http://www.faz.co.il/thread?rep=69334 | |
''יש מקום רב לקיצוץ בתקציב הביטחון | |
פרקש (יום חמישי, 03/11/2005 שעה 23:43) בתשובה לישראל בר-ניר | |
כפי שאמרתי למיטב ידיעתי מערכת הבטחון הולכת לקיצוצי תקציב בחומש הבא, שיבוא מהורדה הדרגתית של כ-10% במספר משרתי הקבע והקמת מטכ''ל צבא יבשה מצומצם בזרוע חיל היבשה על חשבון ביטול חלק וצמצום רוב פונקציות המטכ''ל הצה''לי. האיומים הקונבנציונלים פחתו מאוד בשנים הקרובות - * מצרים וירדן כבר מזמן אינן מדינות עימות ומתנהל מולן דיאלוג מדיני (אפילו אם הוא קר מאוד אל מול מצרים) ושת''פכלכלי מצומצם אומנם, אבל מתקיים. * סוריה נמצאת המצב צבאי קשה - ארסנל מיושן ולא יעיל. היתרון היחסי היחיד שיש לה הוא כוח טילים - סקאדים בעיקר - שמכסה את ישראל עד בערך לקו דימונה - באר שבע. יש לה אמל''ח כימי וביולוגי וזו הסכנה. סוריה נמצאת גם במצוקה מדינית וכלכלית (למרות הנפט המועט שנמצא בה לפני כ-10 שנים), ומסבכת את עצמה שוב ושוב מול אמריקה ואירופה. מכאן שמלחמה קונבנציונלית כדוגמת מלחמות 67' ו-73' סיכוייה נמוכים. האיום שנבנה נגד ישראל, מזה שנים, הוא איום הנשק ארוך הטווח האיראני. השיהאב-3 מגיע ומגרד את גבולות ישראל ועם ראש קרב של חצי טון - 800 ק''ג חנ''מ הוא לא יהיה אפקטיבי יותר מטילי צדאם. האיום יהיה ממשי כשאיראן תצליח לייצר את ראש הנפץ הגרעיני הראשון - בעצם מרגע שהיא תוכל להעשיר אורניום בעצמה. רגע זה הוא נקודת אל-חזור מבחינת יכולתנו לטפל באיום בצורה אפקטיבית ו''נקיה''. מכאן שתקציב הבטחון חייב לתת מענה לסוגיה הבטחונית של האיום האיראני הממשי ההולך ונבנה מולנו. וזוהי השקעה קודם כל באיסוף מודיעין מבצעי מול האיום ואח''כ הכנת יכולת צבאית שתשמיד את האיום. וכל זה עולה כסף, שיוכל להיות מוקצה על אף צמצומי תקציב (העברת כסף מתקציב מפקדת חיל היבשה לאיסוף מודיעין ולחיל אויר שבסופו של דבר הם יטפלו באיומים מהסוג של האיום האיראני). | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=69335 | |
''מצרים וירדן כבר מזמן אינן מדינות עימות '' | |
ישראל בר-ניר (יום שישי, 04/11/2005 שעה 0:31) בתשובה לפרקש | |
זה נכון על הנייר. אבל מצריים, שמצבה הכלכלי איננו מי יודע מה, מחזיקה צבא עומד (A standing army) של למעלה מחצי מיליון חיילים מצויידים במיטב הציוד המודרני. חשבת פעם נגד איזה ''אוייב'' המאיים עליהם הצבא זה נועד לפעול? נגד חייזרים שיפלשו מהחלל החיצון? בניגוד לישראל, אין להם צורך לגייס מילואים כדי לפתוח במילחמה נגד החייזרים, ובאפשרותם לעבור לפסי מילחמה כמעט בהרף עין. ''מלחמה קונבנציונלית כדוגמת מלחמות 67' ו-73' סיכוייה נמוכים'' --- זו היתה הקונספציה ערב מילחמת יום כיפור ולמעשה גם ערב מילחמת ששת הימים. חשבתי שלמדנו מה שהוא מאז. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=69370 | |
''מצרים וירדן כבר מזמן אינן מדינות עימות '' | |
פרקש (שבת, 05/11/2005 שעה 9:27) בתשובה לישראל בר-ניר | |
זה נכון על הנייר ובפועל. אין זה אומר למשל שמצריים לא עלולה לשנות את עורה בעוד כך וכך שנים וליזום מלחמה נגד ישראל. אבל לכך לדעתי יש תנאי שאותו ציינתי מקודם - מלחמה כוללת שתשיג את השמדת ישראל (איזה עוד הישג ביניים נותר למצרים? העלאת מחיר הנפט שיופק אם יופק בים עזה?) ומלחמה עם קואליציית מדינות. בכל מקרה, האופציה הזו תמיד עומדת לנגד עיני האסטרטגים (ואפילו לא זורקים לפח את הניירות המדרים על התרגילים המצריים הארמיוניים השנתיים לכיוון מזרח... ). וגם לא אמרתי שסוגרים את צה''ל - חיל היבשה, או פוגעים בכוחו. להיפך - משדרגים אותו, מייעלים אותו על אף צמצום כ-10% מאנשי הקבע. הצבא מתייעל כלכלית. התמורה תבוא בשמירת מערך מילואים כשיר וזול יותר ובהשלמת פיתוח מערכות נשק חדשות. כאשר מנגד אתה צריך לזכור שגם עוצמה כלכלית היא מרכיב בבטחון הלאומי. מערך המודיעין וההתרעה בישראל השתפר קמעא מאז 1973, והופקו לקחים גם בעניין ''הקונספציה'' והאופן שבו יש להגיב על ידיעות התרעתיות. כיום אני משער שהסיכוי שאנחנו לא נאתר כניסת חטיבה מצרית לסיני היא קטנה ביותר. בודאי שסיכויי כניסת ארמיה גדולים בהרבה. כאשר צריך לזכור שאם מצרים באמת רוצה להיכנס למלחמה בישראל גם ארמיה אחת לא תניב את ההישגים הנדרשים לה. הנעת ארמיה היא אופרציה מסובכת - יציאה מבסיסי קבע במצרים, חציית התעלה (במנהרות הרחבות שנבנו בעיקר לצורך הנעת כוחות צבא) שמסתכמים במספר ימים עד שבוע ותנועה נוספת של כיומיים - ארבעה עד הגעה לגבול ישראל וכניסה להערכות התקפית /מגננתית. הנעת כוח הגדול מארמיה מסובכת יותר. מדובר על זמן ארוך מאוד במונחי התרעה וגיוס מילואים. מדובר גם על מרחב פריסה של כוח מצרי שאיננו מכיל אוכלוסיה אזרחית או כוחות צה''ליים, ומכאן שמגוון הנשק מנגד שיכול להיות מופעל כנגדם הוא רחב ביותר, אפקטיבי ומביא תוצאות מיידיות. | |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |