|
כבר ב-1925 הבינו ראשי האוניברסיטה העברית שקיימים שני עמים בארץ ישראל ושהפתרון הצודק ביותר יבטיח זכויות שוות לשניהם בפלשתינה (א''י).
הויקיפדיה מספרת על התנועה שהקימו, ברית שלום: ''ברית שלום הייתה תנועה יהודית שהוקמה בשנת 1925 על ידי קבוצת אינטלקטואלים יהודיים, וביקשה ליצור דו-קיום בין יהודים לערבים, באמצעות ויתור על הזכות להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, כפי שנוסחה בהצהרת בלפור. תנועה זו דגלה בהקמת אוטונומיה דו-לאומית תחת המשטר של המנדט הבריטי, שבו יהנו הערבים והיהודים משוויון זכויות מלא, פוליטי ואזרחי.
עם חבריה ותומכיה של התנועה נמנו ארתור רופין, הפילוסוף מרטין בובר, הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן, חוקר הקבלה גרשם שלום, המחנך ארנסט סימון, חוקר יהדות המזרח (וגניזת קהיר) שלמה דב גויטיין, חוקר הלאומיות הנס כהן, הפעילה ציונית הנרייטה סולד, האגרונום חיים מרגליות קלווריסקי, המחנך וממחדשי השפה העברית יצחק אפשטיין ונשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית הרב יהודה לייב מאגנס. עוד תומכי התנועה היו איש העסקים שלמה זלמן שוקן והמדינאי הבריטי הרברט סמואל. גם הסופר משה סמילנסקי, שהרבה לכתוב על הווי חייהם של ערביי ארץ ישראל, היה מקורב לתנועה זו.''
התנועה הפסיקה את פעילותה ב-1930, לאחר שהנהגות הישוב היהודי והישוב הערבי שללו את אפשרות דו-הקיום.
מעניין שלאינטלקטואלים של 1925 היה קל לזהות את קיומו של העם הפלשתינאי, בעוד שעל יורשיהם ב-2009 כבר נאמר ש''עיניים להם ולא יראו''. |
''ברית שלום'' וכשלון הייקים
