פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה למהנדס אזרחי, 23/04/07 22:48)
http://www.faz.co.il/thread?rep=97469
השמאל אינו אויב. אך בהחלט חשוב הכבוד הלאומי
מיכאל שרון (יום שני, 23/04/2007 שעה 23:20)
בתשובה למהנדס אזרחי

על שאלת הרוע ומורים רוחניים
חשיבותו האוביקטיבית של הכבוד הלאומי - מתוך מאמר שכתבתי פעם
השלכותיו האוביקטיביות של הכבוד

מה פרושו של פילוס מקום בהיסטוריה? הכוונה לא רק למדינה משלך, לריבונות עצמית. הכוונה גם לכבוד ולהכרה במעמדך.

שכן הכבוד אינו גחמה פסיכולוגית שכולה סוביקטיבית. נהפוך הוא - הכבוד הינו אותו מצב אוביקטיבי בו או שאתה מקבל החזרים ותמורות כראוי, או שנגרע מהם, בשל הזילזול בכבודך, דהיינו במעמדך האונטולוגי (אונטולוגיה - מרחב, משרעת ומימדי הנוכחות הקיומית).

זה שאינו מכובד - אינו מקבל תמורה הולמת בעד תוצריו. במדיניות החוץ ניכפים עליו מצבים הדוחקים אותו לפינה, ונותנים יתרונות לאחרים על חשבונו. אזרחיו נאלצים בכל מקום לשלם יותר במונחי מאמץ או מטבע אחר תמורת מה שהם רוכשים לעצמם. ניתן לעולל לו כמעט כל דבר, מבלי להיענש או לשלם מחיר כלשהו. אובדן הכבוד הינו גם אובדן כוח ההרתעה. אזרחי מדינות חסרות מכובדות בינלאומית אינם יכולים לקבל מעמד שווה במדינות אחרות, אינם מקבלים זכויות אזרח שוות ערך, ולכן הם נאלצים למכור את עבודתם כעובדים במעמד ''זר'' או ''לא חוקי'' במחיר זול באופן לא קביל כמעט.

והערבים אכן מנסים כיום להשיג זכויות עובדים זרים בעלי מעמד אזרחי סביר בארצות אליהם היגרו.

מדינה חסרת כבוד לאומי - פעולת פלישה לאדמתה והצגת מנהיגיה כ''פושעים'' הינה דבר ''סביר'' בעיני רוב האנשים בקהילייה הבינלאומית. כזה הינו המצב הקולוניאליסטי, במסגרתו הפולש מציג את אזרחי המדינה הניפלשת כניקלים ומציגם כחסרי ערך קבל עם, דהיינו מקל את מעמד כבודם. וכזה היה במידת מה גורל העירקים או האפגנים. מדינה שכבודה מוקל - ניתן לתת לה תכתיבים קשים במישור מדיניות החוץ, ואף לאלצה לוותר על טריטוריות או יתרונות חיוניים. והערבים אכן הצליחו לפגוע אנושות בכלכלת ישראל, ולאלצה לאותה נסגנות של עקירת יישובים הניראית כמצב בו ישראל מנסה לשאוף מעט אוויר כלכלי ומענקים, מה ששוב גורע מכבודה במישור הבינלאומי.

הכבוד בהיסטוריה המדינית

האומות דוברות האנגלית, למשל, הגיעו לאותו מעמד של כבוד בינלאומי בשורה של מאבקי דמים שנימשכו כ-‏700 שנה, מאז מלחמת מאת השנים כנגד צרפת במאה ה-‏14. כבודה של צרפת, אינו רק התרבות הצרפתית, אלא בעיקר ז'אן דארק הבתולה מאורלאנס, נפוליאון, המרשל פוש ממלחמת העולם ה-I, הרזיסטנס ורוח ההתנגדות לכובש הנאצי ודה-גול (שאמנם מדברים על נסיגתו מאלג'יריה, אך שוכחים להזכיר שמדובר במאות ק''מ מאדמת הבית, ולא בחלק אינטגראלי מצרפת והמולדת ההיסטורית. בהשוואה, לגבי אלזאס לוריין, שכן היתה חלק אינטגראלי מצרפת, נישבעו הצרפתים להחזירה בכל מחיר, לאחר שנילקחה ב-‏1870 על-ידי הגרמנים). אפילו גרמניה, שמעמדה בהיסטוריה עד המאה ה-‏18 היה נמוך חרף חריצות אנשי המדינות הקטנות הגרמניות המפוצלות, וחרף תרומתה התרבותית, הצליחה להרים את כבודה מאז תקופת קאנצלר הברזל ביסמארק במאה ה-‏19, המרשל בלייכר והמדינה הפרוסית ומלחמתה בנפוליאון, ואפילו בעקבות מלחמת העולם השנייה, בו נאבקה גרמנייה עד השנייה האחרונה ממש מול כוחות עדיפים בהרבה. אולי אותו מאבק נואש הוא שהציל את גרמניה חרף פשעיה נגד האנושות, לאחר ששר החוץ האמריקני, הנרי מורגנטאו, הציע בשלב מסויים להחזיר לאחר הכיבוש את גרמנייה לתקופת האבן ולהרוס עד היסוד את תשתיתה התעשייתית המפותחת. כך אומת המשוררים והמוזיקאים רכשה את כבודה ההיסטורי דווקא עקב מאבק דמים קשה, ככל הנראה, וכיום היא האומה הדומיננטית ביותר באירופה.

טרגיות הכבוד של הסכסוך הישראלי-ערבי

זו היא הטרגיות של הסכסוך הישראלי ערבי - שני לאומים הנילחמים על כבודם הלאומי. מחד - האומה הערבית כולה, שהפלשתינים נילחמים כיום בשמה, אותה אומה שהיתה בעבר בעלת כבוד ואצילות מפוארת בעקבות כיבושי האיסלאם ותור הזהב שלו במדעים ובתרבות; ואחר, במשך כ-‏700 שנה כבודה הלך והושפל, עד שחולל לבסוף על-ידי הסיטואציה הקולוניאליסטית.

והיהודים, שמאז גלותם הסופית ב-‏132 לספירה בתקופת הקיסר אדריאנוס, כבודם כאורחים זרים במקומות גלותם חולל אף הוא ושב וחולל במהלך הפרעות, הרדיפות והביזויים, כשישראל היתה התקווה הגדולה לחיים חסרי קלון. דומה שהברירה אותה מציבים לעצמם שני הלאומים, והערבים ביתר עקביות מהיהודים כיום הינו - ''כבוד או מוות'', שלא לדבר על ''חרות או מוות''.

ברם, האם יתקיימו בנו גם הפעם דבריו של ביאליק ב''עיר ההרגה''?

''מנוסת עכברים נסו ומחבא פשפשים החבאו/וימותו מות כלבים שם באשר נמצאו. חלליכם חללי חינם/לא ידענו למה מתם ועל מי מתם ואין טעם למותכם כמו אין טעם לחייכם.
חציר תלוש העם - ואם יש לתלוש תקווה?''

ועל המון הבכי והנאקה אומר ביאליק: ''ככה תאנוק אומה אשר אבדה אבדה. פצעיכם נאמנים אבל תפילתכם רמייה''.
אל תצטרף אליהם ביללתם, מורה אלוהים למשורר ''יחללו לבדם צרתם - ואתה אל תחללנה. וכאשר פשטתם יד תפשוטו, וכאשר שנוררתם תשנוררו''.

האם גם הפעם יתאמו לקלון ומגמות ההתבזות והאובדן הלאומי דבריו של אורי צבי גרינברג?

''בתכלית הפשטות ובתכלית הגועל, הקרוא לשמחות בחצרות הפריצים, מפליא לרקד ריקודים של קדושה להנאת הפריץ הגוי. הוא, היהודי המטורף המנגן ניגונים נפלאים לכבוד הפוגרומים ולהוד הטבחים/ ולכל באי עולם: טיטוסים, פטליורים, מזמר אני את הזמר הנפלא: הוי, בואו אלי, שהשמחה במעוני; ערכתי שולחני מבשרי ודמי לכם וליהוה על אדמת הסלוים.

היש אלוהים לן שטוב הוא מטיטוס ומני סולדטים על מפתני גבולות? אם ישנו - הוא בכין, הוא פחדן וטוב לו, כלסבא חולה, המחבוא בין עבים/מאימת פוגרומים בעיירות ישראל/מה שיך: אלוה? הי, בכין ופחדן יהוה שלנו על אדמת הסלוים ועושה לו ביצה מבכיו שבכנען''.

הגדרה עצמית וכבוד לאומי ברמת הפרט והכלל

מה אומרת ''הגדרה עצמית'' של לאום? כינון ריבונות או אוטונומיה. זו מאפשרת שימוש במשאבים עצמיים העומדים ''לרשותך'' ולשרות החלטתך ללא עוררין, על-מנת לממש מטרות לאומיות: הגנה, הגדלת מרחב התימרון הבינלאומי, שימוש או סחר במשאבים או בחלקם (יצוא נחושת או נפט, למשל) וכיוצא בזה.

חשוב נא על כדורי ביליארד הנעים על לוח: יש כאלה היכולים לנוע ללא הפרעה, ולהמשיך בכוון התנועה תוך מיזעור הפרעה מצד כדורים אחרים. מיזעור הפרעה כזו של
הטייה
ממסלול נבחר, נקבע במקרה הכדורים על-ידי גודל המסה בזיקה עם התאוצה והמהירויות, הקובעים את מידת עמידות resistance הגוף לשינוי כוון.

אנלוגיה ל''מסה'' של מדינה, הקובעת דרגת חופש פעולתה, הינה גורמי העוצמה והמשאבים השונים העומדים לרשותה. וכן הכבוד הבינלאומי בה זוכה אותה אומה.

זאת בעוד גורמי המאמצים המושקעים במימוש מטרות הינם אנלוגיים לתאוצה והמהירות, ועומדים בין השאר ביחס ישר לבהירות (חוסר האמביוולנטיות או הבלבול) המערכת הערכית ומידת הנחישות והרצון לממש ערכים אלה.

גם ברמת הפרט וגם ברמת המדינה, המשקל או המסה של האדם או המדינה הינם מידת הכבוד להם הם זוכים מאחרים, המשאבים העומדים לרשותם, והמיצב (הסטטוס) החברתי או הבינלאומי של הפרט או המדינה. ככל שמצרפיותם גבוהה יותר, כך חופש פעולתם רב יותר, תוך יכולת למזער הפרעות מצד אחרים (אנשים, קבוצות אתניות או מדינות) המכוונות להטות אותם ממסלולי בחירתם.

אם אתה קובע למשל שהפרט הינו תלוי בקולקטיב, וכל אשר לו בא מהקולקטיב (כפי שמניח השמאל, ובדומה להנחה אחרת המקובלת על השמאל - תלות מוחלטת של ישראל בקהילייה הבינלאומית ובעמדותיה), הרי ככל שהפרט סוטה ממטרות הקולקטיב (הנקבעות על-ידי הקבוצה השלטת החולשת-על ומתפעלת מקורות כוח, וכן מכתיבה ערכים), כך מומעט מ''כבודו'' ומיצבו. וקטנה יכולתו להמשיך בכוון בחירתו, אף אם הוא מפעיל מאמצים רבים הניזונים מצידם על ידי נחישות ערכית.

מה היא מידת הזכאות של אומה להגדרה עצמית וריבונות?
מה היא מידת הזכאות של הפרט להגדרה עצמית וריבונות?

כך, מקטינים, רפי שכל ועובדים זרים נשללת כמעט לחלוטין זכות הריבונות והגדרה עצמית. האם כולנו מבחינת ''עובדים זרים'' או קטינים, באופן יחסי לזכות ההגדרה העצמית הבלתי מותנית של בעלי הכוח ומכתיבי הערכים, העמדות וההחלטות הגורליות בחברתנו?
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.