגבי שורשי הטרור הערבי, ניתן בספרו של בנימין נתניהו - ''מקום תחת השמש''. כן - אני יודע - כשרון הביצוע שלו איננו מגיע לעשירית מכשרון כתיבתו, אבל לא זה העניין. לכן - אתנצל כאן מראש אם אחזור על חלק מהדברים המופיעים בספרו.

שורשי הטרור הערבי והמוסלמי נעוצים בשני מקורות עיקריים: תרבות, ודת.

העולם הערבי, הוא מצד אחד חברה שבטית-מסורתית, קמאית, שענייני נקמת-דם, כבוד המשפחה וכבוד השבט עדיין חזקים בה מאוד. החברה הערבית היא חברה מפוצלת ומסוכסכת, שבה הדרך הנפוצה ביותר לפתרון סכסוכים או להתמודדות עם בעיות - היא דרך החרב.

מצד שני, שלטת בחברה הערבית דת האיסלאם, שהיא דת תוקפנית, מיליטריסטית, שואפת-שלטון, כיבוש וכוח - שגורסת עליונות רוחנית ואנושית על-פני כל מי שאיננו מוסלמי. אין כל הכרח שבכל דת יתקיימו היסודות הללו: אין זה נכון לגבי הדת ההינדואית, שחובקת כיום מיליארד איש, או לגבי הקונפוציאניזם - שכולל את רוב תושבי סין.

אמת, גם בדתות אחרות ישנם יסודות של חוסר-סובלנות ושל שאיפה משיחית לשלוט על העולם - ובכלל זה ביהדות ובנצרות. ואולם: ההבדל היסודי בין שתי דתות אלה לבין האיסלאם, הוא הרנסנס שעבר על העולם הנוצרי, מלחמות הדת, ותהליכי החילון והמודרניזציה - שאילצו את העולם הנוצרי - לפחות למעשה אם לא להלכה - להפוך לסובלני הרבה יותר ממה שהיה, למשל, בימי הביניים.

היהדות עברה תהליך אחר - שעיקרו שורה של חורבנות, גלויות ודיכוי - שאילצו אותה - גם כן - לפתח תיאולוגיה, ולו גם תיאולוגיה של יום-יום - שאיננה מתבססת על שלטון עולמי ועל ''יד ישראל חזקה''. היהדות - בניגוד לשתי הדתות המונותאיסטיות הגדולות - היא דת לאומית מובהקת, הנעדרת את הלהט המיסיונרי לגייר את כל העולם תחת מצוותיה, ודווקא להיפך: ''קשים גרים לישראל כספחת''. היסוד הלאומי והיסוד הכלל-אנושי מאזנים זה את זה, בניגוד ליסוד הכלל-אנושי, השליט הרבה יותר באיסלאם ובנצרות.

אך אם ננסה להסביר לעצמנו את שורשי הטרור הערבי והמוסלמי של ימינו, ניווכח שהבעיה נעוצה בתסכול: העולם המוסלמי הוא עולם נחשל, מפגר, מלא קנאות, בערות, עוני ודישדוש - וזאת לעומת השגשוג הכה-מנוגד של העולם היהודי, הנוצרי, ואף של כמה מדינות במזרח-אסיה.
על התרבות הערבית, אין עד טוב יותר מאשר ההיסטוריון הערבי הדגול איבן ח'לדון, בן המאה ה-‏13:

''ערביי המדבר, מחמת טבעם הפראי, הם אנשי שוד והשחתה,
השודדים מה שהם יכולים לשדוד... כשערביי המדבר משתלטים על ארצות מפותחות,
הן נחרבות במהרה''

פרופ' מנשה הראל, http://www.gamla.org.il/article/2000/april/harel1.ht...

אם כן, כאשר המוסלמים מביטים בעיניים כלות על הפריחה וההצלחה של רוב העולם הלא-מוסלמי, ובעיקר של ''בני החסות'' היהודים והנוצרים - הם מתמלאים זעם וחימה מבחינה דתית, כיוון ש''לא ייתכן'' ש''בני חסות'' נחותים יהיו עליונים על המוסלמים, מאמיני אללה, בכל כך הרבה תחומים, ולכך מצטרף גם תסכול איום ותחושת אין-אונים: הקיטוב החריף שבין תהילת העבר לבין עליבות ההווה הוא מקור לזעם אין-סופי שיוצא ממעמקי הנפש הדואבת.

לפיכך, נותרות למוסלמים שתי דרכי פעולה: הדרך הקשה והדרך הקלה.

הדרך הקשה היא לעבוד, להתפתח, להתקדם, למחול על הכבוד ולהסתייע ב''כופרים'', אך הם בוחרים ברובם בדרך הקלה: להרוס, להחריב, להשמיד, לכבוש, לרצוח ולרצוח ולרצוח - בבחינת ''גם לי גם לך לא יהיה'', בבחינת ''שיוויון של דפוקים'': במקום להתעלות לרמת המערב - לדרדר אותו, להחריב ולהכניע אותו - על-מנת שיגיע אל ''שיוויון'' עם עולם האיסלאם.
מובן, שגישה זו מתוגברת ומועצמת על-ידי תיאולוגיה של מוות למען האל, של גאולת הנפש באמצעות הליכה ישירות אל זרועותיו של אללה - בדרך כלל בצוותא עם כמה שיותר ''כופרים''.

מצב זה בולט במיוחד בארץ-ישראל: הערבים והיהודים התחילו בשנת 1948 מאותה נקודת האפס: הערבים נעקרו ברובם ממקומות מגוריהם, נחלו תבוסה מוחצת במלחמה, ואילו היהודים, שגם כך היו מוכים לאחר השמדת שליש מהעם היהודי על-ידי הגרמנים, האוסטרים ועוזריהם - נחלו ניצחון-פירוס שבעקבותיו גם נאלצו לקלוט מאות אלפים רבים של פליטים.

והיום - לאחר 55 שנה - אנו רואים לאן התקדמו היהודים ולאן התקדמו הערבים בארץ-ישראל.

מומחים ממני יעמיקו בעניין התרבותי - אך עובדה היא שהערבים נוטים להאשים את כל העולם ואישתו - רק לא את עצמם. עולמם מלא קונספירציות, שקרים ושדים - החל מהאשמת המוסד והסי-איי-איי בפיגוע ה- 11 בספטמבר, וכלה בהאשמת המערב ו/או היהודים בהפצת מחלות סופניות בקרב העולם הערבי.
האשמת האחר - כמובן ללא שום בסיס - מביאה גם לזעם ואלימות כלפיו.

הזעם והאלימות האלה הם מתועבים - בראש ובראשונה, אבל אולי לא פחות מכך גם עלובים, נלעגים, פאתטיים ומגוחכים.

ישנו קשר הדוק בין הטרור הערבי בארצנו לבין הטרור הערבי והמוסלמי בכל העולם: הקשר הוא מבצעי, ומונח על מצע משותף מבחינת האידיאולוגיה, הדת, התרבות, מערכת הטיעונים, השיטות וההזדהות ההדדית.

הפתרון לטרור האיום הזה הוא לא איזו מין רחמנות מעוותת הנובעת מהאשמה עצמית פתולוגית - אלא מאבק חריף ובלתי-מתפשר נגדו, שיגבה ממפעיליו ומסביבתו התומכת מחירים כה איומים - עד כדי כך שהוא יתברר כלא כדאי. מבחינה זו טובה מאוד הדוגמא של כתישתן האכזרית של יפן וגרמניה במלחמת העולם השניה, אם כי בכל הנוגע לעולם האיסלאם - לא יהיה די בכך. דרוש כאן גם תהליך ארוך-טווח של רנסנס באיסלאם, שניצניו קיימים באיסלאם ההודי (שינוי תיאולוגי יסודי במושג הג'יהאד, ממלחמת-קודש טוטאלית להתעלות רוחנית ותיקון חברתי, וכיו''ב). היסוד לגישה צריך להיות, שלא הייאוש הוא המקור לטרור - אלא התקווה. התקווה לנצח, שאיתה בא גם שיכרון-חושים, והשתוללות גוברת והולכת בנוסח כדור-שלג.

2) מה אמריקה עושה והאם זה טוב.

מניעיה של ארצות-הברית לתמיכה בישראל הם הידיעה שישראל היא בעלת הברית היציבה היחידה, המדינה היחידה באזור שבה המכוונות הפרו-מערבית מושרשת עמוק בחברה, ולא רק אינטרס חולף, רופף וזמני של כמה מאות שליטים ומקורבים; התמיכה בישראל מבוססת על שותפות טבעית במאבק ארוך-הטווח נגד הברבריות האיסלאמית, על מיקומה האסטרטגי של ישראל באזור, על כוחה הצבאי (כל עוד לא קראו האמריקנים את כתבי אורי מילשטיין...) וגם על אהדה ציבורית עמוקה של הציבור האמריקני הכללי לעם התנ''ך שיושב בארץ התנ''ך.

מה שאמריקה עושה בעיראק זה מצויין ומעולה לישראל - אם כי בד בבד יש לדחות בנימוס אך בנחישות כל ניסיון להגביל את ישראל בכל הנוגע לאינטרסים ביטחוניים חיוניים - מלחמה בטרור - או זכויות יסוד לאומיות - כמו זכות ההתנחלות באדמות יהודיות.

3) תהליך הגלובליזציה.

תהליך הגלובליזציה מביא רווחה וקידמה לכל מקום שאליו הוא מגיע, והברירה היא בין ''ניצול'' ר''ל - של עובדים ברחבי העולם - לבין אבטלה מוחלטת ומוות ברעב. האווילות הזו, שבגינוי הקפיטליזם והשוק החופשי הפתוח - מגיעה לשיא מיצויה בתופעת מיליוני המהגרים שמציפים את אמריקה בכל שנה, למרות שהיא - איך לא - ''נצלנית והאכזרית'', ואלכסנדר מאן ידידנו יוכל בוודאי לספר לנו על המוני מהגרים מוסלמים שנוהרים אל ק''ק גרמניא, למרות שידוע לכולי עלמא שהמוסלמים שם הם ''מדוכאים'', ''עניים'', ''מסכנים'' ושאר מריעין-בישין.
הדרך הטובה ביותר ''להסביר'' את ה''סתירה'' שבין נהירת מיליונים אל ארצות ה''מערב המדכא'' לבין ה''יוהרה הקפיטליסטית'' האיומה השלטת בארצות אלה - היא בשלוש דרכים:

1) או שסי-איי-איי עושה קנוניות ומניפולציות של הונאה כלל-עולמית, על-מנת לשכנע מיליונים תמימים ללכת אל מותם הרוחני והכלכלי;

2) או שהמיליונים הללו חיים ב''תודעה כוזבת'', ככל הנראה מטומטמים או סתם מזוכיסטים שאוהבים להיות ''מדוכאים'';

3) או שפשוט הם מחפשים גורל טוב יותר, והם אכן לרוב מוצאים אותו.

לפיכך, כל אותם עשרות אלפי פורעים-נודדים, שהולכים וצווחים על ''עוולות הגלובליזציה'' - ולא במפתיע חלקם פרו-טרוריסטים - נראים בעיניי כשילוב בלתי-עכיל במיוחד של תועבה וטימטום.

4) נושאים כלכליים:

א) יש לבטל את שכר המינימום לחלוטין: מדובר בעיוות שגורם להגברת האבטלה ולגידול בעבריינות מצד מעסיקים ועובדים כאחד. הנזק שלו הוא כפול - מכיוון שכוונותיו טובות, ולכן נזקו מיטשטש תחתיהן. שכר המינימום יותר מצבים שבהם או שמעסיקים ועובדים עוברים על החוק כאשר משולם שכר נמוך יותר; או שעובדים נותרים מובטלים מכיוון שמעסיקים לא רוצים לעבור על החוק; או שבעלי מפעלים מעבירים אותם לירדן/לסין וכו'; או שמתפתחת תופעה מחתרתית של העסקת עובדים זרים בניגוד לחוק ולתקנות - בשכר נמוך משכר מינימום. במקרים חוקיים-אך-מגוחכים - משלמת המדינה ''השלמת הכנסה'' עד לגובה שכר המינימום - למי שמשתכר פחות מכך, ולמרבה האירוניה דווקא במגזר הממשלתי נפוצה התופעה - במגזר שבו כביכול הכל מפוקח ומתוזמר מלמעלה. מי משלם את השלמת ההכנסה? נכון: אני ואתה ואת.

