| של השמאל בקידוש ימי הזיכרון לרצח רבין נובע מן הרצון להפוך ימים אלה לימי הכפשת הימין, ריענון שורות ורוח השמאל. מעין מסדר רס''ר של שורות השמאל, לשמירה על כוחם הפוליטי.
וזה מקבל את ציביונו באותם ימי הזיכרון. מחד - להדגיש שכל הימין אשם ברצח, שהרוצח הוא חובש כיפה. ומאידך לומר שמחנה השמאל הוא מחנה השלום, הנקי וטהור הלב. כאילו.
אבל אנחנו זוכרים את הימים הקשים שבין 95'-93' וזוכרים את כל האלימות המילולית והגופנית משני הצדדים. משום מה כבר לא מדברים על זה.
מזכיר מאוד את הכיסוי לשחיתות בבחירות בליכוד ובעבודה כיום, וובבחירות הקודמות. אין עסקאות לא כשרות בעבודה, תיקי ברק נבלו, הרצוג חוגג עם פה סגור, הצבעות כפולות ומשולשות מותרות וקנוניות פוליטיות חוקיות, רק אם אתה העבודה.
בסיפור הזה כבר היינו, ואנחנו נדונים לחזור עליו עוד ועוד. עד שנהיה חכמים יותר ונבין שלפני שאנחנו מבקרים את היריב, אנחנו צריכים להיות טלית שכולה תכלת. עד לא נבין זאת, אנחנו נמשיך להתווכח בסיסמאות שטובות אולי ליום בחירה, אבל לא מזיקות למנהל תקין ולהתנהגות מוסרית של שליחי ציבור. |