| ע' יקירי,
היום זה נראה לך מאד משונה ומוזר ששני חיילים ישראלים מסתובבים לבדם בלב כפר שיעי. את העיקר כנראה ששכחת. בראשית תקופת צד''ל, השיעים אהדו אותנו מאד - כי שחררנו אותם מהשלטון השגעוני של אש''ף. בימי הקרבות הראשונים, האזרחים הלבנונים קבלו את חיילינו כמשחררים, וזרקו על חיילינו אורז וסוכריות.
הטפשות שלנו היתה שנשארנו שם לאחר טהור השטח. הנחת היסוד של מנחם בגין ודייב קמחי (אחד הסגנים של ראש המוסד), שכל פרוייקט הנוצרים בלבנון היה שלו, שנוכחותנו בלבנון בגלל הסיוע לנוצרים תתקבל בעולם הנוצרי בברכה.
נוסף על כך חשבנו שנוכחותנו תפעיל לחץ על ממשלת לבנון לחתימת הסכם שלום אתנו. הטרגיקומדיה היתה שהסכם השלום עם בשיר ג'ומייל נחתם במחתרת, במלון קרלטון שבנהריה.
אינני יודע מי הכניס את התאוריה הזו למשרד החוץ שלנו, שלבנון תהיה המדינה הערבית השניה שתחתום אתנו על הסכם שלנו. (כזכור לך היה לנו כבר הסכם שלום עם מצרים). מי שהכניס את התיזה הזאת למשרד החוץ שכח להוסיף שתי מלים: אחרי סוריה. כלומר המדינה השניה שתחתום על הסכם שלום, בתנאי שסוריה תהיה הראשונה. |