פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לגדעון ספירו, 10/04/03 16:27)

http://www.faz.co.il/thread?rep=28885
מגמות והרחבות בעקבות המאמר - תגובות לטעוני הנגד
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 11/04/2003 שעה 0:18)
בתשובה לגדעון ספירו

ביקורתו של מר ספירו חזקה, חריפה מאד וענינית ברובה.

טעותו הראשונה של גדעון ספירו: ''הבריטים לא הינהיגו משטר סוציאליסטי באף אחת מהקולוניות שלהם''.

אבל פלשתינה/א''י לא היתה קולוניה בריטית, אלא שהמנדט עליה הוענק לבריטים, גם בכוח החלטה של חבר הלאומים ונשיא ארה''ב ווילסון, וגם בתוקף הצהרת בלפור וכתב המנדט, הוענק לה באופן זמני, למטרת הקמת בית לאומי יהודי משני עברי הירדן. רוב הממשל (הסוכנות היהודית) והמוסדות כאן, ורוב האדמיניסטרציה, היו בשליטת הציונים, למעט נושאים יהודים ערבים יהודים משותפים, כגון מחלקת בקרת המזון (Food control) , משטרת פלשתינה/א''י וכד'.

הבנקים הגדולים (כגון ''בנק לאומי'' בשמו כיום), החברות הציבוריות והשירותים (חברת החשמל, דן, אגד, וכד') היו בידיים של יהודים ולא בידי מתיישבים בריטיים.

הבריטים אמנם הוציאו את המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית מחוץ לחוק, אך לא למשל את אחדות העבודה הסוציאליסטית, והוגים מרקסיסטים ברוח ''שמש העמים'' כד''ר משה סנה ואחרים איפננו את האידאולוגיה והמנטליות של הזרם המרכזי בציונות. אנשיו של הזרם המרכזי היו חדורי הערצה לברית המועצות, ואנשים כדוגמת יצחק שדה, דגלו גם במופת הצבאי הסובייטי, כאשר ''אנשי פנפילוב'' או ספרי הבולשביק רהוט הלשון והנוגע ללב מקסים גורקי היו ספרי המופת ביישוב. וזימרו ועוד איך את שירי אמא רוסיה בכמיהה לגדות הוולגה, לאחות הרחימאית, לקומיסר האדום וכל זה (לא שליבי זר לזה לחלוטין, אבל מה לעשות?...)

את ההתיישבות היהודית בא''י ניתן מבחינה זאת להשוות להתיישבות באוסטרליה או ניו זילנד או קנדה, אם הדוגמא של ההתישבות וההגירה המהירה לדרום אפריקה ורודזיה אינן מקובלות על מר ספירו.

הבאתי 2 דוגמאות אלו רק מהבחינה המסויימת הדמוגרפית, כדי להראות כי מפעל התיישבותי שאוכלוסיתו גדלה פי 4 במשך 2 עשורים או פחות אינו דווקא בבלעדיות ישראלית, ואין במאמץ הזה כדי לתרץ עוני, סטגנציה כלכלית ומנגנון פקידותי מעובה החונק יוזמה ומרתיע משקיעים.
ואם רצונכם בדוגמא נוספת, הרי לכם מפעל ההתיישבות המהיר בקליפורניה בסביבות שנות ה- 60 של המאה ה- 19 , כשמדינה זאת הפכה עד מהרה למאוכלסת ולעשירה ביותר בארה''ב.

אבל, חרף הקצאת שני עברי הירדן לבית הלאומי היהודי, היהודים לא נהרו לכאן בהמוניהם כפי שציפה הרצל, ובכך, בדיוק בסיבות לכך עוסק מאמרי. ויהודי ארצות הרווחה, גם לא הישקיעו כאן כספים רבים, אלא העדיפו כיעדים להשקעת כספים מלונות וחופי דקלים בקובה למשל, מקסיקו, אפילו חברות גרמניות/אמריקניות כ-IBM ובמקומות וחברות רבות נוספות, אך לא בא''י, ולא בהקמת מפעלים כאן.

אסטה לרגע מהפולמוס ואצביע על כיוונים של מה שניתן היה לעשות, בזמן הקצר שעמד לרשותנו לפני שהבריטים שינו דעתם נוכח הלחץ הערבי ומחדלי הציונות, והוציאו את הספר הלבן.

1) הכשרה מהירה של אנשים והקמת מוסדות אקדמיה ומדע, מכונים מדעיים ופוליטכניים (טכניונים), בעלי רמה בינלאומית שימשכו טובי המוחות לכאן. זאת על מנת להקים תשתית כוח אדם מיומן מאד למטרת תעוש מהיר ומשיכת משקיעים.
מבחינה זאת אף אעיז ואומר שהיה זה משגה היסטורי כבד להתעקש על העיברית כשפת ההוראה באוניברסיטה העברית, במקום גרמנית או אנגלית, אף שדבר זה מוצג במיתוס הרווח כניצחון של הציונות והתקומה העברית. עדיף היה בעניין קצת צניעות וקבלת גישתו של גינצבורג, הוא ''אחד העם'', בדבר ''מרכז רוחני''. שוביניזם לשוני ואחר לא היה נחוץ בדחיפות כה רבה, עם כל ההרואיות שבכך.

2) יזימת משהו דומה לרעיונו של סטף וורטהיימר כיום אודות פרקים תעשיתיים הכוללים הכשרה מואצת. רעיון זה בעיקרו אינו מונופול של סטף, אלא של הסופר והוגה הדעות האנגלי ה.ג.וולס, שכתב גם הגות ליברלית ברוח הקדמה האנושית. ספרים אלה היו זמינים אז, אך מקימי הבסיס ההתיישבותי בני העלייה השנייה, נטו יותר לקרוא ספרות סוציאליסטית, למשל אודות קורפורציות שיתופיות בנוסח אוטופיסטים סוציאליסטים בני המאה ה- 19 כמו סן סימון, כמו גם את הקפיטל של מרקס וכיוצא בזה. על כן העדיפו את הקורפורציות השיתופיות, ואת הקומוניזם הפרימיטיבי (במובן של ''הראשוני'' -שיתופיות וסולידריות ספונטנית) והפיכת עצמם לפועלים חרופים בשליטת עצמם, על פני עידוד יוזמות אינטלקטואליות, גישות עתירות ידע ומיומנות, וקפיטליזם פורח ומתרחב תוך משיכת משקיעים זרים.
שהרי לא רצו כאן מלחמת מעמדות ואת ''כבלי הקפיטליזם'' והעדיפו לא להיות ''עם חליכה'' בשליטת האדונים עם הצילינדרים וההון הפיננסי.
מבחינתם היתה כאן הזדמנות פז להקים מבראשית כאן ''עולם חדש'' של שלטון העמלים, וקורפורציות חקלאיות שיתופיות כמו גם קורפורציות אחרות בנוסח סן סימון (ראה את תפיסת ה''קואופרטיב'' מאחורי אגד ודן, תנובה, המשביר המרכזי ששבק חיים לאחרונה וכד') ללא האילוץ של ''עולם ישן עדי יסוד נחריבה'' כפי ששרו כאן שנים כה רבות.
יוצא ששנים רבות הפך משאת נפשה של כל אם יהודייה בא''י לא שבנה יהיה דוקטור או עורך דין או פיזיקאי (כרווח אצל יהודי התפוצה הדוויה) אלא שהבן יהיה חבר באגד.

3) דילול הביורוקרטיה הכבדה והחסמים על השקעות. היה מדובר בביורוקרטיה כבדה במיוחד, המאפיינת משטרים סוציאליסטיים ברוח הדמוקרטיות העממיות. מדובר בגישה סוציאליסטית וצנטרליסטית בה קיים ומנוהל משק ציבורי ענק, עם סקטור כלכלה חופשית זעיר.

מר ספירו טועה, כנראה מפאת בורות מסויימת בנושא (ואולי משקר ביודעין, למען ענינו), בקבעו שה''סכסוך הצבאי, אחת ממכותיו הוא תמנון ביורוקרטי אדיר''. עוד בשנות ה- 40 ולפני כן מחו מנהיגי הציונים הכלליים (שספירו מזכיר אותם כאן, אז אם כבר אז כבר...), בעדינות הבעל-ביתית המאפיינת סגנונם, על הביורוקרטיה הכבדה, המחסומים כלפי היזמות, היעדר החופש הכלכלי ובלימת התנופה היוזמת בא''י. גם אבא אחימאיר התייחס לכך במפורש (נא לא לקפוץ. כן, הוא העיד על כך, וזאת בנפרד מהביריונות החומה שמייחסים לו יריבי הימין ושוטמי הליברליזם).

ונמשיך בטעוני-נגד נוספים של מר ספירו:

''אילו הנחתו של שרון, לפיה לנאצים היה רספקט לפני כוח מעצמתי, היתה נכונה, אזי הם לא היו תוקפים את ברית המועצות, צרפת או אנגליה''.

אבל לא דיברתי על ''רספקט לפני כוח מעצמתי''. דיברתי על טבח מתועש של אזרחים חסרי ישע. שיפלות, ביריונות ורשע אנושי מסוג זה עשויים לרכוש כבוד דווקא בפני מפעל לאומי משגשג וחזק וזקוף קומה, ולהסס מלהרעיל בגז ולבזות עד כלות בני אנוש הנימנים עם סוג זה של אנשים חופשים ויוזמים, כאילו היו עכברים מוכי שחין.

הדבר מזכיר לי תאור המובא בספרו של גרהם גרין The comedians אודות אנגלי המנהל מלון בארצו מוכת השחיתות הקשה של רודן האיטי פפה דוק. הרודן משליט טרור במדינה באמצעות הטונטון-מקוט - אנשי המשטרה החשאית, בריונים אלימים ואכזרים הנמצאים בכל מקום וידם בכל, המצויידים במשקפי שמש שחורים, מגפיים ואקדח או מקלע קל. בשלב מסויים הוא נחשד בסיפוק מחסה לאנשי הגרילה, והטונטון מקוט מתפרצים למלונו. בקטע הרלוונטי לעניננו הוא מקפיד לבל לגלות סימן קל שבקלים של רוח כנועה, פחד או אף חנופה מתרפסת, ועונה להם בתקיפות אדישה ומתריסה, של אדם מצליח וחזק השולט היטב על גורלו. שכן גילוי קל של עליבות יביאם מייד להלום בו ולחסלו ככלב שוטה. מדובר בפסיכולוגיה אנושית אלמנטרית למדי (הגם שכזו המתייחסת למצב לא שכיח של עמידות בפני רשעות ונכונות לחיסול כפשפש של מי שנתפס כנחות ועלוב ועם זאת דמוני, וכבר כינו סיטואציות קיצוניות מסוג זה ''הפלנטה האחרת'', ראה ק. צטניק), ולא צריך לשם כך ניתוחים מלומדים אודות תאוריית הגזע הנאצית, האידאלוגיה הנאצית או מהלכי הנאציונל סוציאליזם.

הנאצים אכן לא היססו לרצוח באופן משפיל ביותר, כולל אף בני שכבות היונקרים והאצולה הפרוסים, גברים ונשים אידאליסטים בעקבות ניסיון ההפיכה של הקולונל שטאופנברג ב- 20 יולי 44 . אך כאן מדובר באזרחים שמעולם לא קמו כנגדם (בניגוד למשל לאזרחים-הפרטיזנים הסובייטים).
כוונת ההשמדה לובתה איפוא לא בעקבות התנגדות, אלא במדה רבה עקב הדמייה לפרזיטים וחרקים מזיקים אנושיים, דהיינו על בסיס דימויים גזעניים חזקים מאד של נחיתות ושיפלות אנושית.

אך דימויים כאלה עשו להמצא בדיסוננס חזק כאשר יתברר שמדובר בעם שהקים בנחישות מפעל לאומי לתפארת, מפעל-מעלה אנושי נאור, חזק, משגשג ועתיר מדע וטכנולוגיה. אפילו הנאצים לא נגעו לרעה במדענים יהודים דגולים, כגון פרויד או אנטרופולוג יהודי דגול בגרמניה שהנאצים העלימו עין מיהדותו. וכן לא נגעו לרעה במשפחת הברון רוטשילד בנחלותיה בצרפת תחת הכיבוש הנאצי - במדה רבה כנראה מפאת הכבוד שרחשו לאילי ההון חובק העולם האלה - וכן לא שלחו לאושוויץ חיילים יהודים מקרב שבויים בריטים ואמריקנים. הנאצים כיבדו כוח ויכולת מרשימה וביצועים מעולים והצלחה ושגשוג וזקיפות קומה (בניגוד לדימוי הלא יוצלחות והדמוניות הרומסת של האומה הרוסית תחת סטלין, למשל), ויש אלף ואחת עדויות לכך, אין מה לעשות.

אך לא עניין ''הכבוד הגורם להיסוס היד המרעילה המונים בגז'' הוא עיקר טעוני במאמרי בהתייחס לטרגדיה האיומה. הנקודה החשובה כאן היא נושא ההגירה. העובדות ההיסטוריות הפשוטות מורות על כך שלפחות עד תחילת מלחמת העולם השנייה ואולי עד ינואר 42 (וועידת וואנזה) היתה כוונת הנאצים סילוק היהודים מגרמניה (ואירופה). לשם כך גם ניהלו בניצוחו של ד''ר גבלס משא ומתן על תנאי ההגירה לפלשתינה (ומה יורשו היהודים להעביר איתם לשם מרכושם בגרמניה) עם ד''ר חיים ארלוזורוב.בשנת 33 . ככל הידוע, רק לאחר שנוכחו שאין אפשרות כזאת להגירה מסיבית, החלו באופן שיטתי בביצוע ה''פתרון הסופי'' (הגם שהיו רציחות של יהודים קודם לכן, בעיקר על ידי יחידות מיוחדות, האיינזאץ גרופן, בשטחי רוסיה ואוקראינה שניכבשו).

ובכן, אילו, אילו רק היתה אז בנמצא פלשתינה/א''י מתועשת, משגשגת, עתירת מדע ומוסדות אקדמיים מעולים ושרותים ציבוריים יעילים - כזו שהסרטיפיקטים להגיע אליה לא הוגבלו על ידי ''ספרים לבנים'' של משרד המושבות הבריטי (והצבעתי במאמרי על תרחיש סביר מאד לפיו ההגבלה זאת לא היתה נאכפת) . ואגב, האם יהודי פולין שנמצאו תחת מצוקת משטר צבאי רודני של המרשל פילסודסקי ותחת גזירות חירום והגבלות כלכליות קשות של שר הפנים גרפסקי, לא היו מהגרים בהמוניהם לא''י בסיטואציה כזאת עוד בטרם פורענות ספטמבר 1939 ?

ונמשיך:
''הוא [שרון] מתלונן שפוטנציאל זה [הפוטנציאל היצירתי והאנושי של העולים, בהקשר תת-מיצוי משאבי אנוש] בוזבז גם בשנות ה- 90 בימי ההגירה הרוסית. אבל בשנות ה- 90 שלט בישראל קפיטליזם פראי מהסוג החמסני ביותר ששרון מברך עליו.
[הערת ביניים: האם הכוונה לשילטון מפלגת העבודה בראשות רבין בשנים 92-96 או בראשות ברק בשנים 99-2000 או לכינון הסתדרות העובדים החדשה בראשות החברים חיים רמון ועמיר פרץ?] במילים אחרות, אם יש בעייה ששרון מתלונן עליה, היא אינה נעוצה בסוציאליזם''.
[הערה: נו טוב, שרבין, בוגר הפלמ''ח, אברום בורג, חיים רמון, דלייה איציק, שר האוצר המדושן יוצא הקיבוץ בייגה שוחט, מזכ''ל העבודה ופוליטרוק רשות השידור לשעבר ד''ר רענן כהן, סגן שר הביטחון ושר התחבורה לשעבר אפריים סנה בן הקיבוץ; חוג בית ברל, ברק ועמיר פרץ, ושותפיהם ממר''ץ והמפלגות הערביות הם אנשי הימין והקפיטליזם החמסני, זה כבר חדשות מענינות. אז למה סרבו להצטרף לקואליציית הימין העכשווית?]

אבל, חשוב בהקשר זה להבין, שאין כוונתי בהכרח לרשות המבצעת, בראשות השמאל או הימין, אלא למסורת מוסדית ואירגונית צנטרליסטית ואורח חשיבה ותודעה שהשתררו כאן וממשיכים לפעול את פעולתם.
רוח בלהות בולשביקית עדיין ממשיכה לרחף על פני הארץ.
ה''קפיטליזם הפרוע'' תכופות אינו אלא הזרמה של צינור הכסף הציבורי תוך עידוד מונופוליזם בחסות השילטון כלפי אילי הון שניבנו מהשילטון, שצמחו מתוכו, המקורבים ויונקים מהסקטור הציבורי - תופעה שראשיתה עוד בימי פנחס ספיר - וזאת תוך בלימת תחרות חופשית ברוח קפיטליסטית אמיתית. אין כאן, אלא המשך הצנטראליזם הממלכתי ברוח הביורוקרטיה הכבדה, זו המתירה פריחת המקורבים ובולמת את אלא שמחוץ למרחב השררה הממלכתי. אולי משהו בדומה ל''קפיטליזם'' ביוגוסלביה של טיטו, שהתפרקה לאחר מכן לרסיסיה.
אבל בנוסף וראשוני בחשיבותו, יש להבין שפרט לשאלת הרשות המבצעת, הרי שהשמאל הישראלי מרושת באופן נירחב במערכות הציבוריות, ברשות השיפוטית, בחברות והרשויות הממשלתיות, בנק ישראל, התעשייה הצבאית והאוירית וועדי העובדים בהם, אגד ודן, רשות הנמלים והרכבות, הסתדרות המורים, הסתדרות המהנדסים (ואגב כמעט שכחתי: הסתדרות הכללית של פועלי- - הופס, ההסתדרות החדשה) בעיתונות, בתיקשורת, ובמועצות והרשויות המקומיות וכל השאר. ראו קישור הראשון למטה.

ושוב, היישוב היהודי בא''י היה ישוב עני, ועוני זה, אף שמרבים להשתבח בו, בבחינת ההרואיות שבהקרבה (כולנו קראנו תאורים רומנטיים והרואיים מסוג ''א.ד. גורדון ישב בחדרו הדל בצריף הרעוע וכתב את הגותו לאור נר) לא היה כלל הכרח המציאות, ועשוי לשקף מחדל עצים מימדים.
מזכירים אמנם תקופות צמיחה גבוהות יחסית, כגון בשנים 1942-1945 בערך, אך לא היה זה תוצאת יוזמה כלכלית ציונית, אלא תוצאת השקעות משרד ההגנה הבריטי בהקמת תשתיות ובגורמי אספקת ציוד לצבא שנלחם ברומל.

מרבים גם להזכיר את הצמיחה הגבוהה במשק החל מאמצע שנות ה- 50 , דבר המכונה לעיתים ''הנס הכלכלי הישראלי'' על משקל ''הנס הכלכלי הגרמני''.

מה מקורו? כיצד פתרו כאן בעיות כלכליות וגייסו הון? הנה לפנינו דבריו של דוד הורוביץ, נגיד בנק ישראל, בפרק ''השילומים'' מתוך סיפרו ''חיים במוקד'':

''-- התחילה להתגבש במחשבתי גם הצורה המשפטית פוליטית של התביעה והיקפה [תביעת השילומים מגרמניה]. ככל שהרביתי לחשוב על הבעייה, התחזקה בי ההכרה כי כאן נעוץ הסיכוי היחיד לסגור את מעגל המצוקה הכלכלית שלנו''.

והוא מוסיף:

''הענינים היו יגעים. שחרור יתרות השטרלינג אפשר בקושי קיום לזמן-מה אולם לא ראה כל תמורה במדיניות הכלכלית שהוכחה כמוטעית''. (ראו הקישור השני למטה).

מכל מקום, כלל לא ברור, בלשון המעטה, שהנס הכלכלי הזה מקורו ביזמות כלכלית יוצרת - והרי המשק היו חנוק תחת תקנות רבות, בלמים ביורוקרטיים והגבלות אין סופיות - ולא במיליארדים שהגיעו לכאן במסגרת הסכם השילומים. כך, בהסכם השילומים של ספטמבר 1951 הוענקו לממשלת ישראל מצד גרמנייה של קונרד אדנאואר 3.45 מליארד מרק, שהיו אז הון עתק, פרט לפיצויים פרטניים לכחצי מיליון ניצולי שואת יהודי אירופה. יתכן שאילו חירות היתה משותפת אז בשילטון במקום להיות מוחרמת על ידי בן גוריון (''בלי חירות ומק''י'') היתה אומרת דבר או שניים אודות הגבלות אלו והסרתם (דבר המכונה כיום בכלכלה החופשית ''דרגולציה''), כתחליף סביר להסתמכות בלעדית על השילומים וסיוע חוץ.

ונמשיך:

אשר לצמיחה המהירה של המשק המזרח גרמני מאז ה- 3 באוקטובר 1989 (איחוד גרמניה) והאינטגרציה לכלכלה המערב גרמנית (ספירו קובע כי אין אמת בדברי ביחס לצמיחה מדהימה זאת), הרי הנתונים מורים אחרת: קצב הצמיחה של המשק המזרח גרמני היה בשיעור ממוצע של 9 אחוז לשנה.

בין השנים 1991 ו- 1998 התמונה היא כדלקמן (איני יכול למקם כאן טבלה) :

יחס התוצר לגולגולת בין המזרח למערב הוא 31 אחוז ב- 91 ועולה ל- 56 אחוז בשנת 98 כלומר מוכפל. התוצר המזרח גרמני הוכפל איפוא ב- 8 שנים. ניתן להעריך כי ב- 5 השנים מאז התקרב התוצר לגולגולת עוד יותר לזה שבמערב, אולי לסביבות 75 אחוז ממנו או יותר. פריון העבודה שהיה 31 אחוז מהמערבי ב- 91 הוכפל ב- 8 שנים ל- 59 אחוז מזה המערבי. המשכורת הממוצעת במזרח שהיתה ב- 48 91 אחוז מהמערב, הגיעה ב- 98 ל-‏77 אחוז ממשכורת במערב גרמניה.

נכון הוא ששיקום מזרח גרמנייה היווה ומהווה נטל כבד על הכלכלה המערב גרמנית, והקנצלר קוהל הטיל בזמנו ''מס סולידריות'' של 7 אחוז למטרת העברות למזרח. העברות אלה היו מאז בסביבות 100 מיליארד מרק בשנה.
אבל בעוד ב- 91 היוו ההעברות מהמערב 51.5 אחוז מהתמ''ג של המזרח, הרי שיעורם בתמ''ג הנוסק של מזרח גרמניה ירד ב- 98 ל-‏34.7 אחוז, כלומר זיקת התמ''ג להעברות אלה קטנה, וממשיכה לקטון.

נכון שבשנת 2000 היתה האבטלה במערב 7.5 אחוזים בעוד במזרח - 17 אחוז, ברם יש להסתכל על מגמות. המשק הגרמני ככלל ירד בשיעור הצמיחה שלו בשנים הללו, ברם, בשנת 2001 בעקבות הורדת שער הריבית , הסתמנה שוב מגמת גידול והתאוששות. כלכלנים מעריכים כי משק זה, חרף קשייו היחסיים באינטגרציית מזרח גרמנייה, הינו החזק והאיתן ביותר באירופה, והאינפלציה בו קרובה ל- 0..

המשק המערב גרמני אף קלט מהגרים רבים ממזרח אירופה - בשנות ה- 50 כ-‏2.6 מיליון אנשים. בשנתיים הראשונות לאיחוד עברו למערב מהמזרח 570 אלף אנשים. בנוסף, רק בשנים 88-90 היגרו לגרמניה משטחי בריה''מ לשעבר 587 אלף גרמנים אתניים. ועם זאת, משק זה נשאר איתן, והתוצר הממוצע לגולגולת היה בשנת 23 2000 אלף דולר.

קישורים:
הרשות המבצעת וזהות העומדים בראשה אינה הכל - הרישות השמאלי: http://www.faz.co.il/thread?rep=26625&Page=1
השילומים: דוליק הורוביץ אודות חילול הנס הכלכלי הישראלי - נס תלוי בנס תלוי בהנס: http://www.amalnet.k12.il/meida/history2/hisi3048a.h...

http://www.faz.co.il/thread?rep=28891
תיקון מסלול
גדעון ספירו (יום שישי, 11/04/2003 שעה 2:48)
בתשובה למיכאל מ. שרון

מספר הערות נוספות לשרון:
המנדט שקיבלה בריטנה על ארץ ישראל-פלשתינה מחבר הלאומים אינה משנה את העובדה שמדובר באחת הטריטוריות שהשתייכו לאימפריה של הוד מלכותה. המטבע הונפק על ידי הבריטים, כך הבולים. החוקים היו מטעם האימפריה ובתי המשפט פעלו אף הם מכוח סמכות שלטון הכיבוש. הכלכלה נוהלה אף היא על פי החוקים שחוקק הכובש הבריטי, ולא היה בהם שום דבר סוציאליסטי.
הישוב היהודי, שנהנה מאוטונומיה מסויימת, התחלק בין האגף הקואופרטיבי ואגף היוזמה הפרטית. חלק ניכר מהכלכלה היהודית היה בבעלות פרטית. מול הקיבוצים היו מושבים ומושבות ובערים כמו תל-אביב ירושלים וחיפה התנהלו חיים כלכליים לפי עקרונות השוק החופשי.
עיתון ''הארץ'', בבעלות פרטית, היה נפוץ יותר מהעיתונים המפלגתיים.
תנועת הפועלים בהנהגת מפא''י היתה ברובה הגדול אנטי קומוניסטית ואנטי בולשביסטית.
ד''ר משה סנה, בתקופת המנדט הבריטי, לא היה מרכסיסט, כטענת שרון, אלא איש הציונים הכלליים.

מדינת ישראל לא היתה זוכה לתמיכת ארה''ב, ויהודיה לא היו יכולים לתרום לישראל (תרומה המוכרת לצרכי מס בארה''ב) אילו היה מדובר במדינה סוציאליסטית.

בשנות ה- 90 היה השלטון במרביתו בידי מפלגת הליכוד (שמיר ונתניהו), אבל בכל הקשור להשקפות כלכליות לא היה כל הבדל בין פרס, רבין, נתניהו, שמיר וברק. כולם דבקו באדיקות רבה בכלכלה נוסח ארה''ב. רבין אפילו נימנה עם תומכיו של ניקסון, שעה שכיהן כשגריר בארה''ב. לכל אחד מראשי הממשלה היו מיליונרים שתמכו בהם, וחלק מהמיליונרים האלה חילקו את התמיכה בין הליכוד והעבודה, ביודעם שבמישור הכלכלי אין כל הבדל מהותי. רבין ושמיר, נתניהו וברק, כולם היו חפים מכל רעיון סוציאליסטי.

ואם הוזכר חיים רמון, הרי הוא היה האיש שעשה מה שז'בוטינסקי רק חלם עליו (יא ברעכן - כן לשבור), שבר וריסק את ההסתדרות. רוקן אותה מנכסיה, והפך אותה לאבר מדולדל, ועד היום טרם התאוששה מהמכה
שהנחית עליה ''הסוציאליסט'' רמון.

http://www.faz.co.il/thread?rep=28896
תיקון תיקון המסלול של ספירו:
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 11/04/2003 שעה 8:59)
בתשובה לגדעון ספירו

''מדינת ישראל לא היתה זוכה לתמיכת ארה''ב, ויהודיה לא היו יכולים לתרום לישראל, אילו היה מדובר במדינה סוציאליסטית''

ראשית, ארה''ב תומת והעבירה כספים גם למדינות סוציאליסטיות: תמיכה בסין והשקעות של חברות אמריקניות במדינה זו. יתכן גם שביוגוסלביה של טיטו ואפילו ברוסייה של הדוד ג'ו במלחמת העולם השנייה, וכיוצא בזה.
יש להבין שהסוציאליזם הארץ ישראלי היציג עצמו כמשהו בדומה לסוציאליזם של סוציאל דמוקרטיה, בדומה לשוודיה ומדינות סקנדינביה, אבל הוא לא. הוא דומה למשהו בין סוציאל דמוקרטיה לדמוקרטיה העממית של צאוצ'שקו או מזרח גרמניה או יוגוסלביה של המרשל טיטו.
בעניין התרומות, ניתן לתרום לכל מדינה, אלא אם היא מצויינת במפורש כ''מוחרמת'' (כדוגמת קובה או עיראק).
בנוסף, אזרח אמריקני רשאי היה דומני גם לשלוח חבילות ותרומות לקרובים בבריה''מ או בפולין.

וישראל נהנתה בנוסף ממעמד מיוחד בארה''ב מפאט היותה מדינה יהודית, שרבים מאזרחי ארה''ב חשים סולידריות אתה.

עם זאת, ישראל שנים רבות לא נהנתה מידידות מיוחדת של ארה''ב. במלחמת השחרור ראוי לציין דווקא את תמיכתה של בריה''מ בישראל, ומשלוחי נשק ועזרה מהדמוקרטיות העממיות כדוגמת צ'כיה. אייזנהאואר נקט עמדה נחרצת כנגד מדינת ישראל בעקבות מלחמת סיני. סיוע החוץ האמריקני שנים רבות לא היה בנמצא, והחלו בו באופן משמעותי רק לאחר מלחמת ששת הימים, בעקבות הידוק יחסים, לראשונה בהיסטוריה של המדינה, מצד הנשיא הדמוקרט לינדן ג'ונסון ב- 1968 .

בעלת בריתה האסטרטגית של ישראל היתה שנים רבות צרפת, עד ניתוק ברית זאת מצד דה-גול ב- 1968 .

בריטניה בוודאי לא היתה תומכת נלהבת של ישראל, ובסוף מלחמת השחרור היו אפיזודות בדרום בהם טייסים בריטים בספיטפיירים המוצבים במצרים נילחמו בטייסים ישראלים.
הליגיון הירדני תחת פיקוד בריטי פלש לישראל במלחמת השיחרור, שם מצור על ירושלים, וכבש את ירושלים המזרחית, תוך גרוש תושביה היהודים.

משה סנה בתקופת המנדט לא היה איש הציונים הכלליים, אלא איש הזרם המרכזי ומפקד ההגנה, דומני.

אבי זוכר אותו, מתקופת לימודי הרפואה בשוויץ, עם תחילת מלחמת השיחרור. הוא היה בין סטודנטים ארץ ישראלים לרפואה, שמשה סנה ניפגש איתם, ערב חזרתם לארץ, להשתתף במלחמה. אבי שאל אותו אז מה הסיכויים לעמוד מול כל ארצות ערב, וזוכר שמשה סנה הצטווח לפתע בכל נשי דקיק, צרח משהו אודות זה שאין להטיל ספק בניצחוננו, והמטיל ספק אינו יודע מה הוא סח או משהו בדומה. אבל אבי לא הטיל ספק, אלא רק רצה ניתוח והתוויית תמונה בהירה וענינית יותר, ולא אוסף ססמאות ופראזות.

אשר לסקטור הפרטי בא''י בתקופת המנדט ואחריה, גם במזרח גרמניה היה סקטור פרטי קטן, שלא יכול היה להצמיח כנפיים מפאת הגבלות ומיסוי כבד. וגם בכמה מהדמוקרטיות העממיות האחרות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=28911
מיכאל שרון: נהניתי מאוד לקרוא! חכם ומעמיק.
אריה פרלמן (יום שישי, 11/04/2003 שעה 20:12)
בתשובה למיכאל מ. שרון


http://www.faz.co.il/thread?rep=28914
תודה. אז יש שכר לפעלי.
מיכאל מ. שרון (יום שישי, 11/04/2003 שעה 21:21)
בתשובה לאריה פרלמן


http://www.faz.co.il/thread?rep=28921
כאשר הטרנספריסט....
גדעון ספירו (שבת, 12/04/2003 שעה 2:12)
בתשובה למיכאל מ. שרון

כאשר הטרנספריסט התומך בפשעי מלחמה, מחבק את שרון וזה מחזיר לו ב''יש שכר לפעלי'', מן הדין להניח כי מדובר ברשימה מחוררת, מלאה פרצות כרמון.
אשר על כן קראתי והתברר כי אכן כך.

טענתי כי אילו היתה ישראל מדינה סוציאליסטית, ממשלת ארה''ב לא היתה מאפשרת לאזרחיה היהודים, כמו גם לנציגי מדינת ישראל, כבר מראשית ימיה של המדינה, להקים מפעלי התרמה רשמיים שמוכרים על ידי מס ההכנסה האמריקאי ועל כן התרומות נהנות מפטור. מדובר במפעלי התרמה שהעבירו לישראל מיליארדי דולרים. (ואין לכך קשר לסיוע של קרובי משפחה במשלוח חבילות).
על כך עונה לי שרון כי ארה''ב העבירה כספים גם לסין לברית המועצות או ליוגוסלביה. ולא היא!!! אין מדינה קומוניסטית שהורשתה להקים בארה''ב מנגנונים לגיוס תרומות שהוכרו על ידי מס ההכנסה האמריקאי.

ארה''ב לא העבירה כספים לסין אלא מנהלת עימה יחסי מסחר, בעיקר לאור העובדה שסין אימצה כמה עקרונות של הכלכלה הקפיטליסטית, תוך שמירה על משטר פוליטי עריץ. (וזה לא אכפת לממשל האמריקאי בכלל, כל עוד אפשר לעשות עם סין עסקים טובים).

ישראל החליטה בשלב מוקדם מאד, להסתפח למערב האנטי קומוניסטי, וזה בא לידי ביטוי בתמיכה בארה''ב במלחמת קוריאה ולאחר מכן באי הכרה בסין העממית, כל עוד ארה''ב שמרה על מדיניותה שהכירה בטייוואן כאילו היתה סין.

הצגת הסוציאליזם הארץ ישראלי כמשהו הדומה למשטרו של צ'אושסקו או מזרח גרמניה, הוא שילוב של בורות היסטורית עם שכתוב היסטוריה בנוסח האינציקלופדיה הסובייטית.
הישוב היהודי בזמן המנדט לא זו בלבד שלא היה בעל סמכות שלטונית, אלא שהנהגתו הורכבה משלל מפלגות שכללו גם מפלגות אנטי קומוניסטיות ואנטי סוציאליסטיות מובהקות.
כך גם באשר להשוואתו של שרון בין המגזר היהודי הפרטי בארץ ישראל ולאחר מכן במדינת ישראל ל''מגזר הפרטי'' בגרמניה המזרחית שהתבטא במספר לא רב של חנויות פרטיות. השוואה דמיונית וחסרת כל שחר.
לא אלאה את הקוראים בשלל מספרים, אולם אני מציע לכל חובב עובדות, לעיין בכרך ''ארץ ישראל'' של האינציקלופדיה העברית, בפרק הכלכלה, וכל מי שיודע לקרוא עברית ללא נקודות, ילמד, כי גם בתקופת פריחתה של ההסתדרות ומשק העובדים, הן בתקופת המנדט והן בשנים הראשונות למדינה, עדיין המגזר הפרטי הוביל כמעט בכל הענפים: בתעשיה, במסחר, בבנקאות, בבנייה ואפילו בחקלאות. מספר המושבים, המושבות, הכפרים ומשקים חקלאיים פרטיים אחרים היה גדול ממספר הקיבוצים. (ענף הפרדסנות למשל היה ברובו בידי השוק הפרטי). איפה זה ואיפה מזרח גרמניה?

בראשית שנות ה- 60 כיהנתי מספר שנים ככתב כלכלי ואני זוכר את הביקורת הקשה שנימתחה אז על ידי העיתונות השמאלית (''על המשמר'' ''למרחב'' שלא לדבר על ''קול העם'') על ההקלות המפליגות להון הפרטי שהעניק פנחס ספיר, שר המסחר והתעשייה ולאחר מכן שר האוצר בממשלות דוד בן גוריון ואשכול.
ספיר היה זה שהעביר חוקים מיוחדים לעידוד משקיעים מהארץ ומחו''ל, כמו חוק החברה לישראל, וכן הלוואות נוחות מטעם מרכז ההשקעות במשרד המסחר והתעשייה, כדי לעודד השקעות פרטיות.
מספר המועסקים במשק הפרטי, תעשייה, מסחר, בנייה,
חקלאות, בנקאות וכו', עלה תמיד על אלה של המיגזר הציבורי (לא כולל צבא ומשטרה).

ההבדל בין התקופה ההיא והיום הוא לא באורינטציה על משק קפיטליסטי, אלא ברמת ההשתוללות וההפקרות של הקפיטליזם. בימים ההם, של טרם מלחמת יוני 1967, עדיין שמרה החברה הישראלית על פערי שכר והכנסה נמוכים יותר שאיפשרו מידה גבוהה יותר של סולידריות חברתית.
מאז יוני 1967, וביתר שאת מאז עליית הליכוד לשלטון, חלה התדרדרות מהירה והגענו היום לחברה של פערי עולם שלישי, חברה שיש בה הרבה שחיתות, אלימות, גזענות, קנאות דתית, לאומנות, סחר בבני אדם, חברה הרוצחת את בניה וקשישיה, חברה שפשיסטים חברי מולדת ואוהדיה חשים בה כמו בבית.

http://www.faz.co.il/thread?rep=28923
התממות לא קדושה.
מיכאל מ. שרון (שבת, 12/04/2003 שעה 6:28)
בתשובה לגדעון ספירו

געגועים קפצו עליו, על גדעון, געגועים לבעל ביתיות חמימה ומלטפת. שכן לעיתים עשוי גם המהפכן הוותיק לכמוה לשכר לעמלו - ליטוף מצד הממסד: ''אחרי הכל היית בחור טוב בעצם, רק קצת שובב''.

לאיזה נתח להתייחד איתו בפינה. למה תמיד רק מאבק ומאבק? קצת נעכעס גם.

הליטוף החמים לעת ערב עשוי להיות משאת נפש.

פה מאמר אצל הנדזלץ ב''הארץ'', שם איזו כתבה בידיעות, ''לא נשארת לבד''.

אז מה מתאים יותר מלתקוף מאמר המגן על עניין צודק מאין כמוהו, המצביע באמת על שורש הרע, מאמר של געגוע למה שיכול היה להיות ולא קרה? החזון שהושבק? מדינה נאורה, פתוחה, משגשגת, הנמצאת ביחסי ידידות עם שכנים הרוכשים לה כבוד?

אנא גדעון, פתח את אלטנוילנד של הרצל, וראה מה יכול היה להיות, הדרך שלא ניבחרה, The road not taken , כשם שירו הנפלא והטרגי של רוברט פרוסט .

חזון ליברליזם נאור, היונק בעצם מהתרבות הגדולה המרכז אירופאית, זו בטרם הפורענות, זו ממנה באת בעצם.

במקום לבכות את השבר אתה נילחם בשיניים וציפורניים בקול הצלול המציג אותו בבהירות, מגנה אותו בכל לשון של צדקתנות הרמטית, כמוכה שד.

ואז אולי יגידו בגת: חריף זה הגידעון, ממזר לא קטן.

מה רע למשל במדינה קפיטליסטית כמו שווייץ? האם קפיטליזם הוא שורש הרע?

או שבארץ צמח קרטליזם קפיטליסטי של זאבים כדוגמת זאבי-איש-מצנע, חבורות זאבים המתגודדות פרע ליד הכוח והשררה של הון העתק, זה הנשדד במצח נחושה מהציבור?
מה, המגזר הציבורי אינו 55 או יותר אחוז מהת.מ.ג?

ומה אתה מביא כאן ידע אפיזודי אודות ''מפלגות שונות, חלקן לא סוציאליסטיות''?
מיספרים גדעון, מיספרים, מה היה משקל מפלגונות אלה בשילטון?

ומי הכריע וקבע ונתן את הטון, ברצונו גידל וברצונו סילק וגדם וקטע וצינזר ופרע בשם הממלכתיות, היישוב, העניין או הרצון הכללי, כדברי ז'אן ז'אק רוסו - ראה עניין הדמוקרטיה הטוטליטרית.

אתה חושב שסתם פרופ' יעקוב טלמון בחר לפרסם פה את ספרו אודות הדמוקרטיה הטוטליטרית?

או שרצה בעדינות הראויה להסב את שימת ליבנו למה שחשבנו שהינו ראוי, ושהיה למעשה מאורת פריצים?

ישראל - זה קפיטליזם זה? מה כאן אם לא קרטליזם של חבורות זאבים פסיכופטיות לרבעה ולמחצה אם לא למעלה מזה, ובחסות השילטון?

הידע שאתה מביא הינו אפיזודי ומקוטע. לפתע ניזכרת שבראשית שנות ה- 60 היתה פה אופנה שכזו לקנות פרדסים, ומייד אתה מדבר על ענף הפרדסנות החופשי. בסדר, לגיטימי, אך הבא את התמונה הכללית ולא אפיזודות חסרות משמעות.

קישורים:
ג'נבה ומעבר: מה רע בקפיטליזם של שוויץ?: http://www.faz.co.il/thread?rep=18050&Page=1
קלקלת הכלכלה בקירטוע הקרטליזם הממלכתי: http://www.faz.co.il/thread?rep=24722&Page=1
האוליגרכיות הכמו צבאיות בעלות הרטוריקה היונית/ליברלית: http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=49...

http://www.faz.co.il/thread?rep=28926
מיכאל אתה הוא זה שמסרב להביא את המספרים
דוד סיון (שבת, 12/04/2003 שעה 7:46)
בתשובה למיכאל מ. שרון

נתונים על עוני לא נחוץ, נתונים על משק שלא צומח, על מספרי עולים שרוצים לבוא ומסרבים בגלל הסוציאליזם וגם על טיפול לא ראוי בעולים. זה בתור התחלה.

אבל אם כמו שמשתמע מעמדתך (אתה לא מביא מספרים על המצב בארץ) אין צורך במספרים אל תדרוש זאת מאחרים. כמו שלך מותר להעלות השערות גם לגדעון מותר. במקום זה אתה מתרעם על גדעון שמעלה ''השערות אחרות.''

http://www.faz.co.il/thread?rep=28928
סיון, בפעם הבאה שאתה כותב על מחלת-ים, הבא סטטיס
מיכאל מ. שרון (שבת, 12/04/2003 שעה 11:37)
בתשובה לדוד סיון

טיקה המראה שעל אנייה מקבלים מחלת-ים יותר מביבשה.

אתה שוב מתחיל בגימיקים: אין למשל צורך להביא מספרים המראים שהתוצר לגולגולת בארה''ב גבוה מזה שבישראל. תלוי מה הטענה ומה ההקשר.

אם ברצונך למשל להראות שבשנת 99 היתה ירידה בצמיחת התמג יחסית ל- 95 , או כאשר אתה מצביע על מגמות מסויימות, אז אתה מביא מספרים, כגון הנתונים שהבאתי על מגמות הצמיחה של כלכלת מזרח גרמנייה.

לעיתים מספיק נתון מסויים לתת אינדיקציה, כגון שיעור התקציב מתוך הת.מ.ג.

דומה שאתה סתם, אם לא טועה, אז לפחות מטעה..

http://www.faz.co.il/thread?rep=28934
החלפת נושא או שעדין מדברים על היסטוריה?
דוד סיון (שבת, 12/04/2003 שעה 13:18)
בתשובה למיכאל מ. שרון

כאשר אמרת שאין צורך בנתונים ובכל זאת הצגת דוקא נתונים על ארצות אחרות ישבתי בצד. אבל שדרשת מספירו להביא נתונים הזכרתי לך שאתה זה שלא מביא נתונים.

בכל מקרה אינך חייב להביא נתונים, אבל אם אתה מצפה לשכנע את הבלתי משוכנעים כדאי לך מאד להביא נתונים שתומכים בעמדתך.

מה לך כי תלין?

http://www.faz.co.il/thread?rep=28933
יש צדק מסויים בדברי הסוציאליסט
אריה פרלמן (שבת, 12/04/2003 שעה 12:52)
בתשובה לגדעון ספירו

התומך בהלאמה, החרמה, שביתה, החנקה ודיכוי...

אכן נכון שהמגזר הפרטי בתקופת המנדט עלה ביעילותו עשרות מונים על המגזר הקולקטיביסטי, למרות שזה האחרון השתלט על מנגנוני התנועה הציונית ושאב את רוב-רובם של כספי היהודים הטובים (והליברלים...) אל החור השחור שלו.

נכון גם שבתקופת ספיר לא היה משטר ''סוציאליסטי'' כדת וכדין, אלא יותר משטר פרוטקציוניסטי-ריכוזי.

והנה, כאשר הטרנספריסט שמתנגד לפשעי שלום מסכים עם הסוציאליסט שתומך בפשעי מלחמה...

צריך להתחבא מתחת לשטיח...???

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.