|
ברור שבצבא אוטופי,מודרני,יש חשיבות רבה לאיכות המפקד ובעיקר המפקד הבכיר,הקובע מהלכי מלחמה וכך מכוון אותה למייטב ידיעתו.אולם בתולדות המלחמות יש מקרים לא מעטים,בהם הושגה הכרעה שהובילה לניצחון,לא רק מכח מחשבתו של קצין בכיר והסגל הכפוף לו,אלא מרמת הפרט,סוג הלוחם,רקעו החברתי היסטורי והדרך ''הגנטית'' בה הוא רואה/מקבל סיכוני מלחמה ושירות בצבא בכלל.ניתוח מלא של קרב סטלינגרד למשל,מלמד שיותר מחשיבת המטה הרוסי,נטתה מטולטלת הניצחון לצד הסובייטי בגלל נכונותו של הפרט לקבל כל סיכון ולציית לפקודות שביודעין שלחו אותו למות. תמונה דומה אפשר למצוא בכל עידן. למשל העקשנות שגילה הלוחם הסיני בקוריאה או הדבקות במטרה שגילה הלוחם הצפון ויאטנאמי ועוד.לעומת אלה,יש מצבים שבראש צבא עומד מנהיג חושב ואסטרטג מעולה המפקד על חיילים שאינם מוכנים לסכן עצמם מעבר למה שנראה בעיניהם הגיוני. הגנרל המצרי שאזלי,הוא דוגמא טובהה למפקד ברמה אינטלקטואלית מעולה שפיקד עם צבא גרוע.
גנרל פון דארניג,מפקד דוויזיה משוריינת בקרב קשת קורסק, כתב בין השאר (בשבי) במסמך מחקר אמריקאי שהופץ לפני מלחמת קוריאה....''ניהלנו קרב לפי הספר,הכל הוצב בזהירות וחכמה,לפי כללי המלחמה היינו צריכים לנפץ את ההתקפה הסובייטית מייד משהתחילה,אך לא הבנתי מאיפוא הם באים, עוד ועוד,נקטלים במאותיהם מול עמדות המקלעים וממשיכים לבוא לצעוק הורא! ולהסתער, תילי תילים של גוויות רוסיות זה מה שהכריע את הדוויזיה שלי,לא עליונות המפקד הרוסי שממול'' |
אורי יש גם גורם ''גנטי''בהתנהגות צבא ויחס הקצונה
