פורום ארץ הצבי

---

	http://www.faz.co.il/thread?rep=177181
	כלל לא בטוח שרוב פורשי מערכת הביטחון הם ''סמולנים''
	בצלאל פאר (שבת, 03/12/2016 שעה 15:19)
	העובדה שכ-‏400 בכירים חותמים שוב ושוב על כל מיני עצומות פוליטיות שמאלניות מתוך אלפים רבים של גמלאי מערכת הביטחון רק מעידה שהעובדה שהם עושים רעש, בעיקר לפני בחירות, אינה סממן לגודלם, צדקתם או תבונתם. למרות שמערכת הביטחון, ודווקא הצבא בניגוד למוסד ולשב''כ, קידמו את ''חברינו'' (אולי דווקא בגלל הניראוּת היה צריך לשמר את כוח השמאל בצמרת הצבא, בבחינת 'חבר מביא חבר') מעידה שגם 400 הללו, חלקם לפחות, קודמו בגלל 'המקצוענות' הפוליטית שלהם ולא הפוליטיקה של המקצועיות. מה שנקרא ''לכידות פרולטרית''. אפילו בימים אלה אנחנו שומעים קולות של עצירת קידומם של קצינים המזוהים עם הימין הדתי הלאומי לדרגות בכירות (מתא''ל ומעלה). על פניו לסכסוך כלשהוא אין פתרון אחד (''הסכם מדיני''? לאיזה הסכם בדיוק הוא מתכוון אם יש רק פתרון אחד? או שהוא מתכוון שיש רק דרך אחת שהיא 'דרך השלום' המדיני, תוך מספר אופציות למגוון סוגי הסכמים?). מי שטוען שיש פתרון אחד, סביר שהוא מתעלק על האמונה הקדומה שאליה הוא נצמד, וכל מה שהוא עושה הוא להיאבק על שמירת רעיונו כנגד המציאות המכה ונוגסת בו. אני משער ששלמה גזית התכוון שיש רק דרך אחת שהיא הדרך המדינית כדי להגיע להסכם כלשהו, אבל שגם להסכם מדיני יש מספר אופציות תיאורטיות חלופיות. ההמלצה להנמיך ציפיות היא המלצה חכמה. אם טראמפ ייכנס בכל כוחו לדרך השלום הוא יגיע מהר מאוד ל''אין מוצא''. אם הוא יעשה את זה בתנופה ויאיץ, הוא עוד יתרסק ב''אין מוצא'', כגודל התנופה. לצערי רבים בחו''ל, ורבים אצלנו, כולל אנשי שמאל יוצאי שירות קבע בצבא, לא מכירים לעומק את אוייבינו הפלסטינים. למרות ששלמה גזית היה מושל יהודה ושומרון הוא לא קלט את רוח הציבור הערבי שם. הוא התעסק רק באנשי ''הקצפת'' שלא ייצגו ממש את המרק המסובך והמפוצל של האוכלוסייה שם. אין כל סיכוי שטראמפ יצליח לבנות הצעת תוכנית לשלום, לאור המרחק בין דרישות המינימום של הערבים ומקסימום הויתור של היהודים. החור השחור בין שני הצדדים לא יאפשר שום הסכם שלום בר קיימא וסופי, אלא לכל היותר יהיה עוד צעד אוסלואיד מהצד הפלסטיני להרוויח זמן בגלגלי הקיום המופקר של הישות היהודית במזרח תיכון אסלאמי. המטרה שלנו צריכה להיות שינוי בתודעת הציבור הערבי בשטחים לפיה קיומה של ישות ציונית עצמאית בארץ ישראל היא לא לגיטימית ולא מוסרית, כפי שחונכו מחלב אימם. כל עוד הערבים, כפי שבה לידי ביטוי באמצעות הנהגותיהם המפוצלות, לא יקבלו כלגיטימית את זכות היהודים למדינה בארץ ישראל, לא יהיה שלום. לכל היותר יהיו הסכמים זוחלים שיערערו את יציבותה של אותה ישות, להחלשתה ולפירוקה, כדי שהמכה הסופית שלהם תשמיד אותה. וזה לא דימיוני כי זו תוכנית השלבים שערפאת, אבו מאזן ואנשיהם רקחו ועליה חתמו ב-‏1974 ולפיה הם עובדים מאז, בלי לסטות ממנה ימינה או שמאלה. מי שלא ראה את זה בשנות ה-‏70, היה צריך להתעורר לפני 15 שנים. ומי שלא התעורר אז, חייב להתעורר היום ולהבין זאת. הערות להצעות שלמה גזית: א. בעיית הפליטים הפלשתינים היא בלון נפוח חסר משמעות. היום כמעט ולא נותרו עוד מ''פליטי 48'' כי רובם כבר מתים. העובדה שהאו''ם החליט שרק פלסטינים הם פליטים בירושה היא החלטה פוליטית שנוגדת אמנות או''ם, שלצערנו עזרה לערבים לשמר ולחזק את הטרור המדיני והמבצעי מתחילת שנות ה-‏50. לכן הצעד הראשון הוא לבטל את אונר''א, הוצאה כספית מושחתת ומיותרת. אין הבדל בין פלסטיני לפליט סיני, טנזני או אוקראיני וזה חייב להתבטא גם במדיניות האו''ם. אבל האם שלמה גזית חושב שבמבנה האו''ם ישנה אפשרות לקבל החלטה כהצעתו? בהצעתו של גזית ישנה הבנה עמוקה ונסתרת שאין עם פלסטיני, מה שנכון. שהרי האם הוא היה מציע אותו דבר גם לגבי היהודים? שהיהודים שבאירופה ובאמריקה לא יהיה יותר ''פליטי שנת 70 או 135 או כל שנה ב-‏2000 השנים האחרונות''? ולא חשוב מה טוב או מה רוצים היהודים שבעולם. המשמעות של החלטה זו היא שאין עם יהודי ושישראל היא לא מדינת העם היהודי. לכן, אם מדברים על 'מדינת פלסטין' ו''עם פלסטיני'' שום מנהיג פלסטיני לא יסכים לגריעת כוח ערבי חיצוני נוסף לחיזוק המדינה הפלסטינית. לכן עמדת אש''פ היא שכל מי שחושב או רשום כפלסטיני הוא והוא לבד יקבע אם הוא רוצה להגר לשטחי מדינת פלסטין או ל''שטחי 48''. אני מעריך שלא יהיה מנהיג פלסטיני בעשורים הקרובות שיוותר על העקרון הזה. ב. האם באמת יהיו אנשי דת מוסלמים שיהיו מוכנים לוותר על שליטה אסלאמית בפועל על הר הבית? השליטה כיום היא פורמלית בידי ישראל שעבירה מעשית את ''הריבונות הדתית'' לירדן והאצילה סמכויות לוקף המקומי בתנאים מסויימים, לפיה תתאפשר גם כניסת יהודים למתחם לפי לוח זמנים מוסכם. לדעתי בעניין זה אין לישראל כל בעייה. אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא היום. ירדן אפוטרופוס דתי וישראל מחזיקה בריבונות המדינית. הבעיה שהפלסטינים ומדינות ערב לא מוכנות לסידור הזה. להזכירכם – דרישת המינימום של הרש''פ הן: *נסיגה ישראל מלאה לגבולות 67' (החלפת שטחים? הצחקתם אותם. בטח לא לפני נסיגה מלאה. אח''כ תדברו). **קבלת ''זכות שיבה'' מלאה. משמע: ערבי שירצה להגר לתוך ישראל ויביא תעודה (גם מזוייפת?) כלשהיא המאשרת את היותו צאצא של מי שברח/עזב ב-‏48' יוכל להחליט כרצונו אם להגר או לא. ***הפלסטינים לא יכירו בזכות קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי (דה-יורה), להבדיל מהצהרת המפלט שלהם שהם מכירים בישראל כמדינה יהודית (דה-פקטו). הצהרה דה-פקטו היא הצהרה שמאפשרת תיאורטית לשנותה ב''זמן הנכון'' כדי להגשים את ''תוכנית השלבים''. אבל ההכרה דה-יורה מבטלת את יכולת הפלסטינים לשלול את קיום המדינה ובכך הפלסטינים ישמטו את עצם הצדקת הסכסוך מבחינתם ומוחקים לעד את חלומם לשלוט מהים לנהר. ואת זה כאמור אף הנהגה פלסטינית לא תוכל לקבל, אפילו לא הנהגה ''מתונה'' כהנהגת אבו מאזן. לכן אבו מאזן ברח משיחות ישירות עם ישראל מאז 2005 והעדיף לקיים מדיניות של לחץ חיצוני, או''ם, קווראטט וכו'. מבחינתו עדיף הסטאטוס-קוו, וזה במקרה תואם גם את מדיניותו של נתניהו מבחינת הפלסטינים, כדי הצורך שלהם לשֹדד מערכות ולבנות את החברה הערבית ביו''ש ולהכינם למאבק מתמשך. יורשיו של אבו מאזן יצטרכו ליישם את 'תורת השלבים' של הדור שהקים את העם הפלסטיני ואת ארגוני הטרור שלו.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.