פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לצדק, 01/02/07 7:23)
http://www.faz.co.il/thread?rep=92658
צדק מסויים.
אליצור סגל (יום חמישי, 01/02/2007 שעה 8:41)
בתשובה לצדק

לק''י
צדק - גם אם יש צדק מסויים בדבריך זה עדיין צדק חד צדדי.
תסתכל על זה כך - הקיבוצים קיבלו מהמדינה קרקעות בעלות ערך שלילי - הם השביחו אותן ופתחו אותן עבור כולנו. כיום הקרדעות שוות מליארדים. הצדק מחייב שיקבלו דמי השבחה של שווי מסויים מהקרקע עבור השקעתם.
זה נכון לגבי יזם פרטי זה נכון לגבי הקיבוצים.
אליצור
http://www.faz.co.il/thread?rep=92671
צדק מסויים.
צדק (יום חמישי, 01/02/2007 שעה 9:53)
בתשובה לאליצור סגל

הקיבוצים קיבלו מהמדינה אדמות ושכחת שקיבלו גם כסף בלי חשבון.

גם תושבי דימונה וקרית שמונה קיבלו אדמות בעלות ערך שלילי,
או יותר מדויק נזרקו ממשאיות אל אדמה בעלת ערך שלילי.
אך כסף הם לא קיבלו.

את הכסף המגיע להם העבירו לקיבוצים,
ואותם הפכו לישובי עבדים עבור הקיבוצים.
רובע סואטו הדרום אפריקאי.

לא מגיע להם שום דמי השבחה.
ערך האדמות עלה כתוצאה מהעליה ומההתרחבות של האוכלוסיה בלבד.
אין לקיבוצים שום יד בעליית ערכן של האדמות.
להיפך, הם צריכים לפצות אותנו על השוד הגדול שביצעו.

יזם פרטי, מסתכן.
הקיבוצים השתמשו בכספינו ללא שום סיכון.
מפסידים, המערך משלם מכיסינו, מהלחם שלנו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=92734
אליצור, יש הרבה היגיון (צדק) בדבריך
דוד סיון (יום שישי, 02/02/2007 שעה 4:56)
בתשובה לאליצור סגל

במיוחד כאשר מדובר בנושא הקרקעות דבריך בהחלט חשובים. גם אם ערך הקרקעות לא היה שלילי הרי שהן נמסרו לחקלאים כדי שיעסקו בחקלאות. אלא שמהחקלאות קשה למצוא פרנסה ולכן מן הראוי שיאשרו להם להשתמש בקרקע כדי ליצור פרנסה מסוג אחר (תיירות למשל). רק אחרי זה אפשר לדון אם גם מגיע להם דמי השבחה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=93314
אליצור, יש הרבה היגיון (צדק) בדבריך
ישראל בן יוסף (שבת, 10/02/2007 שעה 19:08)
בתשובה לדוד סיון

היו ימים.
בבוקר לח בשנת תרע''ח יצאו לדרך על סוסים חמשת הרוכבים ,,,,,
אחרי שעות של רכיבה בלב הביצות והשממה אמר הדוקטור במורא. איני שומע ציפורים, רק יריות של חורשי רע וזה, סימן נורא. אם ציפורים אינן נראות, רק יתושים כאן ויריות, המוות פה מולך... כדאי לצאת מפה מהר, הנה אני הולך.
קפץ הדוקטור על סוסו כי חס על בריאותו. והרעים, שלושתם, ברחו לעיר איתו.
אמר אז יואל משה סלמון כשעיניו בורקות. אני נישאר הלילה פה, על הגבעה הזאת. והוא,,, נשאר על הגבעה………….
חלפו שנים, שנים קשות, המוות פה מוגר, את הביצות והשממה החליפה החיטה.
העמק הארור בציוץ של ציפורים נמלא, וצחוקם של ילדים, שם, ברמה נישמע.
רק יואל משה סלמון זאת לא זכה לראות, כי הקדחת קטלה אותו באמצע החזון.
אחרי הרבה שנים של דם יזע ודמעה, כשהשממה פה הופרחה ואחרי שידם של הפורעים גָדוֹעָה נִגדֶעָה. עלה אז ריח של נדל''ן בכל המדינה...
והרוכבים שאז ברחו, עשו סיבוב פרסה ובקשת מזרחית צבועה, הם חזרו בדהרה,
רוצים הם לחלוק עם משפחת יואל משה סלמון את כל הנחלה. חוץ מהקדחת, כמובן, אשר אותו קטלה. לטענתם על פי החוק, את הקרקע הוא קיבל רק לגידול כרוב גזר וארטישוק. וכי אין לו עליה שום חזקה, בסך הכול הוא רק ''בר רשות'' ואפשר גם לגרשו בהתרעה של חדש מהנחלה, וזאת למרות כל אשר הוא עשה למען הפרחת השממה. ויואל משה סולומון מביט מבינות לעננים, כואב ודואב ולמראה עיניו הוא אינו מאמין. האם הוא מתחרט היום על כל אשר עשה, כאשר במו דמו הפריח השממה? כי אילו באותו בוקר לח בשנת תרע''ח בורח היה עם כל החבורה, אפשר, שגם הוא סוחר גדול היה, גר עם צאצאיו בווילה בקיסריה, וחי חיים של רווחה, ובין מבקשי קירבתו, היו כל נבחרי האומה.
על פי שירו של ירון לונדון ואריק אינשטיין.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.