פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה ליובל רבינוביץ, 17/10/05 8:26)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=68351
	זה מאוד לא מדוייק.
	ישראל בר-ניר (יום שני, 17/10/2005 שעה 18:02) בתשובה ליובל רבינוביץ
	ישוע היה שמו העברי וזה כנראה סרוס של השם יהושוע. נדמה לי שאתה היית זה שהפנה את תשומת לבי לכך שהשם ''ישו'' הוא קיצור של ''ימח שמו וזכרו''. ישו לא היה ''רב'' במובן זה שלא הוסמך לרבנות (כבר בתקופת בית שני היה תהליך הסמכה לרבנות). הוא היה יהודי שומר מיצוות והיו לו הרבה חסידים שראו בו מורה הלכה והיוו כת דתית חדשה למעשה. 12 השליחים גם הם היו יהודים שהיו מתלמידיו. בשנים הראשונים רק יהודים התקבלו לכת החדשה. מי שהפך את הנצרות לדת בפני עצמה והחל בתהליך ההתנקות מהיהדות היה פאולוס (שנהוג לעתים לכנותו ''השליח ה 13''). סלע המחלוקת לא היה בשאלת מוצאו של ישו, אלא בנושא הדרישות מהמאמינים. פאולוס, בקביעתו שהעיקר זו האמונה ולא המיצוות, פתח את הדלת להצטרפות של גויים לכת בעיקר בשל הוויתור על הדרישה לגיור פורמלי (בראש ובראשונה הצורך במילה שהיתה מעצור עבור רבים). במאמר מוסגר כדאי לציין כאן שיש הרבה דימיון בין העמדות של פאולוס בכל מה שקשור לגיור וקיום המיצוות, לבין אלו של היהדות הרפורמית. למעלה משלוש מאות שנה (עד תקופת קונסטנטין) היתה הבחנה בין נוצרים יהודים לבין נוצרים לא יהודים, כשמשקלם של האחרונים הולך וגדל עד שהסקציה היהודית חוסלה סופית אחרי הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית. אומנם שמו של ישו הוא זה שמקושר עם השינוי שהביאה הנצרות, אבל הדמות האמיתית לה מגיע הקרדיט היא זו של פאולוס. בניגוד לישו, פאולוס (או שאול התרסי) היה רב מוסמך.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=68354
	שמו של ישו היה ישוע
	פרקש (יום שני, 17/10/2005 שעה 18:25) בתשובה לישראל בר-ניר
	ע''פ הביטוי המקובל ליהושע בזמן בית שני ובהשםפעת הארמית שהיתה שפת הדיבור העיקרית בקרב היהודים. העברית היתה שפה בה כתבו וקראו את התורה ואת הספרות האחרת שחלקים ממנה נכנסו אח''כ גם לתלמוד, גמרה, משנה וספרים חיצוניים. ישו היה ככל הנראה מנהיג דתי-חברתי סגפני משהו שקיבץ אחריו כמה עשרות תלמידים. המנהג הזה היה נפוץ והיו קהילות גדולות יותר כמו האיסיים. ישו נולד, חי ומת כיהודי. הוא לא ידע מה הולך לקרות לו, לשמו וסגפנותו. תלמידיו, ובעיקר מהדור השני ואילך החיו את הכת הישועית שהיתה יהודית בכלל והיא התפשטה למצרים, ליוון ולרומי. בעניין הזה היא לא היתה שונה בכלל מהזרם המרכזי של היהדות. גם היהדות התפשטה בכל מזרח אגן הים התיכון והגיעה אף לרומי ולגליה וספרד. יהודים מארץ ישראל ''ירדו'' לארצות הים וישבו לאורך חופי אסיה הקטנה, יוון, רומי וצפון אפריקה ממצרים ועד למרוקו של היום. היהדות היתה אבן משיכה גם לגויי הים שהתגיירו והפכו ליהודים. כל זה החל במאה הראשונה לפני הספירה. בעבודות הסטוריות מעריכים את מספר היהודים בכ-‏7-8 מיליון נפש, כשליש מהישוב שמסביב לאגן הים התיכון. בתוך כל זאת פעלה הנצרות שמצאה את ליבה לגויי הים בקלות יחסית כי לא דרשה מהם מצוות תעשה והקלה על שמירת החוקים הדתיים. אבל כל זה סיפור ארוך ומורכב. אולי לפעם אחרת.

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.