פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לאריה פרלמן, 13/07/02 0:20)
http://www.faz.co.il/thread?rep=5088
כוונתי הייתה לתנ''ך
רועי בלום (שבת, 13/07/2002 שעה 0:37)
בתשובה לאריה פרלמן

אני מתנצל על הטעות.
שבועת צה''ל בהחלט כוללת שטויות נוספות, אני זוכר שלפני אחד המארבים בלבנון נעשה תרגיל שבו ביצענו מספר אופציות למה יקרה במידה וניתקל, באחת האופציות אחד הסמלים שלנו הכניס אותנו לשדה מוקשים. כמעט באותו רגע גמלה החלטה בגלל הקירות אם הסמל הזה וידיע מה הוא שווה כי במידה ואכן יפגע כל מי שבשרשרת עד הסמל הזה , משהו מהחיילים יקח פיקוד .
נכון במצב זה יתכן וכולם הייו נישפטים אולם לפחות היו יוצאים בחיים ולא אחרת.

התשובה שלי היא שגם להשבע לתת את חיי לא אשבע, אני אתן רק אם הגעתי אני למסקנה כי קיים צורך, אני יודע שלצבא אין יכולת ל''חיות'' אם ראש חושב כשלי, ודרכו של הצבא היא ללכת ב''עיוור'' אחר המפקד, אולם מה לעשות שבסופו של דבר , אני אעשה הכל כדי שהצבא ינצח, אולם אני לא אליך ב''עיוור'' אחר אף אחד.
מה לעשות אבל חיי יקרים לי מספיק בשביל לדעת שאני הוא זה שצריך לשמור עליהם, ומניסיון בצבא אין שום סיכוי שאני אהיה החייל הבא שיופקר בשטח.

ואם יחליט הייחל כך? מה קורה למי שנישבע ולא מקיים. האם המילה היא זו הקובעת או המעשה? אני לאצ צריך ספר תנ''ך או מחברת שורות בשביל לעשות מה שצריך איפה שצריך, ולהפיך אני די נעלב כאשר מבקשים ממני להתחייב בצורה כזו. סמלים לא עושים לי משהו והתנ''ך הוא סמל שעושה לי בעיקר רע.

אם הייתי יודע שאני לא אענש על כך הרי של הייתי מצדיע לדגל, גם לזוג המיכנסים שלי אני לא מצדיע, מבחינתי זו עדיין חתיחת בד עם ציור עליה, זה שלאחרים זה עושה משהו , זה זכותם אבל שלא ידרשו ממני להיות הם.

נו יש מזוזה , למה החוק לא מחייב אותי לנשק אותה? למה מחייבים אותי להשבע על הספר ולא נלנשק כל מזוזה.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.