|
מר שרון מעלה מספר נקודות חשובות בהתייחסותו לרטוריקת השמאל הישראלי בבואו לטפל בבעיות השעה, אולם בניתוחו זה חסר מבט כללי וחובק על תופעה מעניינת זו.
שמאל זה הנו לשיטתי מוטה מראש לביקורת חד צדדית בנושא הישראלי, תוך התעלמות מכוונת משורת האירועים אשר הביאה לדינמיקת ההתפתחות הנוכחית, ואשר לה גם אחראי הצד הפלסטינאי - המעדיף להתקרא כ'קורבן' בלבד לשיטתו במשוואת הסיכסוך.
גם אם הצדק הכללי מצוי עם הצד הפלסטינאי וגם אם על ישראל להתפנות לחלוטין משטחי כיבושי 67, אין אפשרות שלא להבחין בקווי אטימות ואכזריות מודגשת בצד פלסטינאי זה, אשר ברובו הגדול דוחה את דינמיקת המו''מ ל'טובת' דינמיקת האלימות העיוורת כנגד נשים וילדים כמטרה ראשונית לגיטימית.
העדר הנכונות בשמאל הישראלי לביקורת כוללת ומתן עדיפות לאינטרפרטציה חד צדדית בלבד, מרחיקות את מר ספירו ועמיתיו לדיעה מכל עמדה הומניסטית, אשר מעצם טבעה חייבת להעמיד את האדם במרכז משוואת הקיום האנושי. כל נסיון להסביר את הטרור המצמית והמשתולל משול לשיטתי לתיאולוגיית טירור קאוזלית, אשר מחברת ומסבירה את אשר אינו ניתן להסבר.
חיפוש האשמה בצד הישראלי בלבד במשוואה זו משול לחיפוש המטבע מתחת לפנס הרחוב בלבד, כבסיפור חכמי חלם, אשר לאו דווקא שם הלך מטבע זה לאיבוד. |
להסביר את אשר אינו ניתן להסבר
