פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
אתה לא מבין שאויביך הם הפקידים המועלים השודדים את כספך
סתם אחד (שבת, 01/08/2009 שעה 11:59) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומתעמרים בך? או בעלי העסקים והמסעדות והמוסכים הקורעים מחירים ומרמים אותך? או הטכנאי הדופק וקורע אותך כשהו מתקן לך איזה קלקול קטן? או אלה שאינם מחזירים לך עודף ששכחת ומדברים אליך בתוקפנות ובגסות?

וכי מה עשו לך לך, בהשואאה לכך הערבים? האוכל, טוב, לא פיגולים, המחירים זולים, המוסכים הגונים, ישרים כמו סרגל אלה, וגם מנומסים.

אז הופכים אותם לקורבנות. למה? תקראו:
יסודות שרירות ואיון

בעילפון תעוקת שרירות הלאומנות והגזענות, בשרב הנורא, מעטים היבחינו בבשורה על עליית שכר המינימום בארה''ב (הגבוה כעת בשליש לעומת הישראלי, אף שסל מוצרי היסוד כאן גבוה פי 2). אובמה נאם על ביטול ההפרדה בין כוח לערכים באמריקה. אי-שם ניפתחים נתיבי ליבלוב של יצרנות וחיים ראויים, וכאן, אויה, כובד פשיסטי חמוץ המצמית כל רעננות בונה, כוחניות-יתר, תפעוליזם אטום (''נחשיך, נרעיב, ניטבח ונראה איך העסק עובד'') שרק אי יעילותו וכשליו עולים על היעדר כל זיקה למוסר ואיכות (די להזכיר את פקקי התנועה המחרידים שכמותם רק בג'קרטה אף שמספר הרכבים ל-‏1000 נפש נמוך בהרבה מבמערב; ואת שיבוש המערכות של לבנון השנייה – הרסנות פרועה וכישלון מבצעי); פשיטות חמושות, גזעניות, על פיליפינים ואפריקנים המעתירים עמל כפיים מבורך בתמורה לעוני מרוד; מעתה לא יוכל להתמנות שופט בישראל ללא המלצת שב''כ לוועדה למינוי שופטים (וכי מה עניין ''אינטרסים'' מדיניים רגעיים לעניין דין-צדק ללא הטייה? מה גם שלעיתים ''המדינה'' היא הניתבעת, בתביעות הנוגעות לאטימות הבירוקרטים בביטוח לאומי וברשויות המקומיות; למשרד הביטחון בעניין המסורטנים בקמ''ג ובקישון; בנושא פיצויים לקורבנות פלשתינאים עבור פגיעות שונות ומשונות בגוף ובקניין וכד').

לאנשים אין כסף לקנות מוצרי יסוד. אז מאמינים בניסים. וכך, כפי שהמצאת מרידור, 1982 (''נורה שתאיר את כל ר''ג'') היתה בזמן משבר כלכלי, כך כיום מדבקת-האינפארקט. ובמשבר, בארה''ב עולה מחיר הדלק ב-‏2% ובישראל ב-‏20% ולמה? חוגי אליטה היפסידו בשנה האחרונה 47% מנכסיהם, והם פועלים באמצעות השילטון להחזיר ממה שאיבדו. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה לא מוזילים מחירים ומיסים להאיץ את הפעילות הכלכלית, אלא מעלים אותם. זו אינדיקצייה לאליטה יוזורפטיבית (נצלנית) יחודית. ובמקביל, מעמעמים בעיתונות הישראלית דיווחים מקיפים על המצב הכלכלי (והבנייה בשטחים), והתקשורת מטמטמת את העם עם ידיעות טריבייה (טופז, מדבקה, חרדים ואם מרעיבה, אב סכינאי או זקן מציצן )

הציבור נישדד מאמצעים, העוני גובר בישראל, עסקים בינוניים פושטים את הרגל בקצב קטלני, עולה מפלס ההונאה הצרכנית מצד בעלי העסקים הנואשים למימדים חסרי תקדים, ולך האזרח – ערפל קרב...

