  
  
  
|
 |
|
||
  אינתיפאדללה'לה |
|||
|
|||
גם בשיא האינתיפאדה וגם ב-2005 פרסם משרד הביטחון דרך קבע כי יש לו כ-70-50 התרעות חמות לביצוע פיגועים. יש לנו מבחוץ יכולת להעריך ולבקר את כל ההתרעות האלה ברמה סבירה, ונראה לי שהדבר בלתי סביר. הערכת המודיעין שיקפה יותר את העובדה שהגדרת ההתרעה נשחקה ככל שהיא נעשתה שיגרתית ואוטומטית יותר. אם תזכור, תמיד הדובר נהג לומר שאין התרעות קונקרטיות, ולפיכך ניתן לשער שידיעה כללית ומדוללת על שניים שלושה בג'נין שעוסקים בהימלטות מצה''ל/שב''כ כבר הזניקה אותם לרשימת ההתרעות. ככל שישראל הקפידה לשמור על רף פעילות גבוה לסיכול הטרוריסטים (בעיקר חיסולים ופגיעה בתשתית ייצור אמצעים), כך נוצרו יותר התרעות אך כך גם נעצרה פעילותם של המחבלים, והם נדחקו, נאלצו לשנות מיקום, אירגון, איוש. ככל שחיסלנו מנהיגים מבצעיים של הטרור כך הם נאלצו לאייש את התפקידים שהתפנו עם אנשים בעלי ניסיון פחוּת. בבדיקה לאחור מסתבר שלא היה כיסוי לאיומים, בפועל ובדיבורים, של ארגוני המחבלים, ככל שהזמן נקף וקטף באנשיהם. צריך גם לזכור שיותר ויותר פלסטינים הבינו לקראת סוף האינתיפאדה שפיגועים חסרי תועלת לא משרתים את מטרותיהם יותר. הפיגועים זכו לגינויים ממיטב חבריהם בעולם. אפילו הרוסים התחילו לגנות. אם עד 2004 הפת''ח היה הגורם שהוציא את מירב הפיגועים הרי שמאז ואילך החמאס והג'יהאד נטלו חלק גדול יותר ויותר בהובלה. ולו רק משום שהפת''ח (המדיני והמבצעי) צימצם את פעילותו בשל אילוצים או הכרת המציאות. יחד עם זאת תמיד נשאר הפת''ח המבצעי אוטונומי בהגדרת דפוסי פעילותו ולא היה כפוף לפת''ח המדיני, ועל אף שהם מוציאים את פעולותיהם גם ללא הסכמת הנהגת הפת''ח לעיתים, הרי שהם נטו בשנתיים האחרונות להנמיך את רך הפעולה שלהם. היום פת''ח גדודי אל אקצא פועל בניגוד לעמדת ההנהגה המדינית שלו, והם משתתפים בירי הקסאמים מעזה. סיבות להימשכותה של האינתיפאדה זמן רב יחסית ואופיה של המלחמה ============================================ * הכרה מאוחרת מדי שמדובר במלחמה. אם עוד בהתחלה חשבו בצה''ל שמדובר בהתעוררות גל פיגועים על רקע אקטואליה מיקרית (נניח עליית שרון להר הבית או תגובה מאוחרת לתסכולי קמפ דיוויד), הרי שלקח זמן רב יחסית עד שהבינו שם שמדובר במלחמה יזומה ומתוכננת ששילבה בתוכה את כל מרכיבי הכוח בחברה הפלסטינית בהובלת הנהגתן של ערפאת, נעשו תיאומים בין הארגונים תוך חלוקת משימות וסיוע הדדי. * אי נכונות הדרג המדיני הישראלי להשית על הפלסטינים מחיר כבד בשל המלחמה, גם במונחים כלכליים, ומכאן הימנעות מתקיפת תשתיות אזרחיות כלכליות. ההנהגה הישראלית נמנעה מלקבל החלטה בעניין מתוך חשש שמהלך כזה לא ייתפס כנכון או מוסרי בעיני ה''עולם הנאור''. * מתן חליפת הגנה לדרג המדיני - בעוד אישים פוליטים ישראלים היו יעדים לתקיפה (עם גנדי הם הצליחו), הרי שישראל לא תקפה אישים פוליטיים פלסטיניים. אישיות פוליטית נתקפה רק אם היתה קשורה בפועל גם לפעילות טרור – כמו אחמד יאסין, למשל. הצבת חומת מגן מסביב לאנשים המחליטים בענייני טרור, שיחררה אותם להיצמד לדוגמת הטרור לזמן ארוך בלי לשלם מחיר אישי עם הנזקים שהביאו. * ממשק גבוה של טרור עם הסביבה האזרחית - האינתיפאדה היתה מלחמה עממית נגד ישראל שהובלה ע''י מנהיגים רוחניים, דתיים ופוליטיים. הגיוס העממי בקרב הפלסטינים הוא גבוה, ורמת ההזדהות של רוב הציבור שלהם עם מטרות המלחמה היותה טוטלית. פעילות אירגוני הטרור נעשתה מתוף מתחמים אזרחיים תוך ניצול החסינות שהם נותנים לכאורה לאנשיהם. הפלסטינים השתמשו בבתי חולים, אמבולנסים, מסגדים, רחובות הומים, בני משפחה וסתם המונים שהקיפו תמיד את אנשי הטרור כדי שישמשו כסות ומגן לפעילותם ופעיליהם. וזאת מתוך הכרה שישראל אינה תוקפת יעדים אזרחיים, בטח לא סתם. בהיפוך לתפיסה הפלסטינית שכל כוונתה היא מראש לפגוע גם באזרחים ישראלים. הפלסטינים רואים ב''ישות הציונות'' אוייב, האוייב הוא אחד – היישות הזאת, ולכן הם מכוונים לכל מה שנמצא מתחת לכותרת ההיא, כולל ובעיקר אזרחים. ישראל לעומת זאת רואה בטרור את האוייב ולא בפלסטיניות, ולכן היא הקפידה להכות בטרור (גם אם באש נפגעו גם אזרחים מעת לעת, אבל לא מתוך כוונה ורצון לפגוע בהם אלא מתוך הכרח או טעות. צריך גם לציין שבכל רשימות האזרחים נפגעי האינתיפאדה ארגוני ה''שלום'' מתייחסים לכל אזרח פלסטיני הרוג כאילו הוא נהרג בידי צה''ל. ע''פ הודעות אירגוני דיווח האמת הפלסטינים). עמדתי בעניין פגיעה באזרחים שמשמשים ככסות להגנת אנשי טרור או פעילות טרור דומה לעמדתו של דן חלוץ. מה שרועד זה לכל היותר כנף המטוס. הפלסטינים הבינו שפגיעה מתמשכת באזרחים היא מנוע השפעה פוליטית גדול יותר על החברה הישראלית, ולכן מיקדו את התקפותיהם על האזרחים – גם קל יותר, גם משיג אפקט גבוה יותר, גם משתלב בתפיסה האידיאולוגית-דתית שלהם וזה גם ''מותר להם'' לנוכח הביקורת המוסרים המושחתת של הגורמים המבקרים מבית ומחוץ (ביקורת שמפגינה גם התנשאות על הערבים שלהם מותר כי הם בני אדם נחשלים יותר). * ישראל לא הבינה ולא מבינה שדפוס הפעילות הפלסטיני מצביע על אופיה של המלחמה שהיא כּוּלית מבחינתם. ולא על עוד דונאם פה או עוד 'פליט' שם, אלא מלחמה של 'להיות או לא להיות' מבחינתנו ו''הכל או לא כלום'' מבחינתם. הסיבות לסיומה של האינתיפאדה ======================= * התגייסות של רוב החברה הישראלית לעמידה משותפת למרות מחלוקות פוליטיות. הביטויים הפוליטיים המתנגדים לעמדתה של ישראל, כמו תנועות הסרבנות ותנועות השמאל הקיצון למיניהן, לא השאירו חותם ממשי על החברה הישראלית והדבר השתקף גם ביחס הפלסטינים לסוגיה. הם נואשו מ'לחנך' את הציונים. הפלסטינים נואשופיזית, ההגירה השלילית אצלם גברה ורק יחידות הטרור התכווצים במסתרים, מנצלים את ההפוגה כדי להתעצם, בתקווה שהם ימשיכו במועד הנוח להם את המלחמה. * הבנה גם אם מאוחרת שמדובר במלחמה ובעקבות כך כניסה למבצעי סיכול גדולים ושלוו אח''כ ביצירת לחץ מתמשך שהתבטא החוצה בעיקר בפעילות סיכולים וחיסולים. בכך הושגה פגיעה מתמשכת בתשתיות ארגוני הטרור שהכניס אותם ללחץ מתמשך והקשה עליהם ליזום מדיניות לחימה מתוכננת. הדבר היה קל יותר ביו''ש, שהיתה המוקד העיקרי ליצירת פיגועים, בשל אופי פריסת האוכלוסיה הפלסטינית והימצאות הצבא והשב''כ בכל נקודה ובכל הזמן בשטח. * פרוייקט הגדר שהחל מאוחר יחסית השפיע כמעט מיידית על עצירת הפיגועים מיו''ש. יתכן שגם ללא הגדר המספרים היו יורדים, גם אם לא באותו הקצב, בשל הישיבה הצמודה של כוחות הביטחון על צואר ארגוני הטרור ביו''ש. קיומו של הגדר בעוטף עזה מלכתחילה הקטין את מספר פיגועי המתאבדים משם לתוך ישראל. המעט שפלסטיני עזה הצליחו להוציא הם כיוונו להתנחלויות עזה. מתאבדי יו''ש העדיפו להיכנס לביצוע זממם לתוך ישראל של 48' בשל הקלות היחסית במעבר, עד הקמת הגדר. הדבר רומז שלא שיטחי 67' הם עיקר הבעיה שלהם, אלא דווקא שיטחי 48'. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי