פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה למיכאל מ. שרון, 19/03/03 20:28)

http://www.faz.co.il/thread?rep=27731
חג כמצב הוויה . פורים - קרניבל ההתרסה בגורל ובשררה
מיכאל מ. שרון (יום רביעי, 19/03/2003 שעה 20:56)
בתשובה למיכאל מ. שרון

אציג כאן גישה מנוגדת למקובל. כך, יהודים רבים מפרשים את ''המסר'' שבחג הפורים כחג הישועה בפני הצורר, משל לנס הישועה הקורה ''בכל דור ודור''.
אנטישמים מושבעים, מהקצה השני של ''המתרס'', נהגו מצידם לאמר כי ''פורים הוא החג בו היהודם פורעים באויביהם''. יוליוס שטרייכר, עורך ה''דר שטירמר'' הנאצי רב האנטישמיות השמדנית, הפטיר כשהחבל נכרך על צוורו בבית הדין הבינלאומי בנירנברג: ''חג פורים 1946 ''.

ברם, שימו לב לעובדה המענינת כי בפורים, חרף הסיפור, אין כל הוויית שמחה וצחוק אכזרי לאיד, או תחושה הרת גורל וחגיגית של ישועה מצוררינו

ומדוע?

כי אין לדבר על ''חג'' אלא על הוויית חג.

הוויית חג הפורים היא אווירת קרנבל ועליצות של מעין בריחה מאחריות-גלובלית הרת כובד-ראש והשקעת משאבים.

אין לכן לדבר על ''המסר'' שבחג הזה, אלא על תחושת ההוייה השונה מהיום-יום (או שונה אף מאוירת הקודש נוסח השבת) שהוא משרה.

מהי הווייה זו? הקרנבל והעליצות קלת-הראש, הטעונה אף מוטיבים מקבריים, טמונים בכך שהחג מייצג את בריחת האדם העממי והפשוט העליזה והרת התחבולות הממזריות מגורלו.

שבגורל עיסקנן, נירמז אגב כבר בתחילת מגילת אסתר: ''הפור, הוא הגורל''. חד וחלק.

בטרגדיות הקלסיות וברוח הטרגדייה, פוקד הגורל גיבורים נישאים מעם, אנשי מעלה עטורי כובד ראש ומשא אחריות כבדה, אך שאין הם משכילים לחמוק מגורלם.

אם הם אינם יכולים, כיצד נוכל אנו, הקטנים?

פשוט, ניזרוק לזבל את כובד הראש. הגורל מעניש רק את יוהרת אנשי המעלה, אך לא את הקטנים הפועלים בתחבולות קלילות וממזריות כיד המלך.

זוהי משמעותו של קרניבל: כובד הראש לפח, עליצות, אפילו מעט גסויות לא נוראיות.

לא בכחנליית פריצות אורגיאסטית -זה לא.
אלא, מצב מתון של האיש הקטן המפלס דרכו בסבך המהמורות והגלים של טרופים למיניהם של אנשי השררה, וזאת בכוח הטריק והשטיק המזדמן.

אווירת הסיפור הפתלתל במגילת אסתר הזוייה מעט, שכן יש כאן גילגול של אוספי תחבולות מול כובד הראש המנופח של איש השררה תאב הכבוד המן.
באווירה הזוייה זאת אין טעם לשאול למשל שאלות עובדתיות כגון ''האם הרגו את ושתי''. היא פשוט נעלמת, תפקידה הקצר ונוכחותה בעלילה הפתלתלה הסתיימו.

הגורל כאן אינו אלוהי.

כובד הגורל בבחינת ''אין מנוס'' כביכול הינו כובדה של מלכות.

כובד השררה וגאוותה.

המלך - טיפש ומנופח.

המן, תאב שררה וכבוד ורצחני בגחמות רדיפת הכוח האבסולוטי.

מול המטורפים ומטופשי חגיגיות השררה והממלכתיות הקטלנית האלה עומדים מרדכי ואסתר ממש כיוסריאן בספר ''מילכוד 22 '' - יוסריאן העליז, הציני המפוקח ורב התחבולות להפליא, מול מטורפי הכוח הנוקשים.

אין הם מזדהים כלל עם חגיגיות וטרוף המלכות ועלילותיה, כגון המזימה להרעיל את המלך וכיוצא בזה עלילות תאוות רודפי שררה למיניהם.

אלא הם מנצלים את אלה כמנוף להחלץ מטרוף השררה, תוך תימרונים במיטב החוכמה העממית של האדם הפשוט.

כמובן, על כל הסיפור הזה מולבשת גם מסגרת חיצונית מוכרת של שנאת יהודים והחלצותם, אך אין הדבר שונה בעיקרון מהחלצות וישועה מעול ומטרופי שררה אחרים ומתגרת ידם של העבדים למולך השררה, על השנאה, רדיפת הכבוד חסרת המיצרין, השמדנות ותשוקת הקטל וכיוצא בזה קוטייל ההוויות השייכות להאללת השררה והמלכות ורדיפת הכוח.

http://www.faz.co.il/thread?rep=27745
מיכאל, משמעותו של חג הפורים כתובה
נסים ישעיהו (יום חמישי, 20/03/2003 שעה 0:11)
בתשובה למיכאל מ. שרון

במגילת אסתר (ט, כב) : ''...לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים'' וכמובן, קריאת המגילה ברוב עם.

כלומר, משתה ושמחה כל אחד כפי יכולתו ועוד יותר, ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, מעשים המדגישים את אחדות ישראל.

כל היתר זה המצאות (טובות או לא טובות) מאוחרות יותר.
בברכה,
נסים.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.