  
  
  
|
 |
|
||
  האם אתה לא סבור שהבעיה אותה היטבת לתאר |
|||
|
|||
נובעת מהעובדה שבמדינת ישראל אין חוקה רשמית. האקטיביזם השיפוטי הוא פועל יוצא מהצורך של הדמוקרטיה לפעול תחת קווים מנחים מוגדרים. על פי הצהרת העצמאות אנשי הוועדה המכוננת היו צריכים להסכים על חוקה ורק לאחר מכן להכריז על בחירות. במקום הם הכריזו על עצמם ככנסת ונמנעו מלכתוב חוקה למדינה. לדעתי עקב מעשה זה מהלך כינונה של המדינה מעולם לא הושלם. מסקנתי היא שאנחנו מדינת צללים כל עוד אין לנו חוקה. למרות שאני לא מסכים עם אופי החלטותיו של הבג''ץ ועם השקפת עולמו אני עדיין מבין את המניעים שלו באקטיביזם השיפוטי שרוצה לחלץ אותנו ממצב בלתי אפשרי זה ולהפוך אותנו למדינה ''נאורה''. בכל מקרה אילולא החלטותיהם השנויות במחלוקת לא היה מתעורר דיון ציבורי רציני בנושא זה ואני רוצה להאמין שנצא מחוזקים ממשבר ''חוקתי'' זה. קישורים: מידע נוסף על החלטות בג''ץ: http://classical-liberalism.virtualave.net/hebrew/ar... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| בניגוד לכינוי שבחרת לעצמך, |
|||
|
|||
תוכן ההודעה דווקא שקול ומחושב. יש מידה מסויימת של צדק בדבריך, אכן, היעדרה של חוקה כתובה, מציבה את בית המשפט העליון בעמדה של מעין תחליף-חוקה. אבל עיקר הבעיה לא נובע מהיעדר חוקה: בארצות-הברית יש חוקה, וגם שם ישנה ביקורת חריפה על האקטיביזם השיפוטי. אחת מהפרשות הידועות ביותר בנושא זה היא המאבק בין בית המשפט העליון לבין הנשיא, בתקופת ה''ניו-דיל'': בית המשפט פסל רבים מחוקי ה''ניו-דיל'' כבלתי-חוקתיים, ולמעשה שיתק את הנשיא. הנשיא לא יכול היה להדיח את השופטים המכהנים (וטוב שכך: אין לאפשר הדחה קלה של שופטים) אבל הוא איים להוסיף שופטים (מתומכי ה''ניו-דיל''). בסופו של דבר, הוא אכן מימש את איומו, ולאחר שמתנגדיו פרשו לגימלאות - הוא העביר את מדיניותו. כאמור, הביקורת נגד האקטיביזם השיפוטי בארצות-הברית קיימת גם היום, ור' לצורףך העניין את ספריהם של השופטים פרופ' נונן ופרופ' בורק. אני מסכים איתך לחלוטין, שאילולא היה מתערב בג''צ בכל דבר ועניין - לא היה מתעורר ויכוח... זוהי מהות הויכוח. ההתנגשות איננה מקרית: פרופ' אהרון ברק, שחלק גדול משופטי בג''צ הם בצלמו, עוסק מזה שנים בקידום סדר יומו האידיאולוגי, באמצעות בג''צ. אליטות השמאל, שהשליטה במוקדי הכוח הולכת ונשמטת מידיהן - מתרכזת סביב בג''צ על-תקן של ''מבצר זכויות האדם'', כאשר המאבק הוא על זכויות האדם השמאלני לשלוט, ושלא יבלבלו לו את המוח. אנחנו נצא מחוזקים מהמשבר החוקתי הזה, ללא ספק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בעקבות ביקורת ציבורית מיתן השופט ברק |
|||
|
|||
את התנהגותו ונדמה שעכשיו הוא מתון הרבה יותר בעת מתן פרשנויות משפטיות בנושאים שהם על סף הדיון משפטי-פוליטי. לדוגמה: הריסת בתי מחבלים בשטחים. עירנות וביקורת ציבורית יכולה למתן את נטיית החקיקה העצמאית (או עוקף חקיקה) הקיימת בביהמ''ש ופעילות חקיקה בכנסת יכולה לעצור אותה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חקיקה לא תעצור את האקטיביזם השיפוטי, |
|||
|
|||
וגם לא טוב שכך ייעשה. בכל פעם שירצו שופטי בית המשפט העליון, הם יוכלו ''לפרש'' כרצונם כל חוק, להוסיף, לערוך ולשנות, במקום שבהם נדמה היה להם ש''המחוקק התכוון'', או ''התרשל'', וכן הלאה - ללא סוף. אני גם מסכים עקרונית שלבית המשפט העליון צריכה להיות סמכות לפסול חוקים, במידה שהם סותרים - על פי פרשנות סבירה - את החוקה (שאיננה קיימת אצלנו), או את חוקי היסוד (אבל רק לאחר שישוריינו כולם ברוב מיוחס). את עודף ההתערבות והפולשנות של בג''צ ניתן לפתור בשתי גישות: א) אם כבר מעורב בית המשפט ראשו ורובו במחלוקות פוליטיות - שתהיה ההתערבות לפחות מאוזנת יותר, ולא צפויה מראש, לטובת צד אחד; ב) אם רוצים, מצד אחד, להותיר בידי בית המשפט העליון את הסמכות העקרונית לפסול חוקים, תקנות וכו', אך מצד שני לא מעוניינים במעורבות-יתר - רק ערנות וביקורת מצד הציבור יענו על כך. אי לכך ובהתאם לזאת, כאשר הפרוטוקולים של הוועדה למינוי שופטים יהיו גלויים (כאמור, היום אין פרוטוקולים כלל, גם לא חסויים), וכאשר לא תהיה בידי נשיא בית המשפט העליון סמכות בלעדית לקבוע את הרכב השופטים, וכאשר המועמדים למינוי יצטרכו לעבור משוכה ציבורית, בדמות ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת - מצבנו יהיה טוב יותר, הרבה יותר. והשופטים - הם עדיין ימונו לכל החיים, ולא יצטרכו לרוץ בשוק הכרמל כל ארבע שנים (או ארבע פעמים בשנה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הויכוח בארה''ב הוא תחום ומתנהל תחת קווים ברורים |
|||
|
|||
לא יתכן למשל דיון בעקירה של אנשים מבתיהם (בגלל זכות הקנין), ולא בשינוי נוהלי קבורה של דת מוכרת. הויכוח מתרכז בתחומים ''אפורים'' וגם אז על קצות האצבעות. האירוע המעצב הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה''ב בנושא פסיקות בג''ץ הוא מלחמת האזרחים. כיום מודים חוקרים רבים שהמלחמה הזאת היתה ברובה כתוצאה מאקטיביזם שיפוטי והיה ניתן וראוי למנוע אותה (בראש וראשונה לטובת השחורים). קצת יותר סבלנות והשקעה בכיוון של תחיקה נכונה היתה מתגברת על העוול שנעשה לשחורים ומקדמת את שחרורם בלי להכניס אותם לגטאות לשנים רבות. אני תקווה שנתגבר על הבעיה שלנו באמצעות כינון חוקה בהסכמה אולם דברי ראש הממשלה אתמול לא נוטעות בי תקוות מרובות (''...אסור להתנגד לשוטרים...''בלה בלה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רוזוולט לא מימש את איומו |
|||
|
|||
בניגוד למה שכתבת, רוזוולט לא הצליח להעביר בסנאט את החוק שלו, שקבע מינוי שופט-עמית על כל שופט עליון שעבר את גיל 70. הסנאטורים הדמוקרטיים תמכו בו רק בלב ולב, ומנהיג הרוב, הסנאטור ג'וזף ט. רובינסון מארקנסו, רק בגלל נאמנות מפלגתית והתיקווה שרוזוולט ימנה אותו, רובינסון, כשופט עליון בסיום הקאריירה שלו בסנאט. החוק התקדם ב-1938רק בעצלתיים, וכשרובינסון מת לפתע מהתקף לב במהלך הדיונים, ניצלו הסנאטורים את ההזדמנות ובאנחת הרווחה הסירו את הצעת החוק מסדר היום - לנצח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אינך מדייק |
|||
|
|||
החלק העיקרי של איומו של רוזוולט כדי להתגבר על התנגדות בית הדין העליון לפעולותיו היה הגדלת מס' השופטים משיבעה לתישעה. את זה הוא כן הצליח להעביר, ומבחינה מעשית זה הביא לכל התוצאות בהן הוא רצה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אל תגזים. איננו ''מדינת צללים'' כלל |
|||
|
|||
בכלל, המונח הזה הוא צללית של עצמו. אנחנו בכל זאת מדינה רגילה, רק כיהודים אנחנו עדיין, אולי, לא תופסים את זה. גם לא בדור השני, שלישי או רביעי. אולי משהו בגנים. השפעה של גלות ארוכה. קודם כל, מדינה לא חייבת חוקה. ויש מדינות דמוקרטיות ללא חוקה. בריטניה למשל. שנים, בחמש עשרה השנים האחרונות מתבצעת חקיקת חוקי יסוד, הבאים לעגן מוסכמות בנושאים ראשוניים, ההכרחיים בדמוקרטיה. כמו זכויות האדם, זכויות האזרח, קניין, סמכות רשויות וכו'. מהלך זה ממלא בחלקו את הפונקציה של החוקה, אך ללא הצהרות דקלרטיביות, כפי שישנן במגילת העצמאות, המשמשת גם היא בסיס לפרשנות חוקים. תהליך החוקה יקרום עור וגידים רק לאחר שהרבה מתחים חברתיים ידעכו. עד אז אפשר לחיות ע''פ החוקים הקיימים ואלה שיתווספו בהמשך הדרך. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי