  
  
  
|
 |
|
||
  שוב - ענין של הגדרה |
|||
|
|||
הדת היהודית מתבססת על שתי אקסיומות: 1. יש בורא עולם. 2. הוא נתן לעם ישראל את התורה במעמד הר סיני. ומכאן גם עיקרון אי הטעות שבתורה ועקרונות נוספים. כשאני מדבר על ''עבודת כוכבים'' אני מתכוון לעקרונות מיסטיים שאינם נגזרים מהתורה שבכתב. אני אתאיסט. במלים אחרות, אני בהחלט מקבל את התזה שהתורה היא תוצר אנושי ולא אלוהי ושאין בורא לעולם. במסגרת זו בהחלט סביר שמקור חוקי הכשרות הוא ב''חריגה מסדר'' שהזכרת. אך היות שהם כתובים בתורה, היהודים המאמינים חייבים לקיים את חוקי הכשרות על פי האקסיומות שלהם באורח הניתן לגזירה הגיונית מהאקסיומות. אין לכך דבר עם הילולות צדיקים ושאר ירקות. התפילין היא מצווה רשומה (דברים ו,ח. גם המזוזה מוזכרת שם). אין שום צורך לנמק את מצוות התורה, משום שמקורן אלוהי, והעובדה שהמאמין אינו יודע את טעם המצווה אינה נימוק נגד קבלתה, והן במסגרת שתי האקסיומות שהוזכרו. אישית כבר הבעתי את דעתי שההפרדה בין בשר וחלב אינה מוזכרת בתורה והיא הוסקה באופן שגוי מהכתוב, אבל זה כבר ויכוח על פרשנות. הפרשנות המקובלת היא שזו כן מצוה הכתובה בתורה ולפיכך אינה נופלת בהגדרה של עבודה זרה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אכן, הגם שיש לי תחושה עמומה שמאז ה''רב'' אורי זוהר הכל הפך |
|||
|
|||
פשטני, על פי מידתו של היאפי המצוי או בוגר האשראם: יש שתי אקסיומות וגו'. מאקסיומה 2 לא נובע אגב שצריך לעבוד את האלוהים. נתן את התורה? אז נתן. אתה לא מקבל לפעמים בונבוניירה? תרצה, תאכל, לא תרצה -תעביר הלאה... אקסיומה 1 : בורא עולם. אז מה? אולי מאז הבריאה החד פעמית הזאת הוא עוסק בענייניו, ולא מתפעל עוד השגחה כלשהי על עולמנו הסורר? (תזה של פסקל -''האלוהים השקט''). אשר לשרירותיות או אי שרירותיות המצוות, אכן הרמב''ם סווג אותן ל-2 : מצוות הגיוניות, שאינן שרירותיות וניתן להבינם, ומצוות שמעיות (שמע וקדש) - כאלה שאין להבין ההגיון שמאחוריהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש ויש |
|||
|
|||
כאמור, האקסיומות האלה אינן שלי, ואני לא חי את חיי לפיהן. המאמינים חושבים שאלוהים נתן את התורה כקוד מחייב ולא כדי שיהיה מה לקרוא בשעות הפנאי. התזה של פסקל מנוגדת למה שכתוב בתורה, ולכן מנוגדת לאקסיומות של היהודי המאמין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טוב, אז בורא עולם. אח''כ היה צריך גם לשכלל את המוצר הראשוני |
|||
|
|||
והעולם חולק לתחומים, במסגרת התמחות ושכלול: פוסיידון קיבל את הים, אתנה קבלה לטיפולה את החוכמה, אפרודיטה מונתה לתחום הארוטיקה, ומארס - שיכלל תורות לחימה, ואחראי על תפעול הקרבות והמערכות, וכיוצא בזה. אחר כך, במסגרת שכלול נוסף, הופקדו הבאבות על הענינים, כגון המקובל הגאון משה אבו חצירא ממרקש שבמרוקו, עליו שמעתי, שעוצמתו הרוחנית היתה כה גדולה, עד שכשהיביט בציפור מעופפת, היתה הציפור מחמת האש שבעיניו ניצלית כהרף עין, ונופלת ארצה... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי