|
שאתה נכנס מהר כל כך לדיון בפרטים הלכתיים, כאילו שאתה מסכים לעקרונות עצמם.
מדבריה של טל נראה, כאילו הערך העליון של היהדות הוא הרביית צאצאים לאמהות יהודיות.
אינני כופר בחשיבותו של ערך זה, אבל כדאי להכניס דברים לפרופורציה:
היהדות עצמה - כבר כמה דורות לפני הרב אלישיב - לא ממש מעודדת הולדת ממזרים, גרושין מהירים וקלים, ילודת רווקות וכו'.
מדבריה של טל ניתן להבין, כאילו נתון שרווקות - שאינן _רוצות_ להנשא במערכת המשפטית היהודית, מכל מיני סבות שאני יכול להבין - עדיין נדרשות להביא ילדים לעולם, והבעיה היא שקשה להן.
אבל ברור כשמש, שגם לדעת רמב''ם אין זה כך: רווקה אמורה, לכל היותר, לחפש לעצמה בחור אוהב שאתו תוכל להתחתן כדת משה וישראל. ואת זה עליה לעשות _למרות_ שאיננה מצווה כלל על פריה ורביה. זה פשוט עניין של תרבות יהודית שרשית.
מצחיק לבוא בטענות אל בתי הדין, שבגללם רווקות מנועות מללדת. לכל היותר אפשר להתלונן שבגללם הן נשארות רווקות.
בקצור, המאמר מנסה להציע הקלת ראש מלאה במוסד הנשואין היהודי, בתמורה לשפור דמוגרפי כביכול. לא נראה שהוא נכנס לקטנות כמו פרק הזמן שיקח לאשה לקבל גט לפי פסיקת כל אחד מהראשונים - עצם העובדה שהאשה תלויה בבעל לקבלת גט, כלומר עצם העובדה שיש בכלל מוסד נשואין מחייב - הוא הבעיה לדעת המחברת.
למותר לציין, שהשפור הדמוגרפי הוא אחיזת עיניים - יהיו אולי יותר ילדים שאמם יהודיה לפי עמה, אבל מה בצע בעוד ילדים יהודים שאינם מייחסים כל חשיבות לתורת משה ולערכיה? |
