  
  
  
|
 |
|
||
  לירות מעבר לאופק |
|||
|
|||
הבעיה שלנו כאן שאנחנו יותר מדי חולמים על השלום ובכך טומנים לעצמנו בורות יקוש. הגיע הזמן שנתחיל ללמוד את המציאות, להגדיר את המטרות שלנו וראות את הדרך ולנוע בה. פועל, הכל צילצולים, ברק וברדק. כל האימרות שאתה הבאת יכולות לשחק לכל צד פוליטי כמו כפפה לכף יד. אין בזה שום דבר מיוחד. הסיסמה those who dare - win בתרגום חופשי: ''האמיצים מנצחים'' מתייחסת למלחמה ולא לשלום. בשלום האמיצים יוצאים פראיירים. ראה ערך ערפאת. אתה צריך להבין שהכרעה, כל הכרעה גם אם היא הסטורית, שהיא גם חד צדדית יכולה להצליח או להיכשל לפי עוצמת רוחו של הצד המקבל את ההכרעה (צ'רצ'יל והבריטים, בן גוריון והיהודים). הבריטים התגייסו למלחמה כי הגרמנים התגייסו אליה קצת לפניהם. בן גוריון התגייס להכרזת המדינה כי הוא הבין שללא זאת אנחנו ניכנס לכאוס מדיני-זהותי במידה ונשאיר את הארץ ללא ארגון פורמלי בעל זהות ברורה. אבל הכרעה ללכת לפתרון של שלום שכל כולו מותנה ברצון שני הצדדים אינו עומד בקריטריון הזה. כאן לא משנה התגייסות צד אחד לשלום ללא התגייסות הצד השני בדיוק באותה מידה. ולצערי אנחנו רואים זאת שוב ושוב עם הצד של ערביי ישראל שלאורך כל ההיסטוריה של המאה השנים האחרונות הוכיחו שצריכים שני צדדים לשלום. למלחמה מספיק רק צד אחד. אנחנו יכולים להכריז על עצמנו חד צדדית כמדינה יהודית, אבל הפלסטינים מתנגדים להגדרה של עצמנו כמדינת יהודים כי לדעתם אנחנו מכניסים מימד של סיכסוך דתי למאבק. והם יעשו הכל כדי שלא נהיה מדינה יהודית. ואת זה אמר היום אחד ה:מתונים'' של הפת''ח. דוד בן גוריון קבל הרבה עצות לפני הכרעתו להכריז על הקמת המדינה, רבות מהן אזהרות מפני הצעד שהוא עומד לנקוט. גם בו כרסמו ספקות, אבל הוא הכריע. ככה קמה המדינה. אולי דווקא הנכון היום לעשות הוא להפסיק ולדבר שלום עם הפלסטינים - מי בדיוק מהם? - ולהילחם בטרור. אולי נכון יותר היום לחכות עד שהפלסטינים יחליפו דיסקט לשלום בעוד שנה, חמש שנים, 50 שנה? למה להיכנס למסלול מדיני שבסופו אנחנו מתנגשים תמיד בקיר במהירות גבוהה? למה עוד לא למדנו דבר מהניסיון? | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי