פורום ארץ הצבי


http://www.faz.co.il/thread?rep=177776
אבנרי ממחזר חמץ בפסח
(יום שישי, 06/04/2018 שעה 14:31)

ולכן אשיב לו בקצרה את מה שעניתי לו אז, אבל במילים אחרות.

יותר משההגדה מעצבת את הכרת היהודים היום, היהודים עיצבו את ההגדה לפסח במשך כאלף שנים - בין המאה הראשונה לפני הספירה ועד למאה ה-‏12. ההגדה הונהגה ככל הנראה, בזמן הכיבוש הרומי בארץ שלפני ואחרי חורבן בית שני, שינתה צורתה, שמטה חלקים וצירפה אחרים, עד לאחר מסעות הצלב. ההגדה הוא לא טקסט של קריאה עצמית בלבד, אלא בבחינת ''והיגדת לבניך'' ו''בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים''. סיפורים הממצים את תחושת מצוקת היהודים, רדיפות, טבח וחילוץ הישרדות ותקומה מחדש. בכל עת ועת עמד העם היהודי כנגד מצוקות הגורל וההיסטוריה, ובנה את עצמו מחדש בצלמו ובדמותו על ערכי חירות וצדק. השעבוד היא עריצות אנושית והחירות היא מתנה אלוהית. ''לספר ביציאת מצרים'' משמע לספר על ערכה של חירות ועצמאות. הטקסט המוכר לנו היום היא ההגדה שנחתמה במאה ה-‏7 -8 בתקופת הגאונים בארץ ישראל, מצרים ובבל.

למרות שלפי אבנרי, שלהגדה של פסח אין ערך היסטורי או ספרותי, הרי שעצם בחינתה מלמדת הרבה על תפיסות העולם שגובשו בקרב יהודים אל מול התעמרות החברות הנוצריות. צריך לזכור, הטקסט לא נכתב בראשיתו כטקס אחיד, אלא נכנסו אליו קטעים, לבנה על לבנה. למשל, ''שפוך חמתך על הגויים'' נכנס רק במאה ה-‏12 ורק אצל קהילות אשכנז כתגובה למסעות הצלב ולהשמדת כמה קהילות יהודיות לאורך נתיבי מסעות הצלב.

ובכל זאת, עיקרה של ההגדה היא דתית-אידיאולוגית ולכן אין משמעות עד כמה האגדה אינה ספר היסטוריה. יש מדובר בספר הוראה וכשכזה הוא איכותי, והמבחן, שהוא משיג את יעדו. יחד עם זאת, להבדיל מהתורה והמשניות, ההגדה אינה טקסט מקודש, בבחינת שאפשר להוסיף בו ולשנות בו, ובעיקר לשמור על המסר האידיאולוגי שבו, מסר משני להגדה הוא הישמרות מללכת שולל אחר אמונות זרות – הנצרות, שהתפתחה מתוך היהדות, פרשה ממנה והפכה לאוייבתה. הרשע בהגדה מסמל את (ישו) הנוצרי, כפי שנאמר: ''מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?'' (שמות יב כו), לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר...... ''.

עוד רמז למאבק האקטואלי עם הנצרות היא בפסוק: ''וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם'' - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ'', כהערת אזהרה, שלא ללכת שולל אחר פלוני שמכריז על עצמו, או שתלמידיו מכריזים עליו, כשליח האלוהים.

ואחרי הכל ולמרות הכל, בהגדה יש אמיתות היסטוריות בפועל וברמז. בפועל – ישנה התייחסות ליציאת מצרים גם אם לא כטקסט היסטורי כרונולוגי דווקא – שלמרות כמה היסטוריונים מינימליסטים, היא התקיימה. יש יסוד של אמת בקיומה הגירה (מרצון או כפויה) של חלק של שבטי העברים שהיגרו למצרים כמה דורות קודם. סביר שעדיין בספר שמות ודברים, שם מתוארת יציאת מצרים, התמונה ההיסטורית די לא מחודדת, בעיקר מאחר שכותבי הספרים האלה, שיסודותיהם נכתבו כבר בסוף המאה ה-‏11 תחילת המאה ה-‏10, כנראה שכתבו אותם ללא בסיס של טקסט מהזמן שהמעשה התרחש בפועל,כ-‏200 שנים לפני כן, בתחילת המאה ה-‏13 לפנה''ס. סביר שיציאת מצרים הפכה כבר לאתוס והסופרים קיבצו את מְסַפְּרֵי הסיפורים ואיגדו אותם לתוך הטקסט הקנוני שאצל ספריית המלך, לצד רישומי ההיסטוריה המאוחרים יותר של ספרי יהושע, שופטים ושמואל א' ו-ב' ולאחר מכן מלכים א' ו-ב', כלומר, החל מהמאה ה-‏11 לפנה''ס היו כבר רישומים היסטוריים די מדוייקים ומפורטים בארכיון הגניזה המלכותית. מה שאנחנו זוכרים היום זה רק מה שנכנס מכל זה לספר התנ''ך, כפי שמכנסי ומאגדי התורה דלו מתוך אותה גניזה, ככל הנראה מאמצע המאה ה-‏8 – תחילת המאה ה-‏7, מתוך אותו צורך אמוני שיקבל ביטוי בספר האמונה, התנ''ך. לכן צריך להבין, שלצד מידע אינפורמטיבי מבורר ורב, אבל בהחלט לצערנו די חסר, אותו ספר תנ''ך הוא השריד היחיד ששימר את ראשית ההיסטוריה של העם היהודי עד למועד חתימתו. לבוא ולטעון היום שאין לתנ''ך כל ערך היסטורי, גם לא לעניין יציאת מצרים, זו בורות לשמה, שכוונתה רעה, ולו רק מעצם קיומו של ספר כה מקיף, בסיסי ומפורט מאותם זמנים, שנדמה לי שאין שום עם בעולם שיכול להתפאר בהישג כה גדול, גם לא היוונים, לא הסינים ולא ההודים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=177777
ההגדה אינה שיעור היסטוריה מקוצר לילדים
(יום שישי, 06/04/2018 שעה 14:34)
בתשובה לbepeer@walla.co.il

ההגדה אינה שיעור היסטוריה מקוצר לילדים, אלא דווקא כתב אזהרה למבוגרים – להיזהר מהשונא, מהרודף ולהישאר מלוכדים, לא ללכת שולל אחר גויים רבים,ולבטוח באלוהי ישראל. מדובר על בכללה לתוך חג הפסח מנהגים מאוחרים שהתגבשו בזמן הכיבוש הרומי בארץ שלפני חורבן הבית בשנת 70 לספירה, ובודאי שעוצבו לאחריו. האפיקומן נועד להשאיר את הילדים ערים, כדי שישמעו ויספגו. לכן יציאת מצרים לא מוצגת כסיפור היסטורי אלא במופע אלוהי ומוצגת כעלילה ספרותית, אבל יש מקום נרחב שמביא לידי ביטוי את הויכוחים הערים בין החכמים, התנאים. המסר המרכזי הוא חירות העם וחירות היחיד ''שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים''. בפועל סיפור יציאת מצרים היתה הקריאה ליציאת ישראל לחירות משיעבוד בזמן הזה, שלטון הרומאים או שלטון הגויים. שמירת נפש היהדות היתה מצווה גדולה לאורך כל שנות הגלות.

מכאן שהמסקנה המופרכת של אבנרי כאילו לא היתה יציאת מצרים, לא נדודים במדבר ולא כיבוש כנען, לא מתיישבת עם הממצאים הארכיאולוגיים עד כה וניתוחם. ולא חשוב שהוא טוען בדמגוגיה נון-שלנטית ש''גם אם לא היה, אז לא נורא'', שהיא לעצמה מעידה על נפשו, רוחו ודעתו הרעות. השהות במדבר 40 שנה לא השאירה, עד כה, ממצאים ברורים לשהות הגולים במצרים בסיני, מן הסתם, משום שאין לנו תיעוד באף מקום בעולם של קיום אוכלוסיה נוודית במדבר [בניגוד לאוכלוסית-ישוב שבונה מבנים ומותירה שרידים שאפשר לאתרם כעבור אלפי שנים]. צריך גם לזכור את מיעוט ההירוגליפים בכלל. סביר ש-‏99% מהם לא נמצאו עד היום ואולי אפילו לא שרדו, כמו שספריית הגניזה של בית המקדש לא שרדה [או לפחות לא נמצא עד כה, הרבה בגלל שכלל לא חופרים בהר הבית, מלבד ההרס שהמוסלמים עשו שם בסוף ה-‏90 תחילת 2000, במפלס התחתון של אורוות שלמה]. אף על פי כן, בהירוגליפים המעטים שנשארו דווקא ישראל והעברים (ח'פירו/עפירו) מוזכרים גם מוזכרים. שמישהו יזכיר זאת לאבנרי.

לפי אותו עקרון-אבנריסטי של לימוד ההיסטוריה אז לא היו גם נדידות עמים בכלל, שהרי הן לא תיעדו את עצמן, אלא תועדו בדיעבר ע''י העמים שנרדפו שידעו כתב מהו. נדידת הויזיגותים גם היא יצאה מחור גדול באלף הראשון לספירה נדידת שבטים ערביים שיצרה את כיבושיהם במאה ה-‏7 לא מתועדות, להוציא תיעוד מוגבל של העמים שנכבשו. 100 – 200 שנים אחר כך היסטוריונים מוסלמים כותבים ומפרשים, ברוח האסלאם. אפילו הפלישה הנורמנית לאנגליה בשנת 1066 לא הותירה רישום מתועד של מוצאותיה ומהלכה, עד שנרשמה דווקא מנגד בהריסות של אנגליה הסקסונית. לפי העקרון-אבנריסטי אפשר להמציא היסטוריות חדשות, כמו – עם פלסטיני בן אלפי שנים.
ובכל זאת, רישומי הכתב הראשון בעולם באותיות עבריות-כנעניות שהחליף בתהליך איטי את כתב היתדות בארם נהריים וכתב החרטומים במצרים, נמצאו במרחב העברי-כנעני. סימנים לכתב החדש, כתב העיצורים, שהתפתחו אחר כך לעברית ולכתב פיניקי, ארמי, יווני, לטיני, נמצא בסיני.

כך היה גם כיבוש כנען, ולמעשה הוא מתייחס בעיקר למה שייקרא לאחר מכן – ''ממלכת ישראל'', באזור שכבש יהושע. סביר שבארץ יהודה ישבו יהודאים מהתקופה המוקדמת של התנחלות בני ישראל, אותה קבוצת עברים בהנהגת אברהם אבינו שהתנחלה באזור הזה, שליבו חברון ובאר ושבע. סיפורי יהושע והשופטים מתועדים כבר טוב יותר מאשר סיפורי המדבר, ואפשר לקרוא הרבה חומר על כך. אני ממליץ על 2 ספרים של אדם זרטל: ''עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל'', הוצאת ידיעות אחרונות, 2000 ו''סודו של סיסרא - מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה'', הוצאת דביר, 2010. שמראים את החיבור המדוייק בין המילים התנ''כיות לממצאים ארכיאולוגיים בשטח ההתרחשות של האירועים. גם לגבי ירושלים בזמן דוד ושלמה יש ממצאים מובהקים שמראים על היותה עיר גדולה ומבוססת כמתועד בתנ''ך, דוד המלך יותר מהכפיל את שיטחה של העיר, ועם כל ממצא חדש התיאוריה המינימליסטית קורסת עוד ועוד והסיפור התנ''כי נחשף כמדוייק. לאור מגבלות חפירה בירושלים, ואי יכולת לחפור על הר הבית, גם ממה שכבר נחפר ברור לנו שהכתוב התנ''ך הוא אמין למדי, כפי שהתפרסם בעבודות ממאמריו של צ'ארלס וורן ועד אילת מזר, רייך ושוקרון.

פלישת ההיקסוס למצרים היתה מלב הים ולא מארץ ישראל. להיפך, ההיקסוס נדחקו אחר כך לארץ ישראל, לאחר שהשתלבו בהנהגה המצרית הדועכת, אבל כעבור זמן קצר הם אכן גורשו, וחלקם הגיעו לארץ ישראל. הסוגיה הזאת עדיין לא פוענחה, כמו עוד אירועים אחרים באותה עת, בגלל מיעוט הממצאים הארכיאולוגיים הכתובים. יש חוקרים שמזהים את ההיקסוס שהגיעו לחוף הדרומי של ארץ ישראל, אשדוד –עזה –עקרון, כהגירת הפלישתים, ויש אחרים שטוענים שהם למעשה אותם בני משה שהצטרפו לעם ישראל ויצאו לארץ ישראל. שני המאורעות התרחשו ככל הנראה סמוך זה לזה מבחינה היסטורית. ישנה גם אפשרות שהיא התרחשה במקביל.
בעוד שאבנרי שולל את היתכנותה של יציאת מצרים למרות הטקסט התנ''כי שהשתמר כשהוא מפורט הרבה יותר מכל מסמך היסטורי אחר שהשאירו המצרים בהתייחס לתהליכים היסטוריים שהתרחשו אצלם, באותה תקופה, הוא מעיז להניח שהמצרים [''שסבלו מפלישת ההיקסוס'' שהתרחשה אולי כ-‏200 שנה לפני יציאת מצרים] העסיקו ''תמיד מספר גדול של מרגלים, נוסעים, סוחרים ואחרים, שעקבו אחרי המתרחש בכנען השכנה. הם דיווחו על המתרחש בכל הערים שם''. מניין אבנרי יודע זאת? איזה הירוגליף הוא מצא בקהיר? אנחנו אכן יודעים על משילות מצרית בארץ ישראל באותה תקופה, אבל אין לנו פירוט לגבי משמעותה בפועל, באופן שיענה על העניינים שטען אבנרי. הסיפור הזה לא שלם.

יש לי ביקורת על אבנרי והמלצותיו חסרות הרצינות, שראוי שילמד נושא בטרם הוא מתבטא בו. אל מול טענה שסיפור בני ישראל המצרים הוא רק אגדה אני רוצה להפנותו לפפירוס איפוור https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A4%D7%99%D7%A... ופפירוס נפר-רהו https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%9... ובעוד פפירוס מצרי, ליידן 348 ובאסטלת מרנפתח (בנו של רעמסס השני) http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-116069-00.html

וכמובן, האזכור הראשון מעולם של השם ''ישראל'' הוא באסטלת ישראל של פרעה מרנפתח, המתעדת את מסעו להחזרת השליטה בכנען בשנת 1208 לפנה''ס ובו מוזכר השם ''ישראל'' כאחד הגורמים המרכזיים בכנען.
ואפשר להרחיב בעדויות עוד ועוד.

ההיסטוריונים והארכיאולוגים המובילים בחקר מצרים בתקופה הזאת מעריכים במידה גבוהה של ביסוס שכמות מסויימת מבני ישראל ירדו לעבוד במצרים ושיציאת מצרים התרחשה במאה ה-‏13 לפנה''ס, רובם תמימי דעים שסביר שזה קרה בימי רעמסס השני. האימות מבוסס על מה שנלמד מתעודות מסופוטמיות שנתגלו בחפירות בנוזי ומארי, ומהתעודות המצריות - כתבי המארות ואל-עמארנה.
כלומר, אבנרי צריך לכייל את עצמו מחדש.

http://www.faz.co.il/thread?rep=177778
ההנחות של אבנרי מופרכות, כהרגלו
(יום שישי, 06/04/2018 שעה 14:38)
בתשובה לbepeer@walla.co.il

האמירה המופרכת ביותר של אבנרי שמתמצתת את שיגיון תפיסתו הפוליטית היא: ''ההגדה אינה יונקת את עוצמתה מהיומרה לאמיתות היסטורית. זהו מיתוס השובה את הדמיון, מיתוס שהוא הבסיס לדת גדולה, מיתוס המכוון את התנהלותו של העם היהודי עד היום. לולא סיפור יציאת מצריים, לא הייתה קיימת כיום מדינת-ישראל – ובוודאי לא בארץ זו.''
שמשמעותה:
- הציונות מבוססת על אגדת קיומו של עם יהודי.
- הקיום היהודי מבוסס על סיפור יציאת מצרים.
- סיפור יציאת מצרים הוא סיפור מופרך.
- ללא הסיפור המופרך לא היה קיים העם היהודי.

העובדה היא שהיה עם יהודי בן כ-‏1600 שנים כשהאגדה כבר החלה להתעצב. אבל תניחו לשוטים.

היום לצערי איננו שופכים מספיק את חמתנו על הגויים אשר ''לא ידעוך''. כי אם היינו שופכים באמת חמתנו על הגויים, אז כבר מזמן לא היתה הבעיה הפלסטינית. ישראל רחמנית מדי על הערבים האכזרים, לצערי.

העיקרון של ''הם'', הגויים, קמים עלינו לכלותנו, לכן אנחנו צריכים להשכים להורגם הוא עקרון צודק ומוסרי. מי שבידו סכין ומרימה לדקור מאן דהוא, שיידע שלמאן דהוא יש יכולת למנוע ממנו את תאוותו וגם לגבות ממנו מחיר כבד וכואב.

הגיע זמן ''שפוך חמתך'' על אוייבינו המקלסים ובזים לנו ומנצלים את שאר רוחנו ורצוננו לשלום, כחלק מאסטרטגיה שרוצה לחסל אותנו.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.