והמשך הכיבוש - עכשו במצחה גלוייה מצד השילטון (לא-עוד תמלילי ''מוכנים לויתורים כואבים''). עיקרו - איון עם שלם וזכויותיו תוך נישולו הקרקעי וניאוץ דתו לחפות על הנבלה. עומעמו גם החשיפות אודות הפשיעה הכלכלית.

האיון הקר גולש ומתופעל גם כלפי אוכלוסיות נירחבות בישראל. כך, בעוד הבנקים למשכנתאות בארה''ב נתנו אשראי רחב לשכבות מצוקה לצורך דיור - בישראל לא הוענקו משכנתאות כאלו ואנשים ניזרקים לרחוב. בתקופת המשבר מוזרמים אמצעים על ידי הבנקים המרכזיים להמונים במדינות המערב, תוך הוזלת מצרכי יסוד, ובישראל - ההפך.

ושורשי קירבון היתר? יתכן שהוא נעוץ במונותאיזם הקדום, שעדיין היה בו יסוד פגאני. עיקרה של היהדות הרבנית הוא מאות פעולות שרירותיות וחסרות פשר (''עבד השם'', הממלא צווים שרירותיים) . השרירותיות הזאת העצימה במשך דורות יסודות סאוב. אלה התעצמו עוד יותר כנוורוזות קשות עקב רדיפות יהודים במשך מאות שנים וחיים נימבזים, בעיקר במערב, שלעיתים יצרו דחפי שרדנות, נקמנות, והתבלטות בכל מחיר. די להזכיר את גניבות הענק של ברנארד מאדוף ושולם ווייס, ואת רוברט מאקסוול עושק פועליו באנגליה. פרופ' יעקב טלמון מדווח (''עידן האלימות'') שבראש כל פרשת שחיתות גדולה באירופה במאה ה-‏19 עמדו יהודים. העולם התחתון בגרמנייה מאז סוף המאה ה-‏18 נישלט ע''י יהודים. האדם כבן מינו הוא יצור מארגן ותבוני. אי התבוניות, הסיבוך המיותר, שחיתות הרוח המתלווה, ביצאם כנגד הטבע, עשויים לעורר זעם רצחני. בפגניות הצרופה נוצרו בלמים תרבותיים מאזנים. ביהדות – לא. שכן היא היכחישה את היסודות הפגניים שבה. לעיתים היה כאן רק היעדר מוחלט של חסד, אטימות הרמטית.

בהקשר קשה זה, עדיין בתקופת בית שני רווחו קרבנות אדם על רקע של פולחן סינקרטיסטי - ראה למשל מאמר של יאירה אמית, 2003 ''הפולמוס העקיף בנושא העלאת קרבנות אדם: פרשת העקדה''. החוקרת מאזכרת את הנקודות הבאות:

''בתקופה הבתר-גלותית מגנה פולחן זה ישעיהו המאוחר: ''שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים'' (ישעיהו נז 5).ואף בתהילים הוא נזכר לגנאי: ''ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים. וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותֶחֱנף הארץ בדמים'' (תהילים קו 37-38). ''ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנם לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש'' (ירמיהו ז 31).

מיכה מוכיח את העם ומגנה את יחסו לקורבן אדם כאילו הוא קורבן יקר ביותר, שמקומו לאחר סוגי קורבנות אחרים: ''במה אקדם ה' [...] האֶתֵן בכורי פִּשעי פרי בטני חטאת נפשי'' (מיכה ו 6-7).המולך המקראי נמנה עם אלי השאול ובמסגרת פולחנו הוקרבו ילדים וילדות, אך ייתכן שמדובר בפולחן המשלב עבודת ה' עם סממנים של עבודה זרה (פולחן סינקרטיסטי), שבו העלאת בנים לעולה היא חלק מעבודת ה'. מחאות חוזרות ונשנות אלה מלמדות על פולחן שרווח במציאות ועל ניסיון נמשך ומפורש לעקור אותו, משמע על קיומו של פולמוס גלוי. בחלקם של כתבים אלה אף ניכר חותמן של העריכה המשנה-תורתית דבר המלמד על איחורם היחסי''.

