פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה למיכאל מ. שרון, 05/07/03 7:54)
http://www.faz.co.il/thread?rep=32418
הונאת-דברים והלבנת-פנים
הידען ההגון (שבת, 05/07/2003 שעה 10:22)
בתשובה למיכאל מ. שרון

נדבר היום על התנהגות נכונה עם הבריות.
כשם שאסור לאדם להונות את חברו בממון, למכור לו דבר במחיר מופקע, כך אסור לאדם להונות את חברו בדברים. אסור לומר דברים שיש בהם גניבת דעתו של חברו או שגורמים לו בושה וצער. לא ישאל אדם: ''בכמה אתה רוצה למכור חפץ זה?'' כאשר אינו רוצה בכלל לקנות. לא יאמר לבעל תשובה: ''זכור מעשיך הראשונים''. אם הוא בן גרים, לא יאמר לו: ''זכור מעשיך אבותיך'' שנאמר: ''וגר לא תונה ולא תלחצנו''. אם היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: ''פה שאכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?!''. או אם היו יסורים באים על חברו, או מחלות, אל יאמר לו דברים מצערים, אל יאמר לו: ''אתה אשם, אילו היית נקי לא היו באים עליך יסורים''. אל יזרע מלח על פצעים של חברו, ואל יהתל בו. אם באו אנשים לקנות אצלו תבואה, אל יאמר להם: ''לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה'' כאשר אין זה נכון ופלוני מעולם לא מכר תבואה.

דבורים אלו של גניבת דעת והיתול ודברים מצערים, אסורים הם מהתורה, שנאמר: ''לא תונו איש את עמיתו'' ובהונאת דברים הכתוב מדבר. אמר רבי שמעון בר יוחאי: ''גדול הונאת דברים מהונאת ממון, אונאת דברים חמורה יותר שנאמר בה: ''ויראת מאלוקיך'' מה שלא נאמר בהונאת ממון. רבי אלעזר אומר: חמורה הונאת דברים מהונאת ממון שזה בגופו והונאת ממון בממונו. ורבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להשבון - להונאת ממון יש תקנה, מה שאין כן הונאת דברים - אינה ניתנת להשבה, אין לה תקנה.

במבט ראשון נראה להפסיד את השני בממון זה חמור יותר. אבל חכמים מלמדים אותנו להעמיק ולדעת שעלבון וצער שנגרם ע''י דיבור הוא הרבה יותר חמור. הונאת דברים זה דבר המסור ללב, כלומר: אי אפשר להוכיח שאדם זה יתכוון לרעה או לטובה, הוא יכול לומר ששאל על מחיר החפץ מפני שבאמת רצה לקנות, אבל בליבו לא היה כן. ועל זה אמרה תורה: ''ויראת מאלוקיך'' - שהקב''ה יודע מה היתה כוונתך, ממנו אי אפשר להסתיר. ואם אסור לאדם לפגוע בחברו בדיבור אפילו שלא בנוכחות אחרים, כל שכן חמור הדבר כשהוא מלבין פני חברו ברבים. ''המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים''. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: ''נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים''. המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה''ב, ואפילו לדבר מצווה שנאמר: ''הוכח תוכיח את עמיתך'', ואמרו חכמים: יכול, אפילו פניו משתנות? ת''ל: ''ולא תשא עליו חטא''.

אם כן, עמדנו היום על חשיבות הזהירות שלא לפגוע לא רק במעשה אלא אפילו בדיבור, ולא עוד אלא שהונאת דברים קשה וחמורה מהונאת ממון.
ואשרי מי שיודע להזהר ולהשתמש בפיו רק לדיבורים חיוביים וטובים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32419
מדוע אדוני מנאץ את התנ''ך הקדוש? חלק גדול
מיכאל מ. שרון (שבת, 05/07/2003 שעה 11:21)
בתשובה להידען ההגון

ממנו היא ביקורת מופלאה: הנביאים ישעיהו, ירמיהו, משל יותם, נתן הנביא. ביקורת מתקנת, החותרת לחברה משופרת יותר ללא משוא פנים.

יש הבדל של יום ולילה בין בעל ביקורת כללית נכוחה ששאיפתה הטוב וסילוק הרע החברתי, לבין המלבין פני אדם מסויים (בפרט זה החותר לטוב), הן ישירות והן על דרך הרמיזה.

זה - במעלת הקדושה, וזה - דינו סקילה באבנים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32421
נאמר לי שמסתובב ברשת -- שלימד לשונו
מיכאל מ. שרון (שבת, 05/07/2003 שעה 11:50)
בתשובה להידען ההגון

לדבר על פני השטח ב''שפת חכמים'' אך מדביק לעצמו שמות שרב בהם יסוד הגאווה (בדומה, שלא במקרה, לשידולי הסתרא אחרא - שהרי מסתובבות כתות משונות במקומותינו על פי דווחי המשטרה והעיתונות) כינויים מסוג ''הידען ההגון''. שימו לב לשתי השורות האחרונות ברשימתו, שהינם פיברוק ברור והטעייה תוך חקיינות ברורה למשהו אותו הוא שונא.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32445
מידת הבושה - עוצמה נפשית
ערכים וצניעות (שבת, 05/07/2003 שעה 21:52)
בתשובה למיכאל מ. שרון

בעלי חיים אינם מכירים את מידת הבושה. גם בקרב אנשים פרימיטיביים רגש הבושה אינו מפותח דיו. ככל שעולה רמת ההשכלה והתבונה למעלת האדם, גוברת בו גם מידת הבושה.
עפ''י קביעה זו נראה שהבושה היא אמנם תופעה חיובית ביסודה, והיא קשורה באופן ישיר של האדם. יתירה מזו, ללא מידת הבושה לא ניתן להגיע לרמה מוסרית כלשהי. מן הראוי להדגיש שגם המצפון אינו אלא בושה פנימית. הבונה בנפש האדם מחסומים מוסריים וקווים אדומים שאותם קשה לו מאד לעבור. אדם שאינו מכיר את מושג הבושה, הינו אדם חסר מצפון.

הבושה היא מכשיר רב עוצמה. בעזרתה מסוגל האדם לנווט את דרכו. ולהגיע למטרות רצויות ואמיתיות. מאידך, קיימת בושה שאינה במקומה. בושה זו עלולה להפריע לאדם להתקדם בדרך הרצויה. ''לא הביישן למד'', אמרו חכמינו. אם האדם אינו יודע או אינו מבין, והוא מתבייש לשאול כדי שלא לגלות את בורותו, הרי שבגלל בושה זו הוא ימשיך להיות בור. כמו כן, מי שנמנע מלקיים מצוה מסויימת מפאת לחץ חברתי, כגון, כאשר הוא נמצא בין אנשים המזלזלים במצוה זו, הפסיד את המצוה.

זאת ועוד, כשם שהבושה מסוגלת לשמש כמכשיר חיובי, באותה מידה היא עלולה להיות נשק מסוכן בידי מי שעושה בה שימוש לרעה. הלבנת פנים, שהיא בושה הנגרמת לזולת ברבים, נחשבת בתורה כרציחה. בתורה מובאות דוגמאות אודות אנשים שהעדיפו למות ולא לבייש פני אנשים אחרים ברבים. גם כאשר אדם עומד להוכיח את חבירו על עוול שהלה עשה, מזהירה אותו התורה שיעשה זאת מבלי לפגוע ברגשותיו של האדם שהוא מוכיח אותו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32470
בוגד במצח נחושה - אומה חוורת בפרע עוכריה תדע לגמור אתכם חשבון
זו גם כן (יום ראשון, 06/07/2003 שעה 12:29)
בתשובה לערכים וצניעות

לשון הנוטפת ארס והטפות צורר

לא ''ערכים וצניעות'' יקרא לך היום בקהלנו כי אם ''רכיכת הרשעות''. נדע להקיא ולהוקיע אתכם לעולמי עד.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32450
הונאת-דברים והלבנת-פנים
אליצור סגל (שבת, 05/07/2003 שעה 23:40)
בתשובה להידען ההגון

לק''י
יפה אמרת - אשתדל לתקן את דרכי להבא. כי למרות מאמצי נכשלתי לא פעם. ולא פעמיים.
אליצור
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.