פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לנסים ישעיהו, 01/07/02 23:16)
http://www.faz.co.il/thread?rep=4293
גאולה אישית בחסידות, אינדיוידואליזם, ומעלות הרוחנ'
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 02/07/2002 שעה 3:44)
בתשובה לנסים ישעיהו

האם קיימת בחסידות ההבנה הגדולה, כי עלייה במעלתו הרוחנית של האדם, מנוגדת לקולקטיביזם של הליכה אחרי מנהיג העדר, בשר ודם?

האם קיימת כאן התובנה - שאילו היכירו בה, היתה נמנעת כה הרבה שפיכות דמים ומצעד האיוולת בשם האידאולוגיה העדרית (סטלין, פול פוט בקמבודייה ודומיהם), כי האוטופייה הגן-עדנית או הגאולה אינה מותנית בציות עוור ל''מנהיג'' הדרך הנכספת? אלא שהגאולה הכללית, באם היא קיימת, או לפחות ההתקדמות הכללית במעלה ''צלם אלוהים''
מותנית בהשתכללותו במעלה הרוחניות של כל אינדיוידואל תוך הליכה בדרך היחודית שנועדה לו?

דהיינו, הגברת הגוון בעולמנו, או ''ריבוי הניצוצות''
ולא המעטתן למקשה אחת (כלומר הגברת הההטרוגניות והגיוון ולא צמצום הגיוון והגברת ההומוגניות)?

החסידות אינה מציבה ''גוש קדושה'' יחיד בסוף הדרך, שהחתירה אליו עשוייה להיות אפופת דם ותועבות (נוסח, ''המטרה מקדשת את האמצעים'' של לנין).
ניצוצות הקדושה נימצאים בכל מקום ובכל זמן, וגם בבנאלי והלא צפוי ביותר.

ידוע הסיפור אודות הכומר הנוצרי, הרב הליטאי והרב החסיד שהושפלו בניקוי מחראה באושוויץ. איש ה-ס.ס. אתאיסט, אכזר אך סקרן לעת מצוא, מציג להם שאלה: ועכשו היכן אלוהיכם? הכומר מושך בכתפיו ומסמיק. הליטאי מישיר מבט כארי לעיניו של הצורר ומניף ידו בהצבעה כלפי השמים. החסיד לעומתו אומר בשקט, ''האלוהים נמצא בכל מקום''. ו''גם בצואה''? מגחך איש ה-ס.ס. ''אכן, גם בצואה'' משיב הרב.

אציין רק כי בתקופתו של הבעש''ט חי באנגלייה הוגה דעות כלכלי, הגדול שידעה ההיסטוריה, אדם סמיט, שהקרדו של משנתו (ב''עושרן של אומות'') הוא שאם כל אינדיוידואל ילך בדרכו העצמאית והאוטונומית בחיפוש אחר האושר, המושג רק בעזרת השכלול הרוחני האישי, אזי יד נעלמה מכוונת את הדברים כך שהמעלה של הכלל תעלה. זאת ללא הצורך להשליט דיכוי וטרור של כוח בשר ודם על מנת להפנותינו לדרך האחת ''שאין בלתה'' מצד זה היודע כביכול ''מהי הדרך''.
http://www.faz.co.il/thread?rep=4349
גאולה אישית וגאולה כללית שני צדדים לאותו מטבע
נסים ישעיהו (יום שלישי, 02/07/2002 שעה 23:52)
בתשובה למיכאל מ. שרון

כדי להתעלות ברוחניות - זקוקים למודל. דמות שאל מעלתה הרוחנית שואפים להגיע. יתכן שלעולם לא אגיע כי אין לי הנתונים שיש לאותה דמות אידיאלית, או מסיבה אחרת, אבל חייבים שיהיה מודל. מודל זה הוא ה-''רבי'' בחסידות.
המודל האולטימטיבי של 'רבי' הוא, כמובן, משה רבנו. אך כפי שכתבנו בתגובה אחרת (הפתיל אודות קבר יוסף), ישנו משה רבנו בכל דור והוא המודל לאנשי הדור שלו.
רבי שמעון בר יוחאי אמר על עצמו: ''אנא סימנא בעלמא''... אנשים, אולי לא יצליחו להגיע למעלות רוחניות שאני מצוי בהן, אך אם ישאפו להגיע אלי, למעלתי -יזכו למצות את יכולתם הם.
הדוגמאות שהבאת, במחילה מכבודך, אינן ממין הרעיון שלנו כי הן מתייחסות לאדם המציג רעיון ולא לרעיון המוצג על ידי אדם. או, במלים אחרות, אלילות מול אלוקות, להבדיל.
בדרכנו - הרעיון הוא העיקר והאדם, כל אדם, גם המודל, מחויב לרעיון.
היהדות מייחסת חשיבות עליונה להתפתחותו האישית של כל אדם כפרט מתחת לכותרת הכללית: אל תפרוש מן הציבור.
יש כללים והנחיות לפרט גם במקרה שהציבור חורג מן הרעיון שהוא, כאמור, העיקר. אבל הכלל הנו גורם חשוב גם עבור הפרט.
הגאולה הכללית מושפעת, אכן, מן הגאולה הפרטית. ככל שיותר אנשים יגיעו אל תכליתם בעוה''ז, כך תזדרז הגאולה הכללית לבא.
אלא שחתירה לגאולה פרטית במנותק מן הגאולה לכלל, או - מה שחמור יותר - תוך ביקורת על הכלל, עלולה להוביל את הפרט לדמיונות שווא שיפגישו אותו עם מומחה לרפואת הנפש...
לסיכום: אנחנו, אכן, חותרים לגאולה כללית של עם ישראל מתוך שילוב כל הפרטים לכלל אחד ומאוחד.
את זה מנסים לעשות ע''י שינוי המודעות של כל פרט וממילא של הכלל.
ואם הזכרת את הבעש''ט, הוא זה שאמר כי הגאולה האחרונה, זו שאנו עומדים על סיפה, תלויה במודעות נכונה.
בברכה,
נסים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=4355
למר ישעיהו: אכן, או חברותא או מיתותא, ודמות המופת
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 03/07/2002 שעה 4:47)
בתשובה לנסים ישעיהו

בעלת המעלה, האמונה הגדולה והנשמה היתירה. איני יכול שלא לראות את נכונות דבריך. בדברי הצבעתי, מכל מקום, על חשיבות הגיוון, לעומת החד מימדיות. וכן עניין ההגשמה, הנמצאת גם בתהליך ובכל שלב חלקי, ולא רק בבחינת תוכנית גדולה שנמצאת, בבחינת אוטופיה, כנקודת קצה, בסוף. לדעתי, משגה ''אוסלו'' שכתבתי עליה כאן, הינו גם רוחני/אמונתי - הנסיון להציב תוכנית גדולה ואוטופיסטית בקצה ''הדרך'', תוך נסיון לפתירת כל הבעיות ''אחת ולתמיד''. זהו המשגה שניתן לכנותו ''אוטופיזם קצה''.
מדבריך אני מבין שכתיבתי נראית לך חוטאת הן ב''אינטלקטואליות יתר'', בבחינת ''אני ואפסי עוד'', וכן כתיבתי הביקורתית, הנראית לך חסרה מאד את החיוב שבשמחה. איני יכול שלא להעריך את ההבנות הפסיכולוגיות העמוקות מים והחדות מאד הנמצאות במקורות (זהו תחומי בראש וראשונה), ואני שואל עצמי תכופות מדוע הבנות חכמות וגדולות אלה אינן מגיעות לכלל הציבור בלשון פשוטה לכל נפש.
http://www.faz.co.il/thread?rep=4357
לניסים: לצערי, קיימים בעולם החילוני גם מעשי נבלה
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 03/07/2002 שעה 5:19)
בתשובה לנסים ישעיהו

מתועבים עד כלות. כך למשל, איני יכול כלל להעלות על הדעת שראש ישיבה או מדריך, יגזול את רעיונות ''עקירת ההרים'' של תלמיד חכם, כשגזלה זו תשמש גם מניע להציגו ככלי ריק, ערום וערייה, להביא לבידודו, ולשפוך את דמו ''בלשון רע'' שטרם ידע השטן.

אך מעשים כאלה קיימים גם קיימים באקדמיות החילוניות, שמוריהם תכופות קשורים בגורמי ממסד חזקים ובמערכות ממסדיות השולטות על תחומי חיינו. כך, ''תלמיד חכם חילוני'' עשוי, בפרט אם הוא מצטיין, ועוד בגיל צעיר מאד, להיות נידון הן לגזילת ענק, הן להכפשה, התולה את סיבת מצוקתו בו עצמו, והן לסיבוך בעלילות שונות והזחה, עקב האמצעים הרבים שבידי בעלי הכוח. אכן, לצערנו, החילוניות הינה תכופות כוח ערום שיש בידו כל האמצעים , הן להראות כלגיטימי וצודק, והן להטיל בקורבנותיו דופי שיראה כאילו סיבת הדבר בהם עצמם.
http://www.faz.co.il/thread?rep=4404
על פרצופים ועל דעות
נסים ישעיהו (יום חמישי, 04/07/2002 שעה 2:18)
בתשובה למיכאל מ. שרון

כשם שאין פרצופיהם שווים - כך אין דעותיהם שוות, אומרים חז''ל על מגוון הדעות האנושי ומלמדים אותנו לקבל מגוון זה ולהפיק ממנו תועלת.
עם זאת, דמויות המופת שלנו - עם כל השוני שביניהן - מכנה משותף בולט מאחד ביניהן: מסירות נפש. מסירות נפש על טובת הזולת מתוך דבקות מוחלטת בבורא העולם יוצר האדם.
הדוגמא הבולטת ביותר היא היחס בין אברהם אבינו ליצחק בנו. שתי דמויות מופת בעלות אופי שונה באופן קוטבי אבל שניהם אבותינו. שלא לדבר על יעקב הכולל בתוכו את מרכיבי האופי של אביו וסבו גם יחד וכולל את שניהם.
דוגמא נוספת - הלל ושמאי. אופי הפוך והרמוניה מושלמת בתוך הניגודים.
לכל אדם נתן בורא העולם ומנהיגו את היכולות והכישורים המיוחדים לו. היהדות דורשת מן האדם לנצל את כישוריו הייחודיים לטובת הכלל ולעשות זאת במסירות נפש. את הכוחות לכך שואבים מן המופת של דמות המופת.
אתה, אכן צודק ביחס להזיית אוסלו ולמרבה הצער עדיין לא מתפכחים מן האשליה המסוכנת. ביהדות זה נקרא ''דחיקת הקץ'' שזה כינוי אחר ל''משיחיות שקר''. אין הבדל מהותי בין גישתם של מחוללי אוסלו לבין רעיונו של שבתאי צבי.
כאשר מסרבים להודות ב''אנוכי ה' אלקיך'' - גם ''לא תרצח'' וגם ''לא תגנוב'' אינם בעלי תוקף מוסרי מוחלט. הכל נתון לשיקולו של הפרט ואם הוא חושב כי מקרה מסוים מצדיק מעשה קיצוני שלו - למה לא? כך זה באקדמיה וכך בכל התחומים.
אגב, יצר הרע יש לכולם. גם לי, כמובן. השאלה היא, מה עושים אתו? אברהם אבינו אומר לאבימלך: ''כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי''. כשאין יראת ה' - הכל שאלה של מחיר. גם חיי אדם.
אינני יודע מדוע נראה לך כי אני מבקר את כתיבתך; לא הייתה לי שום כוונה כזאת ואני מתנצל אם כך הובנתי.
בברכה,
נסים.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.