|
מיכאל שרון: די, נימאס לי. היתה מישהי שאמרה לי, להשתדל לא להוציא מאנשים את החרא. כנראה שלחלק אני נראה וולנרבילי (פגיע) וזה מעורר יצרים. אכתוב את זכרונותי, רק הערב סיפרתי לחברתי שוש כמה דברים מזכרונותי על חיי עם המשוררת חבצלת חבשוש (זאת שכתבה את התמסרות, על חייה עם פנחס שדה, ועל חיי עם חברתה, המשוררת המרוקנית המדהימה מירי בן שימחון, בחורה מדהימה, מדוייקת כתער, יחודית בראייתה, שקוראים אותה כיום בערבי שירה, והיא נחשבת כמופת של מחאה ספרדית. שיריה אדירים.
ועל חיי עם פייה מארייה לאי, בחורה גרמניה גבוהה, רזה, לבנה ואדומת שיער עם נמשים, יפה, וחכמה, מדהימה, שלמדה צניחה חופשית (''אני אוהבת להטיל עצמי אל הלא נודע'') -קראה לי מישל ולחתולי -שברול - נראיתי לה כמו אינטלקטואל צרפתי,
וספרה שאחי סבה היה ד''ר רוברט לאי, ראש האיגוד המקצועי ברייך השלישי, כימאי, שהתאבד בנירנברג באמרו ''מה, אני פושששע?'' אפילו את המילים לא הגה מעצמת הזעזוע. הוא לא נגע באיש מימיו, אך היה הוגה האוטובהן - האוטוסטרדה בגרמנייה, וכן מבצעי ''כוח דרך שמחה'' של פועלי גרמנייה, שהביא להם תנאים משופרים, כולל מסעות בספינות, לנופש.
אחת מהספינות נקראה ''רובט לאי'' ושאלתי את פייה עם הספינה קיימת היום, ואולי יעשו לנו הנחה, והיא אמרה בהומור יבש, ''הספינה קיימת אך אולי יש לה היום שם אחר''. האיש, שהיה אחד מטובי האנשים במשטר הרשע ההוא, כמוהו כאלברט שפאר, אך הושמץ קשות במובן האישי ללא סיבה אחרי המלחמה. ככה זה, כשיש ''נאצים טובים'' שלא הרגו יהודים ולא עשו פשעי מלחמה -אז טופלים עליהם שיכרות ושימוש בסמים ושחיתות אישית.
נו מילא. מכל מקום, זכרונותי מדהימים. סבה של פייה היה מתכנן הגנים הבוטניים בברלין, ודודתה - פסלת מפורסמת, שהישפיעה עליה מאד בנעוריה. היא היתה תלמידה במינזר, אך מכיוון שהיה לה אופי אינדיוידואלי, הנזירה הראשית התייחסה אליה בסדיזם. טענה באוזני שהכנסייה הקאתולית היא Falsch - כוזבת.
מיכאל שרון |
למיכאל שרון; שקשה למצוא כדוגמתו גם''. מ.ש. זכרונותי