גם בספר המכבים מסופר על עבודת אלילים רווחת מאד אצל רבים מלוחמי יהודה המכבי. כמעט בכל כליהם של הנופלים בקרב מול הסילקים נימצאו אלילים קטנים להם סגדו, ומסופר בספר המכבים שיהודה המכבי ראה במותם עונש למטרת היטהרות. הדבר מסביר היטב את הפאנטיות האלילית של לוחמים אלה בקרב מול היונים, כמו גם את מעשה הקורבן הפגני של חנה, השוחטת את שיבעת בניה.

הטקסט בו מסופר סיפור הקרבן של חנה ''אם הבנים'' הוא טקסט פגני מובהק, כפי שעמדו על כך חוקרים רבים:

''בני, הקרב הוא נעלה. כשתידרשו אליו להעיד בעד עמכם, הילחמו בלב מרומם על תורת האבות, יען לחרפה יהיה אם הישיש ישא את היסורים על יראת אלהים, ואתם הצעירים ממנו, תחתו מפני העינויים... גם אברהם אבינו מיהר לשחוט את בנו, את יצחק, אבי לאומים, וזה לא נבהל בראותו את יד אביו עם המאכלת יורדת עליו''...

ואת מעשה חנה ובניה מסכם מחבר הסיפור כך:

''... הירח ברקיע יחד עם הכוכבים לא יעמוד כה נשגב, כאשר את עומדת בכבוד אצל אלוהים, כי הולכת שבעת בנייך הדומים לכוכבים בשביל המזהיר אל יראת אלוהים ותעמדו בשמיים איתם יחד: הלא חינוך בנייך היה כחינוך בן אברהם''.

יתכן אכן שיש שורשים דתיים קדומים לטרופים כאלו ואחרים, שהישפיעו על חלקים אפלים בעם. כשהתפרסם לפני מספר שנים במקומון מידע על רב ישראלי ידוע שנמנה בשלב כלשהו על אירגון חשאי בו קיימו פולחנים משונים וסודיים עם נרות שחורים ושאר אביזרים משונים; כשעל מזוזות כתוב ''שדי'' (מלשון שדים), אין לדעת איפוא דברים אלה נעצרים.

סביר כי אחד מרכיבי הפיתרון, ברמה הפרטנית, הוא טיפול אפקטיבי בפסיכונירוזות. הינדוס מערכים חברתיים הינו גורם מסייע בטווחי זמן בינוניים וארוכים, אך לא בהכרח גורם מכחיד נירוטסיזם. כפי שעמדו על כך חוקרים עוד בשנות ה-‏50, אין בנמצא כיום טיפול אפקטיבי בנוורוזות. השיטות הבהביורליות מכחידות התנהגות ספציפית אחת, אך היא מתחלפת באחרת. השיטות האנליטיות אמורות להיות רדיקליות, אך כבר במחקרים בשנות ה-‏50 נימצא כי הדפוסים הנוורוטים נישארים, וטיפול רב שנים, אינו ממזער את הסימפטומים, ובהשוואה למצב של אי טיפול התוצאות כעבור זמן זהות.

פילוסופים פוסט סטרוקטורליסטים צרפתים כינו את הנירוטיסיזם ''מחלה חשוכת מרפא''. יתכן שבשנים הבאות ניתן יהיה ליצור טיפול אפקטיבי בנוורוזה, במסגרת הנירופיזיולוגיה הקוגניטיבית (ואף לעבדכם הנאמן היו כמה פיתוחים ראשוניים בנושא).

מכל מקום, האגרסיביות, כוחניות-היתר והשרירותיות אינם רק תוצר הכיבוש, והיבחינו בהם עוד לפני שנים רבות. המלחין מיקוס תאודוראקיס, הכותב מוזיקה נהדרת ואנושית הנושמת את רוח החופש, אמר בשנת 2003:

''האומה הזאת היא בעלת חשיבות עצמית ועקשנות רעים. העובדה שאנחנו עם מאוד רגוע ולא הפכנו לאגרסיבים כמוהם היא משום שיש לנו יותר היסטוריה. להם יש רק את אברהם ויעקב, שהם צללים, ואילו לנו יש את כל פריקלס (מדינאי ביוון העתיקה). דמיינו מה היו קורה ביוון אם היה לנו את האגרסיביות של היהודים?'' הוא הוסיף כי ''העם היווני איננו ניחן בפנאטיות שיש ליהודים''.

איני סבור שיש כאן להפטיר את המנטרה ''אנטישמיות'' ולהתנער מזה. אף פרויד כתב (במכתבו ל''קרן היסוד'' בשנת 1929) : ''הערכתי המפוכחת את הציונות אינה מאפשרת לי להתגייס לעניינכם. עלי גם להודות שהפנטיות התלושה מהמציאות של בני עמנו נושאת בחלק מהאשמה להתעוררות חוסר האמון של הערבים.

ובפירוש אינני יכול לגייס כל סימפטיה לאותה קדושה מסולפת שבה לקחו קטע מחומת הורדוס והפכו אותו למקדש לאומי ושבגינה פגעו ברגשותיהם של המקומיים''.
_new_ הוספת תגובה



מ.ש. והנה הופיע לו הפלגיאט הקבוע
סתם אחד (שבת, 01/08/2009 שעה 16:14)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנה המקור, שניכתב על ידי:

''במקביל, מעמעמים בעיתונות הישראלית דיווחים על המצב הכלכלי (והבנייה בשטחים), ומטמטמים את העם בידיעות טריוויה - טופז, מדבקה, חרדים, אם מרעיבה, אב סכינאי או זקן מציצן... הציבור נישדד מאמצעים, העוני גובר, עסקים בינוניים פושטים את הרגל, מפלס ההונאה הצרכנית עולה למימדים חסרי תקדים מצד בעלי העסקים הנואשים. ולך האזרח – ערפל קרב...''

והנה הפלגיאט במאמר ברעם האחרון

''לכן זחלו למרכז העניין התקשורתי נושאים פליליים, חטיפות, מכות שבדרן פופולרי ארגן ליריביו, הורים שרוצחים את ילדיהם, אישה שמרעיבה את בנה הפעוט. נושאים חשובים, אבל מקומם אמור להיות בעמוד 13 בעיתון, לא בעמוד הכותרות הראשיות. אין מקום לציניות שאומרת: ''זה מוֹכר עיתונים''. זוהי פשוט שיטה שמאפשרת לציבור שלם להדחיק את בעיותיו האמיתיות''.

הרי אין זו כלל בעייה לקחת רעיון יחיד, ולמרוח סביבו הרבה מילים, הדבר מכונה שיטת המריחה הישראלית המפורסמת, וקיים עוד בתיכון, כשמורחים מילים רבות, לחפות על תוכן עלוב.

השיטה (אם בכלל ניתן לקרוא לדפוס גנבני כפייתי שיטה) פועלת כך: אתה שולח מאמר. הוא נידחה. כעבור יומיים מופיע פלגיאט באותה במה. הפלגיאריסט מתחיל לרוב את הפלגיאט באוסף של אסוסיאציות חופשיות, מתחומים שונים, גבבה של מילים, ורק בערך בחצי המאמר מופיע הפלגיאט, שהופך לציר המרכזי, הכביכול מפתיע בחדשנותו הרעיונית (הגנובה מאחר) של כותב המאמר השובב.

היו דוגמאות רבות מאד כאלה, גרועות יותר מהדוגמא שהבאתי. כמה ימים אחרי שהיצליחו לנפנף אותי מהגדה, בהכפשות בלתי פוסקות מצד אנונימי שלא צונזרו, הופיע לו, הפלא ופלא, מאמר של חדוה יששכר, עורכת הגדה, בו היא כותבת על בעיית פקקי התנועה בישראל, נושא שהופיע בכמה ממאמרים ששלחתי לגדה ולא פורסמו. למעשה יש דוגמאות רבות מאד לכך: פלגיאט וניפנוף המקור.

אז אין ממש להאשים אותי שאני יוצא מגדרי נוכח תופעות הדרה ניבזיות כאלה וניבזויות אחרות שאין להם גבולות, וכותב לבסוף כמו כאן, על דפוסי קירבון ואיון נוורוטים וחסרי מרפא. הדבב הזועם שמפיק הניפגע כתגובה לפגיעות פרועות וניבזיות במיוחד, הוא לגיטימי, לפחות לכעוס מותר... ולא אמור לשמן פגיעות נוספות, כמו בפרשת נבות, שדבב זעמו על המלך הרוצה לנשלו, שימש מנוף בצעד השני של המלך ואיזבל, להריגתו ולקיחת כרמו.

_____________________

מכתבי לאחד מעורכי הגדה השמאלית, לאחר התרבות הפלגיאטים והדרתי בעקבות ניאוצים אנונימיים שלא צונזרו...

ראובן שלום,

אני שואל את עצמי, אם מנצלים כאן את אי שליטתך המספקת בעיברית, כדי לבצע פלגיאט על רעיונותי מצד כותבים בגדה, המחפשים נושאים לכתוב עליהם, ובמקביל, מנסים למנוע את פירסום מאמרי על ידי, תוך הפיכתי לבדיחה בעיניך ובעיני אחרים, על מנת למנוע את חשיפת הפלגיאט - אלה שיטות פלגיאט ידועות בישראל. במקביל גם הופכים אותי הן ל''מסוכן '' בעיניך (כלומר לדוחה שיש להתרחק ממנו, החרד על רעיונותיו כביכול). אין גבול לליצנות, כשאתה כותב לי שמאמרי הוא אסוסיאציות חופשיות? הרי אין זו כלל בעייה לקחת רעיון יחיד, ולמרוח סביבו הרבה מילים, הדבר מכונה שיטת המריחה הישראלית המפורסמת, וקיים עוד בתיכון, כשמורחים מילים רבות, לחפות על תוכן עלוב.

הנה המקור, שניכתב על ידי:

''במקביל, מעמעמים בעיתונות הישראלית דיווחים על המצב הכלכלי (והבנייה בשטחים), ומטמטמים את העם בידיעות טריוויה - טופז, מדבקה, חרדים, אם מרעיבה, אב סכינאי או זקן מציצן... הציבור נישדד מאמצעים, העוני גובר, עסקים בינוניים פושטים את הרגל, מפלס ההונאה הצרכנית עולה למימדים חסרי תקדים מצד בעלי העסקים הנואשים. ולך האזרח – ערפל קרב...''
והנה הפלגיאט במאמר ברעם האחרון

''לכן זחלו למרכז העניין התקשורתי נושאים פליליים, חטיפות, מכות שבדרן פופולרי ארגן ליריביו, הורים שרוצחים את ילדיהם, אישה שמרעיבה את בנה הפעוט. נושאים חשובים, אבל מקומם אמור להיות בעמוד 13 בעיתון, לא בעמוד הכותרות הראשיות. אין מקום לציניות שאומרת: ''זה מוֹכר עיתונים''. זוהי פשוט שיטה שמאפשרת לציבור שלם להדחיק את בעיותיו האמיתיות''.

היו דוגמאות רבות מאד כאלה, גרועות יותר מהדוגמא שהבאתי. כמה ימים אחרי שהיצלחתם לנפנף אותי מהגדה, בהכפשות ואיסור פירסום רשימותי, הופיע מאמר של חדוה יששכר, בו היא כותבת על בעיית פקקי התנועה בישראל, נושא שהופיע בכמה ממאמרים ששלחתי לגדה ולא פורסמו. למעשה יש דוגמאות רבות מאד לכך: פלגיאט וניפנוף המקור.

אין גבול לליצנות, הפוגעת ביוצרי חומר מקורי תוך הכפשתם ולעיתים הצגתם כבלתי שפויים (כפי שכתבת לי ''אתה כותב אסוסיאציות חופשיות''...). אין חוק בישראל?
_new_ הוספת תגובה



חדווה: הבל הבלים שרון. אם אטרח בכלל לענות לך
סתם אחד (יום ראשון, 02/08/2009 שעה 23:22)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את האמת שאני יודעת אני מעדיפה לא לחשוף ברבים.
_new_ הוספת תגובה



חדוה כותבת את שמה עם ו' אחד
סתם אחד (יום שלישי, 04/08/2009 שעה 6:20)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הטוקבקיסט התרשל.
_new_ הוספת תגובה



נכון מאד. ובשל כך הוא לא יתוגמל על הפוסט הזה.
סתם אחד (יום שישי, 07/08/2009 שעה 12:24)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



עדיף כבר לעבור ללוטו
סתם אחד (יום שישי, 07/08/2009 שעה 13:07)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אתה מחמיר את בעייתך
סתם אחד (יום שישי, 07/08/2009 שעה 13:56)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי