פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=5168
ומה עם לחנו ''היחודי'' של ההמנון?
שקד (יום ראשון, 14/07/2002 שעה 1:37)

כותבים על הימנונים כמשקפים את ''האופי היחודי'' של עם, בא נזכיר גם את לחנו היחודי של הימנון ''התקווה''.
אין ספק שהלחן מעיד על תרבות מעניינת ומרתקת - של העם הצ'כי, אליו השתייך המלחין סמטנה, שחלק מיצירתו ''אומץ'' כלחן התקווה.

סמלים, חשובים ככל שיהיו, אינם מהווים תחליף לתחושת שיכות/אי שיכות של אדם.
וכפי שהטיב רועי בלום להתבטא (כאן למעלה), אדם יכול להיות אזרח נאמן למדינה גם אם אינו מאמין בשבועה על ספר התנ''ך.
http://www.faz.co.il/thread?rep=5287
לחנו של ההמנון אינו משנה את המסקנה
אריה פרלמן (יום שלישי, 16/07/2002 שעה 8:37)
בתשובה לשקד

באחד מימי שישי בערב, האזנתי לתכניתם המקסימה של פרופ' מיכאל הרסגור ואלכס אנסקי: ''שעה היסטורית'', בה דיברו על הימנוני מדינות שונות ואף השמיעו כל אחד מההמנונים שעליהם דיברו ומתוכם ציטטו.

התכנית התחלקה לשני חלקים והתפרשה על פני שבועיים.

מתוך ההאזנה לתכנית, עולה מאליה המסקנה הברורה, שהן הלחן והן הטקסט של המנוני המדינות השונות - נושא בחובו משמעויות לאומיות-תרבותיות עצמיות, באופן מובהק.

אמנם, אין תמיד התאמה מלאה ומוחלטת בכל מקרה ומקרה, אך היוצאים מן הכלל רק מעידים על הכלל.

הלחן של ההימנון הלאומי מבוסס על לחן של המלחין הלאומי הצ'כי - מבוסס, לא מועתק.

עם כל זאת, דווקא ייתכן שהלחן הצ'כי המסויים הזה, התאים ומתאים לטעם ולאופי ולמורשת היהודיים (בעיקר מאז החורבן), ולו רק מפני שהוא מינורי ונוגה - בניגוד לרוב ההימנונים הלאומיים שהם מאז'וריים ומלאי גאווה, ואף ההמנונים הטורקי והסורי המינוריים - הם חגיגיים וטקסיים.

בהחלט ייתכן, למשל, שפיסקה כגון ''ארץ רחבת ידיים - כרוחב לב העם, ומישורית כיושר ליבם של ילידי
מולדתנו'' - תועתק מעם לעם ותתאים ככפפה ליד. וכי אין בעולמנו שתי ארצות שהן גם מישוריות וגם רחבות ידיים, ושעמיהן הם סמל ליושר ורוחב לב, לפחות בעיני-עצמם?

במיוחד הייתי מציין בהקשר זה, את התרבות המוסיקלית החסידית, שהיא לקטנית (אקלקטית) במובהק:

הבעש''ט (הבעל שם טוב), מייסד החסידות, פיתח פילוסופיה מוסיקלית, לפיה כל ניגון יפה אצל הגויים -מקורו יהודי, ולכן צריך ללמוד את הניגון, 'לגאול' אותו ולהשיבו אל חיק היהדות והתרבות היהודית.

לפיכך, המוסיקה הכלייזמרית החסידית - עד היום - מורכבת ממגוון עצום של תרבויות, ממנגינות רומניות וצועניות ועד לקאנטרי אמריקני ומחולות דרוזיים.

ואולם, למרבה הפלא - הכל נשמע ''חסידי''. זאת מכיוון שמדובר במנגינות התואמות את הטעם, האופי, התרבות והצרכים התפקודיים של התנועה החסידית.

ואין להתפלא על כך: סוף כל סוף אותם הסולמות הפנטאטוניים משמשים הן בתרבות הכושית והן בתרבות הסינית, והם נשמעים שונים תכלית השינוי.
http://www.faz.co.il/thread?rep=5666
אדם יכול היות נאמן? באמת?
מוטקה צביאלי (יום שישי, 19/07/2002 שעה 3:06)
בתשובה לשקד

אם הערבים היו יודעים ומשוכנעים שאנחנו מעריכים את התנ''ך באופן מקודש עד כדי ששבועת האמונים שלנו היא על אותו ספר, הרי שהיחס שלהם היה אחרת. אם התנ''ך הפך אצלנו לסלקטיבי, כלומר שהוא נוח לנו:''ארץ ישראל, זכותנו על הארץ, וכו' הרי שלזיקתנו יש סימוכין ותימוכין. כשהערבי (בעיקר הנבלות בהנהגה שלהם,ובכנסת שלנו)רואה שזיקתנו למקורות, היא מזלזלת, ולא חשובה מידת שמירת המצוות או כמו שקוראים אחרים קוראים לזה ''דתיות'',הרי שהם גם מגלים יחס דומה. אבל כשההתייחסות שלנו היא ''הנייר הזה'' הספר ה''לא מחייב'' הזה , וכו' וכדומה. מה כבר אפשר לצפות מהערבי שמסתמך על ה''קוראן'' שהוא בסך הכל סילוף של התנ''ך? הוי אומר, לפי דברייך, תנ''ך לחוד ונאמנות למדינה לחוד? עדיף לומר , חיילות (''ל'' שרוקה) לחוד (כמו שאמר אחד הקוראים כאן) ואמונה לחוד. כלומר לא צריך להיות בקי בתנ''ך כדי להיות צלף. אבל, ברמה היותר גבוהה,ברמה הערכית, צריכה האמונה ופעולה הקשורה בבטחון המדינה להיות עקבית. עוד ידובר.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.