http://www.faz.co.il/thread?rep=98510 | |
לישראל בר ניר | |
ענבל בר-און (יום שלישי, 15/05/2007 שעה 9:16) בתשובה לישראל בר-ניר | |
אני מניחה שאני 'מתלהבת' מהסבלנות לתקוף את עמדותיו של פפה. צריך הרבה אורך רוח בשביל זה. קראת את מאמרי האחרון שדן בפפה, וראית את התייחסותי אליו ('ישראלי החצר' של השמאל האירופאי). עבורי פפה הוא מי ששולל את זכות קיומנו בעקיפין (כי הרעיון שלו יוביל בסופו של דבר לשלילת זכות הקיום שלנו). במסווה ה'אינטלקטואליזם' שלו הוא מייצר רעיון הזוי שאם בוחנים אותו בהקשר, זה רעיון שממקם אותו כ'ישראלי חצר' של אל ג'זירה + אירופה (אמצא חן *בעיניהם* רק אם אשלול את זכות עמי למדינה משלו). ואני מתלהבת משום שהכותב שילב את העמדה האישית שלו ביחס לדברים (לחם ב 48 וכו'). זה באמת מאמר נהדר. אתה יודע ישראל, בראשית המאה העשרים, נשים שדיווחו על גילוי עריות והתעללות מינית נחשבו כ'מפנטזות' ו'מדמינות' (לפי פרויד). תיאוריות שכאלו רווחו עד שנות ה 70', עד שקמה התנועה הפמיניסטית וצעקה כי 'היו דברים מעולם' ו'זהו אינו דמיון' ולא פנטזיה. כאשר אורי אבנרי מדבר על החשש משלום עם הצד השני (שהוא ריאלי, כי עם כל הפנטים שלנו, להם יש יותר) כ''פחד'' שצריך להתגבר עליו, כאילו כל מי שאינו בעמדתו הפוליטית של אבנרי הוא כמו ילד קטן שצריך לקחת לפסיכולוג (אולי היפנוזה) כדי להתגבר על פחדים (בטח יש לפסיכולוג הזה חדר עם מוזיקה מרגיעה ובובות של אנשי חמאס לחבק אותן וסוכריות למי ש'התגבר על הפחד') - זה פטרוני ומעצבן, ומזכיר את האנשים שטענו שדיווחים על התעללות בילדות אינם אלא ''דמיון''. לחשש משלום עם הצד השני יש יסודות ריאלים וזה לא 'פחד' שעל כל מי שאינו מצוי בעמדתו של אבנרי להתגבר עליו, כדי ''לראות את האור''. יתכן מאד שבסופו של יום ניתן יהא לערוך הסכמי שלום עם הצד השני (ההסכמים עם ירדן ומצריים הועילו, ברוח דומה יש לשקול בחיוב את היוזמה הסעודית ואף הסכם עם הסורים). אבל אם נקודת המוצא היא אוטופית כלפיהם (''הם רוצים שלום'') ופטרונית כלפנו (לפי אבנרי, כל מי שאינו בעמדתו הוא ילד קטן שצריך פסיכולוג להתגבר על ה''פחדים'' שלו) זוהי אינה פוליטיקה ריאלית | |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |