פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לפלי, 10/01/06 11:05)
http://www.faz.co.il/thread?rep=72770
פחד
רום הראל (יום שלישי, 10/01/2006 שעה 13:22)
בתשובה לפלי

אינני חושב כך.
אבל זאת הזדמנות להסתכל על פחד.
מה שעולה מתשובתך היא ההבחנה בין פחד לבין ''ניסיון רע''.
אם יש לי ניסיון רע לתחוב חוט חשמל גלוי לתוך שקע פעיל, מתי תהיה התגובה שלי ''על סמך הניסיון''? ומתי היא תהיה מבוססת על פחד?

תודי שהשאלה יפה.

האם אפשר ללמוד מניסיון?

לפי ניסיוני [כמטפל וכאיש] על פני כדור הארץ הזה, וגם לפי דעתם של פילוסופים בתחום הידיעה, הניסיון העיקרי היכול להיות מוכח לוגית הוא ''הנסיון הרע'', במילה מדעית: ''דרך ההפרכה''.

מי שנתקל בזאת מדעית היה פילוסוף בשם יום ש''גילה'' שאין משהו כזה בטבע שנותן לנו להסיק סיבתיות. מכאן עולה איך אנחנו ''קושרים בין אירועים'' והאם ''קשירה זו'' היא מחייבת [אמת נצחית] אפשרית [אפשרות זמנית] או אמונה [השערה, משאלת נפש]?

מכאן נבע משבר גדול שעליו קאנט העיר: ''יום העיר אותי משנתי הדוגמתית''. כלומר שאלה טובה יכולה ''לזעזע את הסיפים'' ולגרום למהפכה חשיבתית ממש.

דבר זה גרם לקאנט לפתח ''דרך ביניים'' שאומרת שיש דברים ''הטבועים בהכרתנו'' וכך אנחנו יכולים ''להסיק נביעה סיבתית'' מבלי שהדבר ''נובע בהכרח מהטבע''. הכרה זו מפורסמת כוויתור הפילוסופי ''להכיר את העולם כמות שהוא'', ולדבר על ''הכרת העולם הנתפש על ידנו''.

פופר [בתחילת המאה ה 20] ביקע את בעיית האינדוקציה של יום לשני חלקים: החלק החיובי, לפיו אין לנו בו ידיעה מדעית ולכן כל התיאוריות המדעיות יהיו לעולם תיאוריות בעלות מעמד של ניחוש, והחלק השלילי שהינו ניתן לידיעה, כלומר ההפרכה. הדוגמה המקברית שאני חוזר ונותן בעניין זה הוא דוגמת האישה בת ה 30: אם ניקח אישה בת שלושים בריאה לא נדע אם תביא ילדים לעולם. אם נכרות את רחמה נדע שלעולם לא תהרה יותר. כלומר הידיעה נמצאת בצד השלילי. לפי המדע לעולם נדע שלא ולעולם לא נדע אם כן.

לפיכך ניתן ללמוד מניסיון.

השאלה השניה, היא אם אכן ציפיה לתוצאה שלילית [או ציפיה לתוצאה עם איכות נמוכה] חייבת לנבוע מפחד. התשובה היא שלילית. לפעמים אנחנו ניתן לשקית להיקרע [במבחני מעבדה למשל], מבלי שהדבר יגרום לנו נזק. לעיתים גם נצחק על עצמנו כשעומס יתר יגרום ''להתפוצצות המנוע'' [במירוצי פורמולה 1 זה שכיח]. מבלי שהדבר יגרום בהכרח לפחד. פחד הינו תגובה רגשית שמכוונת את הפועל לפעולה בכוון אחד בלבד, בלמידה מניסיון יש ציפיה לשני הכוונים באותה מידה. וזה ההבדל בין למידה מניסיון ''לא כדאי להעמיס'' [והדוגמה של אריק שרון היא דוגמה עצובה לכך], אבל ניתן להעמיס אם רוצים וניתן להיפגע כתוצאה מעומס זה. מצד שני לא חייב התהליך להיות מלווה בפחד. פחד מעלים אפשרויות ניסיון ופעולה על סמך רצון מאפשרים איסוף ניסיון נוסף [שלילי כמו חיובי].

ונקודה אחרונה ב''פרק הבודהיסטי'' במאמר הלא גמור הזה, כתבתי על סוטרת הלב. הכלום שמצויין שם הוא כלום שמעבר לדואליות, כלום ''שעשוי לבלוע ולאין כל סבל וכל פחד, מכיוון ש''נעלמת ההפרדה בין אני ללא אני'' ואיתו גם המתח ו''יחסי העוינות'' בין אני לבין לא אני [סביבה], כולל הפחד הקיומי [אין פחד יותר עמוק מזה].

ולפיכך הכלום הוא דרך יציאה מהפחד ולא חלק מההתייחסות למציאות דרך הפחד.

בעיני מי זה לא ימצא חן?

בעיני מי שרואים בפחד ''יחס הכרחי למציאות'' [פסיכולוגיה מערבית על סוגיה] ובמקום לראות במקרה זה מקרה הפרכה מובהק, הם יאחזו ''אחיזה דוגמטית'' בפחד כ''יקוב הדין את ההר'', ויסו לכפות את גישתם על כל מציאות אפשרית.

לכן הדיבור על הכלום כל כך זר ומוזר לפסיכולוגיה בפרט ולמדע בכלל, אבל על כך במאמר הבא....
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.