פורום ארץ הצבי


http://www.faz.co.il/thread?rep=42500
דיאלוג עם פרופ' יוסף אגסי והשגותיו בנושא
מיכאל מ. שרון (שבת, 06/03/2004 שעה 16:00)

בהתייחס לנאום הנובל של עגנון בדצמבר 1966 (נאום, שהכה תהודה בגישתו המקורית) , וביחס למה שעיתון ה''ארץ'' כינה בעדינות הראוייה, ''השאלת'' רעיונות מצד חתן הפרס מאצ''ג ואלזה לסקר שילר, העיר פרופסור יוסף אגסי, מגדולי הפילוסופים של המדע כיום, ליברל דגול ותלמידו של סיר קארל פופר (כתשובה למכתב שהפצתי הנושא את הכותרת ''פרס נובל לספרות 1966 לגרפומן ?'') :

ללא היסוס וללא בושה.

ותשובתי הספונטנית:

אכן. מדובר למעשה במידה של דחקנות וחטפנות, שניתן לסבור שהינה די מודעת לעצמה.
תודה לך.
כללית, סגידת עגנון נראית אכן מוגזמת, מדכאת וחונקת. ופועלת לקדם מעין הרמטיות חסרת חיות וסטגננטית המבושמת מעצמה. וזאת תוך טיפוח תרבות הרמיזה על משמעויות כמוסות כביכול בטקסטים ובאמירות שאין בהם דבר, למטרת העצמת ערך. אין כאן אלא עצלות מחשבתית ורשלנות שניתן להן הכשר.

ובמכתב עוקב, לאחר עיון נוסף:

פרופ' אגסי היקר,

אני שואל את עצמי, האם הנחת הפלגיאריזם ניראית כאן מוגזמת, והאיש לא היה מודע לכך כלל, מעין השפעה שמקורה נישכח? או שהמבנה המסויים של האמירה, קונספט היסוד, אותו esprit בדיוק, אותם מוטיבים והניסיון לעורר אותו אפקט קסום הינם מודעים, ואכן נעשו במצח נחושה? שכן, פסקאות ניפלאות אלה של לסקר שילר נחרטות בזכרון והאיש זכר (בסבירות גבוהה) על כן במובהק ובמודע את המקור, ואימץ במודע את הקונספט. משהו כאן משאיר טעם רע בעליל, מכל מקום, בוודאי הקיטש הכבד, הדביק ועטור השגב של נאום ה- second-hand Rose , בהשוואה ליופי החי, הקסום והמרחף של המקור. הדבר נראה כמו ניסיון מודע לחולל אפקט, בכוח שגב ו''השאלה'' ממקור גדול.

טעם נוסף לפגם שאיני יכול שלא לחשוב עליו, הינו שאלזה לסקר שילר, אותה משוררת נפלאה, הסתובבה בשנים שאחר עלייתה בעוני מרוד בירושלים, כשילדים פורעים צועקים אחריה ''משוגעת'', בעוד האיש ההוא, מקורב לממסד הספרותי והאחר דאז ונהנה מחסדו, נהנה מכל הכיבודים שבעולם. לפחות, אם כבר הישאיל וכה הוקסם בעצמו, יכול היה בנאום הנובל לצטט משוררת מופלאה זאת, את טקסט המקור הקסום, בשמה, ולשלבו בדבריו. יש לזכור שהיה מדובר בנאום שהכה תהודה, בכוח קונספט לא צפוי ומדהים. שעל כן ניתן להסיק שהאיש הידהים וקצר תהילה בכוח פלגיאט מודע. ולא בכוח מבנה וקונספט יסוד אותנטיים שלו - ש''שאל'' גרגר זעיר מאחרים מבלי משים, תוך ''מסה קריטית'' של ברק של כוח הגות והשראה מעשה ידיו (להתפאר...).

מיכאל

ותשובת פרופ' אגסי (5.3.04 ) בגילוי דעת ואיזכור מידע חשוב הזורה אור חדש ומדהים על הנושא:

הוא נשאל אז, האם הושפע מכתבי קפקא, וענה כי לא, שכן בסך-הכל קרא רק שניים-שלושה ספרים שלו. וכי כמה ספרים כתב האיש?
מאמרי ב''קשת'', 15, 1975, ע''ע 74-80 מראה בדיוק היכן החלה השפעה זו אשר הוא התכחש לה בקלות כה רבה.
במקום זאת הודה בהשפעת סרוונטס, והציג את ר' יודל שלו כהעתק של קיחוטה. זו הצטנעות מפוקפקת.
האיש וודאי סבר כי לא נעשה לו הכבוד הראוי לו שכן הצטער על שחלק את הפרס עם נלי זק''ש.
ועדיין איש לא מחה על החרפה שהנימוק הרשמי לפרס היה כי מגיע פרס לעם היהודי עבור סבלותיו.

ותשובתי:
מדהים. האם אפשר לצטט את דבריך, כולל הפנייה למאמרך ב''קשת'', התומכים בהשערה שהועלתה כאן מעל ומעבר? אכן הדבר אף גרוע ממה שניתן היה לחוש ספונטנית . כל העניין מצטייר כאבסורד קשה, אם לא כשערוריה. שלא לדבר על הפער הבוטה בין המיתוס והאיש, בין השגב והריקות, ובנזק שעוללה רוח השגב הריקה הזאת - שזכתה ביוקרת ענק - לתרבות בישראל.

___________________________
אתר הבית של פרופסור יוסף אגסי
אחד ממאמריו הנפלאים:
מתוך המאמר:

If you ever are in such a predicament, do not feel guilty and do not seek your jailer's friendship or approval. If you must tell your life story, tell a fake story - one of your schoolmates, for example. And when your jailer becomes nice to you and offers you edible food, clean sheets, and a shower, remember that he can offer them to you on a rare occasion because usually he is depriving you of them even though they are yours by right. He is never a friend.

The softening confuses, and the confusion it causes is chiefly between friend with foe. Because Giordano Bruno never forgot that the Inquisition is the enemy, he died with his self-respect intact. Because he knew what a barbarous bunch his inquisitors (St. Roberto, Cardinal Bellarmino and his team) were, he expected the worst from the very start. They had him burn at the stake but they could not touch his dignity. Of course, they offered him to trade this dreadful punishment for self-respect, but he knew that they would then punish him anyway. He refused to recognize them as a legitimate court, come what may, knowing that he could lose nothing but the faith in their promises which were sheer lies anyway.


מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.