פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=608
ליורם אהובי
גדעון ספירו (יום שלישי, 16/04/2002 שעה 14:54)

אהלן יורם,
קודם כל טוב לדעת שאתה נושם חי ובועט, גם אם בכיוונים מעוררי מחלוקת. כדמוקרט אני כמובן מקבל זאת בזרועות פתוחות. אני זוכר באהבה את מאבקינו המשותפים בליגה למניעת כפיה דתית ואת תמיכתי במאבקך הפרטי דאז(לא תוכל להתנער ממני, אני תקוע בתולדותיך לעד). העובדה שאתה מתווכח עימי ממרחקים, אי שם בערבות קנדה, מציתה בי קנאה גדולה. אילו יכולתי, הייתי אורז היום את הפקלאות, מוכר את רכושי הדל ומפליג אל אחת מארצות הים. אלא מאי? פושע המלחמה שרון, נוסף לצרות המלחמה שהביא עלינו, גם דירדר אותנו לשפל כלכלי, כך שבן אדם מן הישוב, שאין לו מיליונים ברזרבה בחו''ל (או חברים בעלי הון שמזרימים לכיס מיליונים, כמו שיש לשרון), לא יכול למכור את דירתו במחיר מתקבל על הדעת ולהתחפף מכאן. בעיה נוספת שמקשה עלי את העזיבה היא העובדה שהצבא חטף את בני (חטיפה בחסות החוק) וכל עוד הוא נמצא בגוף המצחין הזה, אינני רשאי להפקיר אותו לגמרי לחסדיהם של שרון ומופז.
ומשעה שאני נאלץ להישאר בחבל ארץ זה, אני עושה את אשר ביכולתי להעביר רעה מהארץ, בין בכתיבתי בעיתונות (בעל טור בעיתון, כפי שהערת נכון) ובין בפעילות פוליטית חוץ פרלמנטרית בארגוני זכויות אדם.
לענין שימך. הסר דאגה מליבך, אין לי דבר נגדו. מה שעשיתי בכותרת רשימתי הקודמת, הוא משחק מלים עם המושג ''יורם'', כפי שהתקבע במציאות הישראלית. יורם, כשם נרדף לאיש תמים שמאמין לכל דבר, וסברתי כי הלהיטות בה אתה קונה את שקרי התעמולה הישראלית, מאפשרת את משחק המלים. זה הכל. חוץ מזה יורם זה שם יפה ונאה, ואתה פטור ממאמצי הגנה עליו.
חזרה למחלוקת. אתה מזכיר את עברי בצנחנים. אכן נכון, בעברי אפשר למצוא גם את פרק שרותי בצה''ל כצנחן, שכולל צניחה במיתלה במלחמת סיני ב- 1956, (ואני מזכיר זאת, כי אילו ידעתי אז על המלחמה את מה שאני יודע היום, הייתי מסרב, כפי שסרבתי מאוחר יותר ללכת למלחמת לבנון ולשרת בשטחים הכבושים). ברשותי גם מכתב המלצה חם מאלוף משנה אריאל שרון משנת 1960בו הוא מבקש לסייע לי בקבלה לעבודה כלשהי. עיניך הרואות, מבחינת האתוס הישראלי, אני בסדר גמור.
אבל, ואולי זה ההבדל בינינו, אני לא נשארתי תקוע בצבא ובערכיו. התפתחתי וגיבשתי השקפת עולם אנטי מיליטריסטית, המעוגנת בהצהרה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם, מסמך חשוב שאני מציע לך לקרוא ולשנן, שהתקבל על ידי האו''ם בשנת 1948, כאחד הלקחים מהמשטר הנאצי. גם היותי יוצא חלציה של משפחה יהודית מגרמניה, שנאלצה להגר מגרמניה הנאצית בגלל גזענות, משחק תפקיד חשוב במורשת שלי, ומשפיע ללא ספק לגבי מחוייבותי להיאבק נגד הפרות זכויות אדם בכל מקום בו אוכל, כולל כמובן במדינה בה אני חי.
ואכן, כפי שציינתי במכתבי הקודם, במשך 35 שנות הכיבוש מאז יוני 1967, הפכה ישראל למדינה מובילה בתחום הפרת זכויות אדם, היא היום המדינה הגזענית ביותר בעולם המערבי, עד כדי כך שהגזענות מעוגנת אף בחוקיה, והעובדה שאני אזרח כאן, אינה נותנת חסינות להפרות אלה, להיפך, היא מגבירה את מחוייבותי להיאבק בהן.
אתה מבקש ממני עובדות. והרי הן מצויות בשפע, ממש מתגוללות ברחובות, רק תרים אותן. אם תקרא את עשרות החוברות של ארגון ''בצלם'' על הפרות זכויות האדם, אזי תתפוצץ מחמת גודש העובדות. התחקירים של ''בצלם'' ידועים באמינותם, אפילו הצבא לא מפקפק בהן. יש שמות ותאריכים ותאור פרטני של כל ארוע. אותו הדבר אמור בפרסומים של הוועד הישראלי נגד עינויים, או האגודה לזכויות האזרח. הכל מתועד עד הפרט האחרון. אתה רוצה לדעת למשל, מי האשה הפלסטינית שחיילי מחסום של צבא הכיבוש הישראלי מנעו את דרכה לבית חולים כדי ללדת, והיא נאלצה ללדת במחסום תינוק שמת בגלל תנאי הלידה הקשים, תמצא שם את כל הפרטים. אתה רוצה לדעת מי עונו ובאילו שיטות אכזריות, תמצא הכל בפרסומים אלה, עם שרטוטים מדוייקים איך מענים. אין מחסור במידע. איש לא יוכל לומר, כמו בגרמניה, ''לא ידעתי''.
אבל, יורם יקירי, הבעייה אינה כל כך בשמות חיילים או שוטרים שעשו מעשי זוועה. הבעייה היא במערכת. מערכת הכיבוש ההמלכתית של מדינת ישראל, הדורסת תחת מגפיה את חרותו של העם הפלסטיני וחונקת אותו עד דק, היא שעושה את ישראל למדינה כה אכזרית. הנכונות של מרבית האזרחים לקבל את הרוע הנורא כפי שנישקף מאלפי חוקי הממשל הצבאי שנועדו למרר לפלסטינים את החיים, זה הדבר הנורא שקרה כאן. ההיסטוריונית והסופרת חנה ארנדט כינתה זאת, בצדק, בעקבות משפט אייכמן, ''הבנליות של הרוע''. ואכן, בנליות זו השתלטה על החיים בישראל, לא רק כאשר מדובר בפלסטינים. חלקים ניכרים מרוע זה חילחלו גם למסכת חיינו בתחומי הקו הירוק. חוקר שב''כ שהתרגל להפעיל עינויים בחקירות על פלסטינים, ממשיך בכך גם לאחר שהוא עובר להיות חוקר במשטרה ומפעיל שיטות דומות על יהודים.
האלימות הממלכתית שישראל מפעילה בשטחים הכבושים, משפיעה גם על מעגל האלימות הקשה בתוך החברה הישראלית.
המלחמה הנוכחית ששרון יזם נגד הפלסטינים (כאשר פיגועי ההתאבדות הן עילה שהוא תרם לה), אין לה דבר עם הגנה על ישראל. זו מלחמת שלום ההתנחלויות. פשעי מלחמה אסורים בכל מקרה, אולם כאשר אתה מבצע אותם למען מטרה לא ראוייה, כמו הנצחת פשע ההתנחלויות והאפרטהייד בשטחים הכבושים, חובה על כל בעל מצפון להתגייס נגדה, ולעשות את אשר באפשרותו להפסקתה. ואת זה אני משתדל לעשות. הרבה בריאות, שלך, גדעון.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.