פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה ליובל רבינוביץ, 31/01/04 20:19)

http://www.faz.co.il/thread?rep=40450
השאלה היא
המחפש (שבת, 31/01/2004 שעה 20:22)
בתשובה ליובל רבינוביץ

האם בכלל יודעים היום למה אנשים מזדקנים. כלומר לא רק מה הגורמים המידיים, אלא גם אם זה הכרחי?
למה בכלל האבולוציה פיתחה את המנגנון הזה לפיו כולם חייבים למות מתישהו?

http://www.faz.co.il/thread?rep=40458
למעשה שתי שאלות
יובל רבינוביץ (שבת, 31/01/2004 שעה 21:19)
בתשובה להמחפש

אתה מעלה שתי שאלות: אחת בעניין המנגנון, השני בעניין ה''היגיון'' האבולוציוני.
מילת אזהרה בעניין האבולוציה: אנחנו מדברים לעתים על כך שהאבולוציה ''פיתחה'' מנגנון מסויים, ושהיא מכוונת את האורגניזמים להשתפר עם הזמן. האמת היא שזו הפשטה. האבולוציה פועלת בצורה די פאסיבית: הבלתי כשירים מתרבים פחות ומתים יותר מהכשירים. מי שנשאר הוא זה שהצליח להתגבר. עלולה להיווצר מראית עין של יד מכוונת. אני מקווה שהעניין ברור כשאנחנו מדברים על כך שהאבולוציה ''פיתחה'' מנגנון מסויים, ומכוונת לכך שהאורגניזם ''חייב'' למות.

מבחינת האבולוציה העניין די קל להסבר. קודם כל - אין בנמצא מנגנון אבולוציוני המשפר את סיכויי השרידות של אורגניזם לאחר גיל הפוריות. את הנקודה הזו העלה הגנטיקאי הבריטי פיטר מדאוואר לפני כמה עשרות שנים. אין יתרון אבולוציוני בכך שאורגניזם יאריך לחיות לאחר שסיים העמדת צאצאים, ולכן אין לחץ אבולוציוני לשמר את בריאותו וכשירותו. אציין רק שניתן בכל זאת למצוא מצבים שבהם קיומם של זקנים כשירים משפר את שרידותה של החברה כולה, במיוחד בבני אדם, בה יש שימוש נרחב באינפורמציה ובעיבוד אינפורמציה, דבר שזקנים יכולים להצטיין בו, כלומר: שימור תפקוד מנטלי של אורגניזמים לשנים ארוכות יכול להביא בסופו של דבר ליתרון אבולוציוני.

בנוסף לכך - הגבלת משך החיים אמורה למנוע גם התרבות בלתי מוגבלת. המשאבים בכל זאת מוגבלים. לאחר הגעת האוכלוסיה למצב יציב, מספר הפטירות השנתי אמור להיות שווה בקירוב למספר הלידות. באוכלוסיית האדם טרם הגענו לכך. למרות קיומו של רעב בחלקים רבים בעולמנו, ממשיך המין האנושי להתרבות. בשלב כלשהו יתמודד המין האנושי עם הבעיות שיתעוררו מההתרבות הזו. מזה מאות שנים חוזי השחורות בסגנון מאלטוס התבדו תמיד, אבל המין האנושי יצטרך להגביל את התרבותו, או להגביל את אורך חייו, או למצוא עולמות חדשים להתפשט אליהם. סביר שכל השלושה יתרחשו.

מבחינת המנגנון, אנחנו מסתבכים יותר. אפתח בכך שהידע שלי אינו מספק, ועדיף היה לשאול ביולוג מחקרי, אבל פטור בלא כלום אי אפשר.

אורגניזמים חד-תאיים פשוטים אינם מזדקנים. אם התנאים הסביבתיים מתאימים, הם ימשיכו לחיות ללא הגבלה. בטבע זה לא מתרחש. אורגניזמים מתרבים חשופים ללחץ טריטוריאלי, להגבלת מקורות מזון ולשינויים סביבתיים אחרים. במעבדה ניתן להגיע למצב שבו אורגניזם חד-תאי לא ימות.

עם העליה במורכבות האורגניזם מופיע גם המוות. יש מוות מתוכנת מראש של תאים המפסיקים לחיות לאחר שמילאו את תפקידם. התהליך הזה קרוי ''אפופטוזיס'' ויש כימיקלים המעורבים בו.

מבחינת תחלואה, אין לי ספק שהזדקנות היא מחלה המביאה למוות. עם זאת, באופן רשמי הדבר אינו קיים. כאשר אני ממלא תעודת פטירה, אינני יכול לרשום כאבחנה ''גיל מתקדם''. אני צריך תמיד לכתוב אבחנה אחרת. מובן שיש בכך שקר מוסכם. הרי אם קיים סיכוי סופי לחלות בכל מחלה שהיא, צריכים להיות פה ושם אנשים שהצליחו להתחמק מכל המחלות ולכן לחמוק גם מהמוות. במשחק הפיס הזה משתתפים כל מיליארדי האנשים שאיכלסו אי פעם את עולמנו. למרות זאת, נראה שגיל 114 בערך הוא חסם עליון. אין, ככל הידוע לי, תיעוד אמין של אנשים שחצו אותו. גם אם אני טועה, הטעות היא בשנים ספורות בלבד, ולא ברמת העיקרון.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.