  
  
  
|
 |
|
||
  היום לפני שנה פחות ארבע ימים |
|||
|
|||
הצבא הפגיז את בית משפחת חמודה, הרג שניים מילדיה סתם אחד (יום רביעי, 21/01/2009) טלעת חמודה הוא פקיד בן 52. החי עם אשתו וילדיו בשכונת תל אל-הווא, מדרום לעיר עזה. ביום שבת העשירי בינואר ישבו טלעת ובני משפחתו בחצות הלילה בביתם, כשרעש שלשלאות הטנקים הישראליים נשמע ברחובות, והפצצות חיל האוויר מרעישות את האזור כולו. ביום ראשון בבוקר בשתיים אחר חצות פגע פגז בקיר בית סמוך, ופגז שני ושלישי פגעו בביתו של חמודה, וכל הבית התמלא עשן סמיך. הבן פארס נהרג בהפגזה, האם נפצעה, והבן מוחמד נפצע קשה. כאשר התקשר האב טלעת לבית החולים וביקש אמבולנס בדחיפות הודיעו לו שהצבא הישראלי יורה על כל דבר שזז בשטח כולל רכבי הצלה. טלעת חיכה משתיים בבוקר עד 8 לעזרה, וניסה לעזור לבנו הגוסס. חמש שעות ישבו הוא ואשתו בבית ההרוס מחליפים משמרות בלחיצה על פצעו המדמם של הבן הגוסס מחמוד. רק בבוקר הגיע אמבולנס, אך הבן מחמוד כבר נפטר. רק כפסע הפריד בין משפחת טלעת מלהקבר חיים תחת הבולדוזרים של צה''ל שעסקו בהריסת הבתים הסמוכים לשלהם כל אותו לילה. הבאתי את תקציר הסיפור מבלי לציין את מקורו, היות ולמעטים בישראל איכפת מה קרה לתושבי עזה. הגסות הנבערת, והבוז הגלוי - הנאצי - לחיי התושבים שנטבחו בשבועיים האחרונים בעזה בידי חיילי צבא ההגנה לישראל, הם סימן ההיכר של הציבור הישראלי החושב עצמו לנאור, כדוגמת ע. צופיה, שעדיין מתעקש לברך על הטבח. אין כבוד בטבח ילדים. גם נקמה אין בכך. גם הרתעה אין בכך. הרתעה אין פירושה טרור נגד אוכלוסיה אזרחית. האם הטרור הפלסטיני 'הרתיע' את ישראל. למונח 'הרתעה' אין, בהקשר של טבח הילדים בעזה, כל מובן. הפנים שנחשפו בשבועיים האחרונים הם פניה של ישראל מוגת לב אשר מכנה טבח של אזרחים בשם 'ניצחון' ומברכת את חיילי המילואים שלה בחזרתם מהמלחמה נגד העם הפלסטיני, נשותיו וילדיו. לחרפה הזאת משקל הסטורי, ותזכר מלחמת עזה כנקודת המפנה בגורלה של ישראל. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי