| אני ממש מתרגש מכמיהתו של גדעון ספירו לחזור למחוזות בית הוריו ומהשתדלותו מעוררת ההשראה להשלים ולהתאחד עם רוחה של גרמניה ולהחזירה לימי תפארתה בשנות העשרים העליזות. אלא שלדעתי הסרט ''קברט'' עושה את זה יפה יותר, תוך שהוא מסביר לצופה שזוהי אשלייה בלבד לעומת המציאות ההולכת ומקדירה.
אינני מכיר את יורגן ויוטה בקר, אבל אם גדעון מכנה אותם פרו-ישראלים אז כנראה שגם הם לא קונים את הדמגוגיה שלו. כנראה שמי שבאמת מאמין בשלום משתדל לפחות להתייחס באופן שווה לשני הצדדים, אפילו למראית עין. אני מניח ואפילו בטוח שהזוג בקר לא סולד מהפלסטינים בעוצמה כה תזזיתית כמו שגדעון ספירו סולד מהישראליות. להיפך, אני משוכנע שלזוג בקר יש כבוד לפלסטינים לפחות כמו הכבוד שהם מרעיפים על ישראל. להזכירכם, כבוד הוא לא שלילת ביקורת, אבל היא בסיס לביקורת עניינית, הגונה ובונה. את כל אלה חסר גדעון ספירו.
התרגשתי גם למחנקו הבלתי נשלט של ספירו אל מול עוצמת אתרי זיכרון לצבא האדום. נכון הוא שהצבא האדום, כלומר בריה''מ, היתה גורם מכריע בנצחון על גרמניה הנאצית. אבל האם זוהי אמירה שלמה, מאוזנת ומלאה?
הרי היה זה סטלין ובריה''מ שחתמו עם היטלר וגרמניה הנאצית על הסכם אי-התקפה הדדית, הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ובכך בעצם כרת סטלין ברית עם היד שהתכוונה לגדוע את אירופה. ההסכם הזה (23 באוגוסט 1939), שבוע לפני פרוץ המלחמה ועד מבצע ''ברברוסה'' (22 ביוני 1941), היה חלון זמן קריטי שאיפשר לגרמניה לפתוח במלחמה ולהשתלט על כל אירופה ובתוך כך גם להתחיל במלאכת השמדת העם היהודי תוך הפיכת פולין לבית המטבחיים הגדול של העם היהודי. ההסכם בין בריה''מ לבין גרמניה הנאצית היה הסכם בין הקומוניזם לסוציאליזמוס, שתי תורות חיים תאומות שנבעו מרחם אחת, רבו בינן לבין עצמן כקַיִנָה והֶבֶלָה או כקִינה ואֶבְלה, או בקיצור כמו שני אהבלים היסטוריים שמונהגים בידי שַיְיגֶעִים (שייגעצים משוגעים). לכן המחיר הכבד שבריה''מ שילמה במלחמה, וכמובן ששילמו גם המדינות האחרות, היה הרבה מאוד כתוצאה ממדיניותה של בריה''מ עצמה. אין ספק שמדיניות זו גרמה להעצמת השואה, שכן הנאציזם שלח ידיו מזרחה, מאסטוניה בצפון ועד יוון בדרום, ללא כל הפרעה, כל עוד בריה''מ היתה בעלת בריתם.
זוהי בריה''מ שמנהיגה סטלין, רצח מאות גנרלים ועשרות אלפי מפקדים וחיילים בעשור שלפני המלחמה ובתחילתה, בשל שַגַעַת כפויה שנפלה על ראשו מעת לעת. סטלין בעצם הוא פגע בעוצמתה של בריה''מ שנכנסה לא מוכנה למלחמת העולם השנייה. המצב הזה הקל על היטלר להכריע בעד פלישה לבריה''מ ומנגד הקשה על בריה''מ להתגונן ולפתוח במתקפה נגדית. בכך הראה 'שמש העמים' כמה חשוך הוא, כמה אידיוט שימושי, או בעצם אידיוט לא-שימושי הוא, כדרך שנהג לנין לכנות את אוהדיו הקנאים ומולכי השולל במערב, שני עשורים לפני כן.
כאן המקום להזכיר ולשבח את ארה''ב שהפכה מיד עם כניסתה של ברה''מ בניגוד לרצונה למלחמה לספק הנשק, אמצעי הלחימה וחומרי הגלם שאיפשרו לצבא להשתקם ולתעשיה הרוסית הכבדה לייצר מכונות מלחמה משלה. |