|
פעילים פוליטיים של היום הם שחקני רכש זרים שבאים להעניק נקודות/קולות לנבחרתם. כל דיון מדיני-פוליטי, מנוהל ע''י שחקני התקפה והגנה ולפעמים שוער מסכן שצריך לאסוף את ההצהרות מהרשת. ויותר חמור, שהמשחקים של היום מתנהלים ללא שופט, ללא ביקורת עצמית מוסרית, אידיאולוגית ופרקטית. הפה שלהם מרים סיסמאות להנחתה, וכשיש חלוץ טוב מנגד הוא מוריד את זה לגובה רגלו כדי להוציא הצהרה בלי לערב את הראש. יש רק מעטים שעדיין יודעים גם לנגוח, ואז הציבור יכול להינות מזכרונות עבר של פוליטיקה אחרת, כי מה שיוצא מהראש יכול להיות רק פנינה, לקבוצה שלך ולקבוצה היריבה.
פעם שחקן פוליטי היה צריך כושר רטורי, הגיון צלול, קשר לשחקני הספסל ולאוהדים. היום מספיק צורה טובה וכמה מעריצות שמפזרות ברושורים לפני המשחקים הקובעים את הרשימה. ניקוי המגרש הפוליטי מהלכלוך, על חשבון הצופה מהצד ולא על הקבוצות המלכלכות.
האידיאולוגיה קיימת במרתף, בכספת ולא משתמשים בה, כי זה לא יפה. היום המפלגות לא מאמנות את שחקניהן להרים הצהרה לראש החלוץ שלך או של היריב ולתת לו הזדמנות להרביץ אידיאולגיה לשער. היום כבר בושה לומר שקבוצה אחת מימין משחקת נגד קבוצה שניה משמאל והמנצח זוכה. היום המצב הוא שכל שחקן משחק נגד עצמו ונגד כל האחרים, ורק בפעמים שמחלקים את הכסף אז כולם הופכים ל'ביחד' לזכר האידיאולוגיה. |
לא האידיאולוגיה מתה אלא הבושה