ב) יש לבטל את כל ההטבות והקיצבאות למיניהן - כולל כמובן דמי אבטלה - ולהחליפן במס הכנסה שלילי אחיד, בגובה של 50%. נניח, שאם ההכנסה החייבת במס היא 4,000 ש''ח; והעובד מרוויח 2,000 ש''ח; - הוא יקבל מס הכנסה שלילי בגובה 1,000 ש''ח. מי שמרוויח למשל 3,800 ש''ח - יקבל 100; ומי שמרוויח 3,3990 ש''ח - יקבל 5.
כך - מצד אחד, אף אחד לא ישאר ''ללא גרוש על הנשמה'', ומצד שני - לא יתבטל לחלוטין התמריץ לעבודה, אם וכאשר סכומי הסובסידיות, התמיכות והקצבאות למיניהן עולה על השכר המינימלי החייב במס.

ג) יש לפתוח את מערכת הפנסיה לשוק הפרטי: החל משנת 2005, למשל, כל מי שנכנס לשוק העבודה יוכל לבחור האם לבטח את עצמו בפנסיה ממלכתית - ביטוח לאומי חובה - או בפנסיה פרטית לחלוטין - שממנה יוכל למשוך כספים גם לפני גיל הגימלאות. בתהליך טבעי והדרגתי - רוב העובדים יעברו לביטוח הפרטי, שיניב תשואות גבוהות יותר - ומי שלא - שיישאר בתחום ה-‏5% או פחות - שיתעקשו להיות מבוטחים על-ידי ''אמא ממשלה''.

ד) יש לבטל את הגבלת אזורי הרישום - ולתקצב את מערכת החינוך לפי שיטת השוברים (זכויות יוצרים עליה לפרופ' מילטון פרידמן) : נניח, שאחרי כל החישובים - יתברר שהמדינה משקיעה 5,000 ש''ח בשנה על כל תלמיד - בחישוב ממוצע (הסכום הוא להמחשה בלבד). כל משפחה תקבל שובר של 5,000 לילד - שובר מוגבל לרכישת שירותי חינוך בלבד - שאותו תוכל להשקיע לפי רצונה בכל בית ספר שיעלה על דעתה. מובן מאליו שחוק חינוך חובה (ו''חינם'') יבוטל. כל בית ספר יוכל לשים דגש על כל נושא או תחום שיבחר: ספורט, אמנויות, שדה וכו' - ובלבד שילמד תכנית-ליבה של אנגלית + מתמטיקה + אזרחות (כולל תמצית ציונות ותנ''ך).

ה) יש לבטל שורה ארוכה של מגבלות וקשיים - שמרתיעים משקיעים גם לאחר שהתגברו על מחסום המוקטעה: מדוע בישראל צריך עורך-דין, למשל, לכל הדעות אדם אמיד ומכובד עם מקצוע טוב - לעבור שבעה מדורי גיהינום על-מנת לקבל הלוואה של 50 אלף ש''ח? כיצד יכולים להתפתח ולהתרחב כאן עסקים קטנים ובינוניים - שהם תמצית סם החיים הכלכלי - אם אדם צריך לעבור מכשולים רבים על-מנת להרחיב את העסק באמצעות הלוואה של 30, 40 או 50 אלף ש''ח?
כיצד תבואנה לכאן חברות בינלאומיות - אם הממשלה יורדת לחייהן במיני ביורוקרטיה ותאוות-מסים בלתי נלאית? 70% מחברות ההיי-טק הישראליות נרשמות בחו''ל מאימי הביורוקרטיה הישראלית.

ו) יש להוריד עד כמה שניתן את המס על עבודה, תוך כדי יישור מיני עיוותים ופטורים - והעמקת הגביה במקביל. תקבולי המס יגדלו, לא רק בזכות העמקת הגביה והרחבתה, אלא גם מפני שהורדת המס תעלה את התמריץ לעבוד (ומתוך כך להפיק מסים) ותוריד את התמריץ להעלמת מסים. במקביל לכך, יש להעלות את המס על רווחים מהון - אבל בחוכמה ובזהירות: לא לשפוך את התינוק עם המים.

ז) בזק איננו ''נכס לאום'' - כי אם מונופול ממשלתי שיש להפריטו, ויפה שעה אחת קודם. ראינו מה קרה בשוק השיחות הבינלאומיות לפני ואחרי שהוא הופרט. נדמה לי שאינני צריך להביא מספרים.
לעומת זאת, הקרקע והמים הם בהחלט נכסי לאום. את ניהול מערכת המים ניתן להפריט, כפי שנעשה בפרדס-חנה ומתוכנן בשדרות, ולגבי הקרקע - יש לחשוב היטב כיצד ניתן להפריט אותה מאידך - אבל מצד שני למנוע את רכישתה על-ידי גורמים עויינים. העניין הזה דורש מחשבה ותכנון מיוחדים יותר, מאשר בעניין בזק למשל.

