פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה למיכאל מ.שרון, 23/07/02 18:12)
http://www.faz.co.il/thread?rep=6193
מיכאל מ. שרון: הכלב בספרות היהודית .
מוטקה צביאלי (יום רביעי, 24/07/2002 שעה 6:58)
בתשובה למיכאל מ.שרון

הוא לא רק נזכר בספרו של ש''י עגנון:''תמול שלשום'' ככלב השוטה. סיפור מעניין כשלעצמו.
הכלב נזכר גם בהקשר למותו של דוד המלך: הכלב החי הוא טוב מן האריה המת.
ובתלמוד ישנו סיפור מאלף (אני צריך לבדוק את המקור) על כלב רועים שראה נחש שהטיל את ארסו לתוך מי השתיה של הרועים. כשבא הרועה הצמא לשתות התנפל עליו הכלב ולא הניח לו לשתות, כשהרועה התעקש לשתות ,דחף אותו הכלב ושתה את המים ומיד התחיל לפרפר ומת. הבין הרועה למה היה הכלב כל כך להוט להניאו מהשתיה והתחיל מיצר על מיתת הכלב. אכן,ידיד האב קרוב לליבו של האדם. כלב,(כ שואית ל צרויה) כמו לב. בעיני ראיתי כלב חבוש בצווארו אחרי ניתוח להוצאת קליע שהוא ''חטף'' משודד שרצה לירות בבעליו של הכלב (מכר שלי) והכלב (דוברמאן) הכנראה שמע את ההדק נלחץ (יש להם שמיעה טובה לכלבים) והושיט את צווארו להגן על בעליו. ועוד במקרא: ''ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו'' שואלת הגמרא:''למה הוזכר כלב? כי ביציאת מצרים נאמר :''ולבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו''. באו צאצאיהם של הכלבים ונטלו [את] שכר שתיקתם. ועוד בגמרא: כלבים שמחים, אליהו הנביא בא לעיר, כלבים עצבים מלאך המות בא לעיר. שאומרת הגמרא שלכלבים יש חוש על-אנושי בהרגשות האלו. מוסיפה הגמרא ,עם הומור תלמודי, :''כלבים שמחים, והוא דלית בהו נקבה'' כלומר, שאין כלבה בחברתם שכן יכול להיות שעליצותם היא עקב המצאות הכלבה. ולמה הם שמחים כשהם מרגישים או ''רואים'' שאליהו הנביא בא לעיר , כי הם זוכרים שהוא הרג את 400 נביאי הבעל על הר הכרמל...
כמובן שהתלמוד גם מתייחס להחזקת כלב באמרה:''לא יגדל אדם כלב רע בביתו''. (אולי הכוונה לפיט-בול)
אבל כשמגיע לאכילה ,חובה על אדם לתת לכלב,או לבהמותיו לאכול לפני שהוא אוכל. למה|? כי הפסוק אומר: ונתתי עשב בשדתך לבהמתך ואכלת ושבעת'' קודם לבהמה ואחר כך לאדם. ובשתיה, אומר הפרוטוקול התלמודי קודם האדם ואחר כך הבהמה , למה? כי כשנאמר לשמה לדבר אל הסלע ולהוציא מים אומר הכתוב:''ודברתם אל הסלע והוציא מימיו והשקית את העדה ואת בעירם'' קודם העדה ולאחר מכן הבהמה. זה על קצה המזלג, שאחפש עוד? (אז כבר אצטרך לעיין בספר..)בברכה מוטק'ה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6222
מוטקה: יוצא מהכלל. הגישה וההבחנות רגישות. כמו זו
מיכאל מ.שרון (יום רביעי, 24/07/2002 שעה 15:08)
בתשובה למוטקה צביאלי

שכלבים יכולים לחוש באווירת שמחה ורוממות, ליטול בה חלק, ולהעצים את השמחה (על ידי קשקוש בזנב וכד').

אבל החתול (שונרא) - כמעט ואינו נזכר, בבחינת ''בל יראה''.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6343
מיכאל, בל נשכח את הכלבות
רון בן-יעקב (יום שישי, 26/07/2002 שעה 1:04)
בתשובה למיכאל מ.שרון

יש סיפור על הריב בין האברים ''מות וחיים ביד הלשון''. מלך היה חולה והרופאים המליצו על חלב לביאה. אדם אחד התנדב להביא למלך חלב ובדרך איבריו התחילו להתקוטט מי חשוב יותר. על הלשון שהעיזה לאמר שהיא החשובה מכולם האברים הלעיגו. כשהאיש הביא את החלב למלך הוא אמר לו - הנה חלב כלבה. המלך הזועם רצה לתלות אותו ואז כל האברים התחננו ללשון שתציל אותם והיא בלשון חלקלקות הצליחה לחלצם מעץ התלייה.

סיפור יפה, אבל מה בכלל אפשר ללמוד ממנו?
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.