פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=40158
אין מי שיקום, כולם מסודרים
יריב (יום שישי, 23/01/2004 שעה 18:01)

נהנתי מהמאמר, למרות שלדעתי המילה פלורליזם מתאימה קצת יותר מתרבות...
אבל, כרגיל, הכל מילים, אין מי/מה שיזיז את העם, ומיהו בעצם אותו עם ? אתה ואני ? עליזה משדרות ? כולנו יחד כמובן, אך איך ניתן לפנות לכולנו ביחד בצורה עניינית ?
דרך ''כוכבית דודו'' ? או ''ארץ הצבי'' ? כנראה שלא. לצערנו, במאה ה-‏21 כל תת אוכלוסיה דואגת לעצמה ולאינטרסים שלה, ונהנית מתרבותה.
(כמובן, יש נקודות חפיפה המכסות שטחים נרחבים - ערוץ 2, ידיעות אחרונות וכיו''ב, אך להם אין כל אינטרס בעניין, מטרתם כלכלית)
כיצד ניתן לשכנע עם שלם, כי לא כך אמורים להיות הדברים, אנו מצויים בתקופה מסוכנת למדי מבחינה זאת. תקופה של קבוצות לחץ המזינות את עצמן מן המגש הגדול, מגש האוכל של כולנו, כל קבוצה דואגת לעצמה, ומסמנת את השונים ממנה כאוייבים שאין לבטוח בהם, אלא רק דרך חוזים של ''תן לי ואתן לך''.
לא ניתן לסחוף, את כולם, וספק אם ניתן לסחוף את הרוב, להליכה ב''דרך הנכונה'' (והכוונה לשקיפות ולשלטון נאור, ולא לנטייה פוליטית כזו או אחרת), מכיוון שמשתלם להם להיות באותה תת קבוצה אשר דואגת לאינטרסים שלהם.
כיצד תבטיח את יכולתך לשלוט ? פשוט תבטיח לנציגי הקבוצות יותר ממה שיוכלו להשיג ע''י יריבך. זהו חלק מן המשחק הדמוקרטי כמובן, אך רק עד גבול מסויים, אותו כבר
מזמן חצינו.
בתורת המשחקים ישנה דוגמא יפה:
הרכבת התחתית של ניו יורק ממומנת ע''י הכסף שמכניסים לקופתה משתמשיה, הם יכולים לקפוץ מעבר למחסום בכניסה, ונניח שלא יתפסו. אך באם יותר מדי אנשים ינקטו בשיטה זו, תקרוס חברת הרכבות ואיש לא יוכל להנות ממנה.
המערכת (גם שלנו) יכולה להשלים עם ''אוכלים בחינם'' (מקורבים לצלחת) רק עד גבול מסויים.
עד כאן הדוגמא, המציאות היא כמובן מסובכת הרבה יותר (וכבר אמרו שאנלוגיה התואמת ב-‏100% למציאות הינה המציאות עצמה :-)
פתרונות ? אין.
http://www.faz.co.il/thread?rep=40511
אין מי שיקום, כולם מסודרים
מגן התרנגול (יום שני, 02/02/2004 שעה 1:03)
בתשובה ליריב

אפתח בפניה אישית: יריב, אמנם דבריך מנוסחים יפה, אך איני יכול שלא להזדעזע מהתבוסתנות לה אתה מטיף. כולי תקוה שמקורה אך ורק ביאוש מוחלט ממצב החברה, שכן כזה יכול לפוג עם הזמן. ועתה לגופו של עניין.
מובן הדבר שהחברה מורכבת מיחידים, ושלכל אחד מאותם יחידים ערך עצמי שלא ניתן לכימות. ידוע גם שכקבוצה בני אנוש נוטים לפעול לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר, יותר מאשר לפי זה הגבוה ביותר. ולמרות זאת הגזע האנושי הגיע לכמה הישגים נאים, שאין לזלזל בהם, בתחומים רבים מספור.
תרבות הינה אסופת ערכים, אשר חברה מסוימת מקבלת על עצמה, מכורח העובדה שמרבית חבריה בחרו לאמץ אותם כחיוביים ביחס לשאיפותיהם האישיות. היות שכך, ברצוני להציע שני מודלים לעיונכם.
הראשון, הוא מודל המצב הקיים, יחידנות (אינדיבידואליזם) מוקצנת, כערך מושרש, כפי שמשתקף בחברה הישראלית דהיום. אנחנו זקוקים לימי שידורים מיוחדים בערוצי הטלוויזיה כדי לזכור לדאוג ליתום ולאלמנה, למבצעי התרמה למען הלויים ומחוסרי העבודה ולא ראוי לציין את יחסינו לגר. כל זאת, תחת כסות של ''חוסר ברירה'' ושל ''ארץ יהודית'' (ארץ, פיסת קרקע, ולא מדינה, מוסד הבא לשקף ארגונית את החברה).
השני, הוא מודל הברירה, חיי חברה וקהילה. במודל זה, היחיד לוקח חלק בחברה לא כעוד גורם בסבב המזומנים מקופת המדינה וחזרה אליה, אלא כבעל מהות של ממש. על היחיד לשאוף להגשים את עצמו, את אותן סגולות מיוחדות שעושות אותו לשונה מכל יחיד אחר, למקודש (במובן המילולי של המושג). האדם מצטרף לקהילה ולחברה אשר תומכים בו בצורה המיטבית (גם אם לא בהכרח המירבית), ותורם להם את מהותו.
איני טוען כי המודל השני הוא חסר פגמים, אך ברמה האישית הייתי מעדיף לחיות במסגרתו, תחת מסגרת המודל הראשון. הדרך ממודל זה למודל זה ברורה, פשוטה וקשה - דרושים אנשים אשר יאמינו במודל השני, די הצורך כדי לחנך את סביבתם לחיים לפי מודל זה.
אני, מצדי, עושה זאת כמיטב יכולתי. ואתם?
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.