5) ערביי ישראל.

יש לחייב את ערביי ויהודי ישראל לשרת שירות צבאי או לאומי כתחליף - וזאת כתנאי לקבלת אזרחות; יש להעמיק ולהרחיב את גביית המסים בקרב האוכלוסיה הערבית - מכיוון שמצב הגביה שם איננו מעודד; יש להגביר את אכיפת החוק בקרבם - בעיקר בכל הנוגע לבניה בלתי-חוקית - אך במקביל להחיל תכניות מתאר מתאימות, שיכללו - בחלק מהמקרים, עם כל הכבוד - שינוי באורח החיים מאורח כפרי לאורח עירוני; כל אזרחי ישראל יחוייבו ללמוד את הליבה החינוכית שהזכרתי קודם, וזאת כולל לימודי לשון עברית; יש לעודד את יציאתן של הנשים לשוק העבודה, וכך גם לגבי החרדים; במיוחד בנוגע לערביי ישראל - יש לעודד את הגירתם אל ארצות-ערב, או אל כל מקום שיבחרו - ובלבד שיהיה מחוץ לארץ-ישראל המערבית. יש לעשות זאת בצורה מכובדת, ללא איומים וללא לחץ - ורצוי כמה שיותר בצנעה.

הבעיה היא לא בהצעות - אלא במימושן. ישנן ממשלות (ימין ושמאל) שקיימו חלק אחד והזניחו חלק אחר - ולהיפך. דרושה מנהיגות, דרוש חזון, דרושים אומץ ונחישות.

חזון הציונות חייב להיות מבוסס על שלושה עקרונות, והם: קיבוץ כל יהודי העולם אל ארץ-ישראל השלמה, בגבולותיה ההיסטוריים והגיאוגרפיים, תוך כדי ביצור העצמאות והריבונות היהודית, ושימור המורשת והתרבות היהודית למען העבר, ההווה והעתיד.

אך למרבה הצער, מה שמפריע לחתירה אל החזון הזה הן כמה הנחות יסוד המובילות את חיינו - אך זאת כבר בתשובה למאמר אחר.
_new_ הוספת תגובה



הנהירה של מהגרים לארצות המערב מקורה ברצון
דוד סיון (שבת, 14/12/2002 שעה 18:36)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לשפר את רמת החיים והחופש, אין לי ספק בכך. בתקופת שהותי בארה''ב פגשתי אותם בכל מיני צורות (גם פנים אל פנים וגם כתלמיד באותה כיתה). זה כולל גם אנשים מערב הסעודית שניצלו את השהות בארה''ב לבילוי בברים ועוד. יחד עם זאת רבים מאלו בונים על שמירת תרבות ונאמנות למדינות המקור על חשבון מדינת המגורים.

הנאמנות של האמריקאים למטרות שלנו היא לדעתי מקרית ועשויה להתהפך. בנוסף למרות החינוך לחופש ולסובלנות ישנם שם כיסים אנטישמיים (ראה קישור למאמר בגלובס). מאחר והעמדה הבטחוניסטית שמדינת ישראל מציגה, המלחמה בטרור אמורה להמשך זמן רב, מאד תלויה בהם לי תמיד יש תחושה שאין לנו בעצם מספיק זמן. אני זוכר את העובדות בקשר למלחמת ששת הימים. האם זה לא עשוי לחזור (שאלה רטורית כי כבר הסברת את עמדתך)?

אתה אומר שהאידיאולוגיה של ארץ שראל השלימה היא הציונות. האם ארץ ישראל מן הים עד הירדן, ללא ערבים, בשליטת היהודים היא חלק מפתרון המאבק בטרור?
ועולה גם השאלה הבאה, שמטרתה לא להקניט אלא ללמוד: איך יעדים כאלו מסתדרים עם, הומניות, חופש, מוסר וצדק? האם זוהי תשובה של הנמצא במלחמת השרדות ולכן השאלה הקודמת לא רלוונטית?

בסך הכל תודה שלקחת את הזמן להשיב לשאלותי. כבר בתגובתך בפתיל שפתח אבנר עוררת בי תקווה להתייחסות כנה .

בברכת שבוע טוב

קישורים:
דרייפוס ממיניסוטה: http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did...
_new_ הוספת תגובה



המשך הדיון
אריה פרלמן (שבת, 14/12/2002 שעה 22:01)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1) לגבי המהגרים אל ארצות-הברית - אין לי אלא להסכים איתך.

2) הנאמנות החלקית של האמריקנים למטרות שלנו עשויה להתבטל או להשתנות - הכל בהתאם לנסיבות, אם כי אני מאמין שישנם אינטרסים משותפים ארוכי טווח. עם זאת, בוודאי שישנה ותהיה שם אנטישמיות, וללא ספק עלינו להתייחס תמיד אל פעולותינו במרחב כאל מוגבלות בזמן - כי הרי עם עודף תמיד נוכל להסתדר...

3) ''האם ארץ-ישראל מן הים עד הירדן, ללא ערבים[...] היא חלק מפתרון המאבק בטרור''?

כך אתה שואל. בעצם אתה שואל: ''האם באמת אין ערבים=אין פיגועים''?

ובכן, אחת ממטרות העל של הציונות, אם לתמצת במשפט אחד, היא שכל היהודים יהיו ישראלים - וכל הישראלים יהיו יהודים.
כמובן, שאין בכך משום קביעה מהי הדרך למימוש היעד הזה: אין בכך משום הכרזה כי חובה עלינו לאסור את כל יהודי הגולה בספינות-ענק ולכפות עליהם עליה לארץ; אין בכך משום תביעה להשמדה - חלילה - של כל לא-יהודי בתחומי ארץ-ישראל, וכן הלאה. לא כל מטרה מקדשת את כל האמצעים - אבל זאת צריכה להיות המטרה.

בוודאי שאם יעד זה יושג - ממילא לא יהיה טרור; פשיטא. אבל מימוש היעד לא נועד למנוע טרור - ומניעת הטרור איננה מחייבת את היעלמותם של כל הערבים מתחומי ארץ-ישראל המערבית.

4) איך יעדים אלו מתיישבים עם הומניות, חופש, מוסר וצדק.

אחלק את תשובתי לארבעה חלקים:

הומניות: אנשים דגולים וחכמים ממני - הגיעו למסקנה, שכאשר מתקיים סכסוך דמים אכזרי בין קהילות אתניות - הדרך הטובה ביותר - אם אפשר כמובן - היא להפריד ביניהן; אנשים דגולים וחכמים ממני הגיעו למסקנה, שכאשר ישנה קבוצה לאומית/אתנית חתרנית ואירידנטית, למען השלום יש להעביר אותה - לא לכל הרוחות - אלא לקרבת בני אותה האומה/הקבוצה האתנית.

חופש: ערביי יש''ע, לצערי - זוכים היום להרבה פחות חופש ממה שזכו לו תחת שלטון ישראל: הם נמצאים תחת משטר רצחני, שמרעיל את מוחות ילדיו בצורה גרועה יותר משטיפת המוח הנאצית (לא אני אמרתי: אלו הם דברי שמעון ויזנטל); שמדרדר את מצבם הכלכלי לעברי פי-פחת; ושמשליט משטר של שחיתות ושרירות, טרור, איומים הפחדה, כולל תליות וחטיפות.
אי לכך ובהתאם לזאת - פירוקה של ממלכת המוות שאנחנו יצרנו למרבה הבושה, והשבת שלטון ישראלי הדוק ויציב על יש''ע - רק יגביר ויעצים את החופש.
עם זאת, כפי שגרסתי ואני גורס גם כיום - העברתם של ערביי יש''ע, בהסכמה ובמימון בינלאומיים, אל מעבר לארץ-ישראל המערבית, תוך כדי שיקומם במקומות יישוביהם החדשים - אמנם לא תשפר את מצבם הפוליטי - שכן הם יהיו נתונים תחת שלטון ערבי רודני כלשהו, אך לפחות ישפרו את מצבם הכלכלי.

בטווח הארוך - פתרון ה''בעיה הפלשתינאית'' באמצעות טרנספר בהסכמה - יפתח את הפתח לקראת סדר יום עולמי חדש, שבו לא עוד תשמש ''הבעיה הפלשתינאית'' נושא לדיון - ואז יפתח העולם במסע ארוך וממושך של לחץ בלתי-פוסק על העולם הערבי למען דמוקרטיזציה פוליטית וכלכלית - שבסופו של דבר ייטיב עם כל האזור.

מוסר: הסלחנות היהודית כלפי הטרור הערבי - היא פתולוגיה מוסרית זועקת לשמים - וכפי שצפה יעקב חזן עוד ב- 1978, הטרור הערבי ידרדר את כל העולם במדרון - והוא צדק: הצלחת הטרור במקום אחד גוררת הגברת התיאבון וניסיונות חיקוי במקומות אחרים; ריקבון מוסרי במקום אחד - מתפשט כמו ריקבון בחבית תפוחים: קח, לדוגמא, מעצמה חזקה, אדירה ומוסרית (לפחות בעיני עצמה) - ארצות הברית. כנהוג, מפרסם הסי-איי-איי באתר האינטרנט שלו תמונות של מבוקשים בעוון רצח אזרחים אמריקנים; והנה, בתקופת ממשל קלינטון, הוסרו קלסתרוניהם של רוצחים כאלה - רק בזכות היותם ערבים ממוצא ארצישראלי. ומדוע? כדי ''לא לפגוע בתהליך השלום''. הייתכן דבר כזה? הייתכן לרצוח אמריקנים ושאמריקה תפחד לרדוף אחריך? היעלה על הדעת ריקבון מוסרי כה עמוק בלב-ליבו של המערב הדמוקרטי והחופשי?

למרבה הצער - כן, וזאת ''בזכותנו''. קח לדוגמא את בלגיה, שוועדת חקירה פרלמנטרית בקרבה, חשפה שהממשלה חתמה לפני כמה חודשים על הסכם לשיתוף פעולה עם אירגון טרור איסלאמי, בזו הרוח: האירגון יפעל מגבולות בלגיה וירצח ויטבח ככל העולה על רוחו - בתנאי שלא יפעל נגד בלגיה ובלגים.
הייתכן ריקבון מוסרי כה עמוק בלב-ליבו של האיחוד האירופי - בבריסל, בירת ההומניזם האירופיסטי האוטופיסטי?
ייתכן גם ייתכן - ואני מאמין שההשראה נעוצה בהסכם אוסלו המתועב והארור, אבי-אבות הטומאה, השיקוץ, השרץ, הסחי, הרפש והזוהמה.

אי לכך ובהתאם לזאת - חיסולו המוחלט, המכריע, הסופי והמובהק של הטרור הערבי בארץ-ישראל - הוא הדרך לשיבה אל השפיות ואל שיווי המשקל הנפשי של העולם.

צדק: אין, ולא היתה בתולדות העולם - תנועת שיחרור לאומי צודקת יותר מהתנועה הציונית, ולכן גם אין פלא שהפושעים המתועבים ביותר על-פני תבל נאבקים נגדה חזיתית, באופן האלים ביותר האפשרי. אין דבר צודק יותר מלאפשר ליהודים לחיות, להתנחל ולטייל באופן חופשי ובטוח במולדתם ההיסטורית ובנחלת אבותיהם, ואין עוול גדול יותר מאשר להתנכל לזכותם זו. לכן - כל האמצעים שבהם נוקט צה''ל למען הגשמת הזכות הזאת - הוא שירות למען הצדק, הוא עבודת קודש ומלאכת מוסר. זאת במיוחד בהתחשב בכך שאמצעים אלו הם אפס קצה של כל האמצעים שבהן נוקטות מדינות דמוקרטיות ונאורות ברחבי תבל - על הרבה-הרבה פחות ממה שאנו סובלים ממנו.

שבוע טוב.
_new_ הוספת תגובה



האיש שלנו בבית הלבן
דוד סיון (שבת, 14/12/2002 שעה 18:48)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך זה מסתדר לך, על רקע פרשת יוסי גנוסר, שאיש דומה לו מטפל בנושא העירקי. האם כל האמצעים כשרים?

נדמה לי שעל פי המאמר של אורי מילשטיין זה בגבולות הסביר ומשרת את האינטרס שלנו. האם פירשתי נכון

קישורים:
האיש שלנו: http://images.maariv.co.il/cache/ART398403.html
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי