|
בצרפת וגם בארה''ב יש הפרדה מוחלטת בין המבטח לבין נותן השרות, אבל בהבדל אחד. בצרפת הבטוח הלאומי הוא המבטח ובארה''ב חברות בטוח פרטיות.
המודל הצרפתי קרוב לנו יותר. בצרפת הבטוח הרפואי הוא בידי הבטוח הלאומי הממשלתי. כאשר האזרח נזקק לרופא, למרפאה, למכון רפואי או לבית חולים - הגורם הרפואי מקבל תשלו0 עבור הטפולים שהעניק לאזרח. למשל, מכון רפואי שעושה בדיקת CT לחולה יקבל תשלום עבור הבדיקה מן הבטוח הלאומי. הרופא יקבל תשלום עבור בדיקת החולה, ובית החולים יקבל עבור האשפוז והטפולים שנעשו לחולה.
אצלנו קופות החולים מקבלות מן הבטוח הלאומי סכום כולל מכסימלי כל חודש עבור כל מבוטח - גם אם האיש לא נזקק לשום טפול. וכך קופות החולים מעוניינות לחסוך לעצמן את ההפרש בין התשלום החודשי המכסימלי לבין ההוצאה בפועל. וכך יוצא שהמבוטח שבוי בידי הקופה ומטופל בהתאם לגחמותיה.
את דמי הבטוח הרפואי היא מקבלת ממילא. אבל אם הקופה היתה מקבלת תשלום אך בתמורה לטפול רפואי, היא היתה מתנהגת אחרת. בצרפת, הרופא, המכון ובית החולים יש להם תמריץ לתת לחולה את הטפול הטוב ביותר, כדי שזה ירצה לחזור אליהם, וגם להמליץ עליהם לאחרים.
בשטה שלנו אין שום תמריץ לגורמים הרפואיים לתת למבוטח את הטוב ביותר.כי הבחולה אינו יכול להעדיף גורם רפואי אחד על משנהו. |
הפתרון: הפרדה בין המבטח לבין נותן השרות
