פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לצדק, 08/06/05 16:50)
http://www.faz.co.il/thread?rep=60257
אתה ממשיך לחפות על שקרים - די צפוי
דוד סיון (יום חמישי, 09/06/2005 שעה 19:31)
בתשובה לצדק

במקום להציג אסמכתאות לטענות השקריות שלך על העליה הראשונה אתה תוקף אותי בעניין אחר. זכותך, הרי ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. אבל אני זהיר

אלא שאתה שוב מפספס. בלהיטותך לפגוע אתה ממש לא נזהר ומשחרר מילים פוגעניות מבלי לברר את העובדות. בכל מקרה המציאות היא אחרת ממה שנדמה לך:

1. לא ממש הפרכת את מה שכתבתי על זה שערבים פלשתינאים יצרו את העם הפלשתינאי - גם אם מניחים שהציטוטים שלך נכונים. כדי לעשות זאת עליך:
1.1 להציג את ההקשר של הדברים.
1.2 להראות שאין עמדות מבוססות להשקפה השניה.

2. אני לפחות הלכתי לבדוק את הנושא של היווצרות העם הפלשתינאי במסגרת עבודה על מאמר שכתבתי: ''אמת על ארץ-ישראל, 1878 - 1914'' (http://www.faz.co.il/story_2650).

אתה ודאי תחפש וגם תמצא טריק כדי שיהיה לך , כאילו, תירוץ לא להתייחס לטענות השקריות על העליה הראשונה. אבל כדאי לך לא לחפף, במיוחד כאשר אתה תוקף ברמה האישית כי זה יכול לחזור אליך כמו בומרנג. למיטב הבנתי פיזרת לא מעט כאלו בדבריך לאורך השבועות האחרונים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=60258
הבנתי מאיפה טעותך נובעת
צדק (יום חמישי, 09/06/2005 שעה 20:15)
בתשובה לדוד סיון

הנה המקור לטעותך :

'' העלייה הראשונה התחילה בשנת 1882 והמשיכה עד שנת 1904. בעלייה הזאת עלו למעלה מ 25,000 יהודים לישוב היהודי כאשר הישוב היהודי מנה לפני העלייה כ- 28,000 איש.''

העליה הראשונה לא התחילה בשנת 1882 אלא מאוחר יותר,
ובודאי שלא נמשכה 22 שנה.
העליה הראשונה היא עליית הבילויים ובה עלו 70 איש בלבד !!
עד כמה שזכור לי הם עלו בשנת 1888 .

בשנת 1882 היתה העליה של יהודי תימן, שבאו ברגל מתימן לירושלים, ועליה זו קדמה לעליה הראשונה.
כנראה שההיסטוריונים צרפו את מספרם של יהודי תימן ושל היהודים החרדים שהיו עיקר העליה בשנים אלו,
לזה של המיעוט של הבילויים כדי להעצים את חשיבותם,
כמו שנהוג אצל הבולשביקים מאז ומעולם.

והנה ציטוט המוכיח את דברי :
''המושבה פתח תקווה חודשה בכוחות משותפים של ''הישוב הישן'' והעלייה הראשונה''
את פתח תקוה הקימו יהודים חרדים שמשום מה נעלמו מדפי ההיסטוריה המשוכתבת.

הערבים לא יצרו את העם ה''פלשתינאי'', הם היו קבוצה שגרה במקום מסוים כמו שיש ירושלמים ויש חיפאים והם כולם חלק מעם ישראל,
כך גם ערבים אלו ידעו בדיוק שהם ערבים בלבד, הגרים עכשיו בארץ ישראל.
הם ידעו ויודעים שמולדתם נמצאת במרוקו,סודן,סוריה,עיראק,מצרים...ועוד, רק לא ארץ ישראל !!

מי שממציא עמים הוא זה שצריך להוכיח את קיומם, הרי לא נלך להוכיח את הטעות לכל זב ומצורע שיחליט מחר להיות עם וידרוש ממני מדינה.
ליצור המשונה הזה הנקרא עם ''פלשתיני'' אין אפילו מינימום כדי להגדירו כעם, אם היצור הזה יוגדר כעם הרי שכל קבוצה תוכל להחליט שהיא עם ולדרוש מדינה.
מחר יחליטו ערביי הגליל שהם עם, וערביי המשולש , וערביי יפו וערביי לוד ורמלה,
וכל קבוצה כזאת תדרוש מדינה ואם לא תתן, תתחיל ברצח של נשים וילדים ,
ואז השמאלנים יכנעו ויסכימו לקבל שגם הם עם, וילכו לים התיכון.

מעניין באיזה הקשר אחר ניתן להבין ציטוט כזה ?

מוחסין זהיר , אחד ממנהיגי אש''ף
אפריל 1977
בראיון לעיתון ההולנדי Trud : ''אין באמת עם פלסטיני ,
התביעה לזהות פלשתינית נפרדת מועלית רק מסיבות טקטיות ,
הקמתה של מדינה פלשתינית תשמש ככלי במאבק נגד ישראל ולשם האחדות הערבית,
אין הבדלים בין ירדנים ופלשתינים, סורים ולבנונים, כולנו שייכים לאומה אחת.
רק מסיבות פוליטיות אנו מדברים על זהות פלשתינית בניגוד לציונות''

אם יש לך איזה רעיון שיהפוך את הציטוט הברור הזה למשהו אחר, יהיה מענין מאד לשמוע .......

איני יכול לחשוב על משפט ברור מזה המוכיח על השקר הגדול של המאה ה-‏20.
http://www.faz.co.il/thread?rep=60261
העליה הראשונה 1882 - 1904
פרקש (יום חמישי, 09/06/2005 שעה 20:31)
בתשובה לצדק

הביל''ויים מנו יותר מ-‏70 ובכל מקרה הם היו רק קבוצה אחת מתוך כמה בעליה הראשונה, והם לא היו נפרדים ממנה.

הקטע המצ''ב הוא חלק ממאמר שנמצא באתר ''שרותי מידע'' (http://www.miki.org.il/miki/files/1066924954512.doc) של הכנסת.

העליה הראשונה'' לא''י, בעת החדשה, 1904-1882
==========================================

ציונות מעשית לפני יסוד ההסתדרות הציונית; עלית יהודים מתימן מ-‏1881; הקמת אגודות לישוב א''י במזרח אירופה; קונגרס פוקשן ברומניה; הפלגת האניה טטיס לא''י; קבוצות יהודים מאורגנות מייסדות מושבות חקלאיות בא''י; תקנון המושבות; יחס השלטון התורכי; הברון רוטשילד מבסס את המושבות; חובבי ציון; חקלאות ותעשיה עברית במושבות; היקבים; תחייה תרבותית עברית בא''י; תחיית השפה העברית; חינוך עברי, בתי-ספר וגני-ילדים עבריים במושבות; התפתחות עיתונות; ספריות ציבוריות; מסורת השירה בצוותא. המושבות הראשונות ראשון לציון, ראש-פינה, זכרון-יעקב; המושבות והחוות החקלאיות שנוסדו בשנים 1882-1904.

מאת: יפה נקר

''מזרחה אל ציון''

ה''עליה הראשונה'' לא''י בעת החדשה, 1882-1904, היתה חוליה בשרשרת העליות לא''י בכל הדורות, שיבת-ציון חדשה ומאורגנת, שיצרה את ראשית ההתישבות החקלאית העברית בא''י. בתקופת ''העליה הראשונה'' גדל הישוב היהודי בא''י ל-‏55.000 נפש, מהם כ-‏5000, בישובים חדשים חקלאיים, שהוקמו ע''י המתישבים. ב-‏1882, מנה הישוב היהודי בא''י 26.000 נפש והיה מרוכז ברובו בערי הקודש, ירושלים, חברון, טבריה, צפת, ומיעוטו ביפו ובחיפה. הישובים שהוקמו ע''י מתישבי העליה הראשונה, ממטולה ובני-יהודה ועד באר-טוביה, ומוצא במבואות ירושלים, יצרו את התשתית להתיישבות חקלאית יהודית מודרנית בא''י, בעלת ציביון לאומי-עברי, ושימשו דוגמא לדורות הבאים. במושבות הוקמו בתי-ספר עבריים, אשר לימדו בשפה העברית, ונוצר דפוס ''היהודי הארץ-ישראלי'' עם החזון הלאומי-עברי. הרוח הלאומית ותחושת השליחות, תחיית השפה העברית, רעיון ייסוד חברה מתוקנת וישובים חקלאיים למופת בא''י, היו מושא העליה הראשונה והניחו את התשתית הכלכלית, החברתית והתרבותית לעליות שאחריהן. ההתישבות היהודית בא''י נשענה על האידיאולוגיה של מבשרי ציון ותנועת חיבת ציון, שהאמינו שהתישבות חקלאית בא''י היא הדרך היחידה לגאולת הארץ, ופתרון לבעיית המוני העם היהודי, הסובל מפרעות ורדיפות בגולה. ''העליה הראשונה'' מימשה ציונות מעשית ורוחנית, בטרם נוסדה ההסתדרות הציונית. ''העליה הראשונה'', לא זכתה לאותה הילה של חלוציות וגבורה, כפי שזכתה לה העליה השניה (1904-1914), שבימיה נוצרה תנועת הפועלים בא''י, וממנה צמחו מנהיגים בולטים וסופרים חשובים.

''העליה הראשונה'' היתה עליה של מתישבים יהודים בעלי שאיפות אידאליסטיות ונאמנים למורשת האבות, שהפכו לאיכרים במושבות שהקימו בא''י, כמפלסי הדרך. עיקר העליה הראשונה לא''י, 1882-1904 היתה של יהודים מרומניה, רוסיה, הביל''ויים, חובבי-ציון, עליות מתימן, צפון-אפריקה, תורכיה, ארצות הבלקן, פרס ובוכרה, אשר תרמו את חלקם בפיתוח הערים בא''י, ואף הצטרפו למושבות. בבואם לא''י מצאו ישוב יהודי, שסייע בידם בצעדיהם הראשונים, אך גם חשש בפני צמצום כספי החלוקה.

ב-‏1881 החלה עליה של יהודים מתימן לא''י, עליית ''אעלה בתמר'', בת כ-‏200 יהודים שהתיישבו בירושלים, ביפו, ברחובות (שעריים) ובראשון-לציון (1909). עליה של בודדים ומשפחות מתימן לא''י, נמשכה לאורך כל הדורות. העליה ב-‏1881 היתה מאורגנת, ויצרה בסיס לקליטתם של עולי תימן בהמשך. המניע לעליה היו כיסופים משיחיים ודתיים, ודרכם לא''י כללה מסע רגלי של מאות קילומטרים, התנכלויות של שודדים, והפלגה מעדן, דרך ים-סוף ותעלת סואץ, עד נמל יפו. בין מנהיגי יהדות תימן נימנו, רבי יוסף מסעוד, רבי יחיא בן יוסף צארום, רבי יוסף בן משה עראקי כ''ץ, ובנו רבי שלום בן יוסף עראקי. מ-‏1890 הגיעו גלי יהודים נוספים מתימן ומנהיגיהם, הרב שלום אלשיך, הרב אברהם אלנדאף, ואחרים. עולי תימן יסדו את שעריים, מחנה-יהודה, נחליאל, וכן שכונות יהודיות חדשות מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. הם היו עירוניים בעיקרם, והתמחו במקצועות החציבה, הסיתות והבנייה, ונודעו כחרוצים. עולי תימן הצטרפו אל הקהילה הספרדית הוותיקה ובעלת ההשפעה בירושלים, אך לא התערו בה, למרות המסגרת האירגונית המשותפת. הם התארגנו סביב חיי הרוח, בתי-הכנסת ומוסדות החינוך של העדה התימנית. עליות יהודים מתימן לא''י, נמשכו, והרחיבו את השכונות הותיקות של יהודי תימן. ב-‏1904 היוו יהודי תימן, כ-‏5% מכלל הישוב היהודי בא''י.

קבוצה יוצאת דופן בעליה הראשונה, היתה קבוצת הבילו''ים, צעירים עם רעיונות של לאומיות מודרנית וחילונית, בעלי חזון גדול של בנין המולדת על יסודות שיתוף והגשמה עצמית. הם שאפו להקמת מושבות חקלאיות ותעשייתיות לדוגמה, להקמת בתי-חרושת, למסחר, להגנה בנשק, לתכניות מדיניות, לתחיה לאומית, כלכלית, רוחנית, וחברתית של העם העברי בא''י, ולעקרונות חיים חדשים. הביל''ויים היו סמל ומופת לעבודה עצמית ודבקות ברעיונות חברתיים-לאומיים מהפכניים. הם היו בין מניחי היסוד להתישבות חקלאית עברית ולהתארגנות של פועלים.

----------

קדמו ל''עליה הראשונה'' לא''י, עליות חסידים ופרושים לגליל ולחברון ב-‏1777, עליית יהודים מצפון-אפריקה ותורכיה אל הגליל, יפו וירושלים, עליית תלמידי הגר''א לגליל ולירושלים, עליית יהודים מכורדיסטאן ומסוריה לטבריה, עליות ממרכז אירופה, מערב אירופה וממזרח אירופה. גלי עליה אלה גיבשו את הישוב הישן, על עדותיו, מוסדותיו ומשטרו, וקבעו את החלוקה: יוצאי אירופה - ''אשכנזים'', יוצאי ארצות האיסלם - ''ספרדים''. כל עליה הוסיפה נדבך לבנין הישוב בא''י.

----------

''אגודות לישוב ארץ-ישראל ''

ניצניה של התנועה הלאומית היהודית הופיעו במהלך המאה ה-‏19 באירופה, והשתקפו בכתביהם של ''מבשרי הציונות'' הרבנים צבי הירש קלישר ויהודה אלקלעי, דוד גורדון, יחיאל מיכל פינס ופרץ סמולנסקין. משנתם היתה גאולת ישראל ותקווה משיחית, ותכניתם היתה - יישוב א''י על-ידי עבודת אדמה. רובם היו שומרי מצוות שדחו את רעיונות ההשכלה. שורשי הציונות המעשית התרכזו ברוסיה, פולין, רומניה וגליציה, בהם היה ריכוז של רוב היהודים באירופה, שסבלו מהשפלות, גזירות ופרעות. בעקבות רצח הצאר הרוסי אלכסנדר השני ב-‏1.3.1881, ע''י ארגון טרור שאחת מחברותיו היתה יהודיה, פרצו פרעות גדולות נגד היהודים ברחבי האימפריה, בחסות השלטון: ''סופות הנגב'', שנמשכו כ-‏3 שנים. הפרעות 1881 ברוסיה, גרמו לזעזוע עמוק שהביא להקמת עשרות ''אגודות לישוב א''י'', ברחבי מזרח-אירופה, שמטרתן ''יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה'', כשלב ראשון בדרך למדינה יהודית. גם לורנס אוליפנט, חבר הפרלמנט האנגלי, דחק ביהודי אירופה, לשוב לארץ האבות ולהתישב בה.

''דרך מוינשט לארץ-ישראל''

המוני היהודים הגיעו למסקנה בצורך למצוא מקלט מפני הפרעות, ולעזוב לאמריקה או לא''י. יהדות רומניה העדיפה התישבות בא''י, על פני התישבות באמריקה, מחשש שגם באמריקה תצמח אנטישמיות, אשר תכריח את היהודים להתבולל. הם ראו בהתישבות בא''י, אתחלתה דגאולה, ומלכות דוד תופיע רק לאחר יישוב א''י. הם אמרו שעיקר הבעיה היהודית, היתה הפיזור של היהודים, והיעדר ריכוז במקום משלהם.

ראשי התומכים בעליה לא''י, היו קלישר, אלקלעי, יוסף נטווק וברוך בן-יצחק מטרני, אשר הביאו להתארגנות של יהודים מרומניה לעליה לא''י. קבוצות של משפחות יהודיות התארגנו לעליה לא''י, בערי רומניה ניקרשט, טאקוץ, איוושטר, גאלאץ, פיטרא-ניאמץ, רישא, מוינשט ובאקו. ''האגודה ליישוב א''י ע''י עבודת אדמה'', מהעיר מוינשט, הוציאה את התכנית לפועל.

''דרך מוינשט לארץ-ישראל'', ביטוי שרווח ביהדות רומניה, אשר הובילה את ההתארגנות לעליה לא''י, כאשר כינסה ב-‏30 בדצמבר 1881, בפוקשאן, קונגרס כלל-ארצי לכל אגודות ישוב א''י, שבחר וועד מרכזי ליישוב א''י, כמוסד מרכזי לישוב א''י. הוועד כלל 4 ועדות: להתישבות, כספים, תקנון, והגירה. בקונגרס השתתפו כ-‏50 נציגים מ-‏32 אגודות, כולל אורחים, נכבדים, ועתונאים. בפברואר 1882 התפרסם תקנון הועד המרכזי ליישוב א''י, ובו 149 סעיפים המסדירים את הניהול השוטף והמעקב, וטפסים לניהול הכספי. יו''ר הוועד המרכזי, היה אייזק לבל, מזכיר שמואל פינלס, גזבר ראשי יעקב ניישץ. מטרת הועד המרכזי ליישוב א''י, היתה להקל על הגירת יהודים לא''י, וגיוס הכספים.

יהדות רומניה היתה הראשונה שמיסדה את פעולות האגודות ליישוב א''י, ע''י הקמת הוועד המרכזי לישוב א''י, וע''י שליחת נציג לא''י, לרכישת אדמה למושבה בא''י. בח' באב תרמ''ב-‏24.7.1882 רכש נציג יהדות רומניה דוד שוב, את אדמת ג'אוני (ראש-פינה). במאי 1882 הגיעה לא''י קבוצת החלוץ לעליה הראשונה, שמנתה חמש משפחות יהודיות, שהצטרפו לדוד שוב, והמתינו בצפת, להגעתן של יתר המשפחות באוגוסט 1882. הוועד המרכזי והאגודה ממוינשט, שכרו את האניה ''טטיס'', שהפלגתה מגאלאץ לא''י ב-‏20 אוגוסט 1882, פתחה את ההעפלה לא''י, עם 228 יהודים, 50 משפחות בדרכן להקמת ראש-פינה וזכרון-יעקב.

הפעילות ההתישבותית בא''י נדחתה לסוף תרמ''ב-‏1882, היות ותרמ''ב היתה שנת שמיטה. באניה ''טטיס'' שהגיעה לא''י סמוך לראש-השנה, הפליגו לא''י משפחות חברי האגודות מרומניה, קבוצה ראשונה של מתישבים בא''י מ''העליה הראשונה''. עלייתם עוררה גל התלהבות והצטרפות של יהודים לאגודות, שמספרם גדל לכמאה אגודות במזרח אירופה, עם מאה אלף חברים. תחילה הגיעו המתישבים לצפת ומאוחר יותר התפצלו והקימו את המושבות ראש-פינה וזכרון-יעקב. הוועד המרכזי לישוב א''י מימן את הקמת המושבה זכרון-יעקב. הקמת ראש-פינה מומנה ע''י האגודה במוינשט, שרכשה את האדמה ממשפחות ג'יאוני.

בהפלגת האניה טטיס וב-‏3 הפלגות נוספות, הגיעו כ-‏600 עולים מרומניה, שהיוו כ-‏60% ממתישבי המושבות הראשונות. האגודות של מוינשט ובראילה פירסמו שהיהודים שבים לא''י, כדי להניח אבן-פינה למדינה חדשה, וקראו לכל היהודים להצטרף.

תקנון הוועד המרכזי לישוב א''י, קבע שגיל המתישבים בא''י יהיה 20-25, בעלי תעודת יושר וכשרות רפואית, אשר יפקידו הפקדה של אלפיים פרנק. חסרי יכולת כלכלית, ידורגו ע''פ נסיונם החקלאי: תושבי כפרים חקלאיים, עובדי כפיים וחסרי מקצוע. כל מושבה תאוכלס ב-‏150 משפחות איכרית לפחות, עם רופא, שוחט, מיילדת ומדריך חקלאי. במושבה יוקם בית-ספר, בית-מרחץ ובית-קברות. לכל חמש מושבות יוקם בית-חולים. הישובים ינוהלו ע''י ועד מקומי ותקנון שיקבע את זכויות וחובות המתישבים. הועד יספק דמי מחיה למתיישבים בשנה הראשונה, ועזרים להקמת משק חקלאי. במושבות תונהג צניעות בהופעה, ייאסר העיסוק בהלוואות וקבלת הלוואות, ועוד. ההתישבות בעליה הראשונה התנהלה עפ''י תקנון וחובות, לגבי עבודת אדמה והתיישבות קבוצתית.

המתישבים החרדים התיישבו במושבות: ראש-פינה, פתח-תקוה, יסוד-המעלה, פרדס סומיל, נס-ציונה ומזכרת-בתיה. המתישבים הדתיים התיישבו במושבות: ראשון-לציון וזכרון-יעקב. קבוצה קטנה של יהודים חילוניים - הביל''ויים (התישבו בעיקר בראשון-לציון וגדרה) זכתה להיות במוקד העליה הראשונה, למרות מספרם המועט ועזיבה של רבים מהם.

השלטון התורכי, היה חשדן לגבי עליית יהודים לא''י, וכבר בנובמבר 1882 סגר את שערי א''י בפני עליית יהודים, והתנכל לרכישת הקרקעות ולבנין המושבות, מחשש בפני התגבשות שאיפות לאומיות בקרב הישוב היהודי. הזרמת הכספים למושבות נפסקה והן פנו לקהילות היהודיות בגולה, בבקשת עזרה. בספטמבר 1883 הוחלט על העברת הטיפול במושבה זכרון-יעקב, לידי הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד, ונפסקה פעילות הוועד המרכזי לישוב א''י.

בהתישבות היתה תמותה גבוהה בלידות ומחלות, מ-‏35% עד 70% ביסוד-המעלה, שסבלה מקדחת וסרבה להתפנות (משפחת אורנשטיין שכלה 13 מתוך 14 ילדיה). היעדר נסיון חקלאי ומיעוט אמצעים במושבות העליה הראשונה, הביאו למשבר ומצוקה בהתישבות. הברון רוטשילד (''הנדיב הידוע'') ביסס את המושבות והרחיב את שטחן, מ-‏1883. המושבות העצמאיות, רחובות וחדרה, שנוסדו ב-‏1890 ע''י אגודות חובבי ציון, פנו לעזרתו של הברון, בעיקר חדרה, שסבלה מתמותה גבוהה עקב מחלת הקדחת. ב-‏1899 נחתם הסכם בין הברון רוטשילד לבין חברת יק''א (חברה של הברון), לפיו החסות על המושבות, תעבור ליק''א. המתישבים ראו בכך זניחת המפעל ההתישבותי ע''י הברון וסכנה להמשך קיומו, אך בהמשך נוכחו כי השינוי תרם להצלחת המושבות. יק''א הנהיגה חסכון בהוצאות ובכח אדם, התאמה לתנאי השוק והקפדה על התקציב.

בנובמבר 1884 התכנסה בקטוביץ בגרמניה, ועידת יסוד של ''חיבת ציון'', והלפיד הציוני עבר למנהיגות יהדות רוסיה. רעיונות חיבת-ציון – תחיית עם ישראל ע''י שיבה לציון וחידוש חיי העם במולדת שתיבנה מחדש. רעיונות חיבת-ציון נכתבו בחוברת ''אוטואמנסיפציה'' של י.ל. פינסקר, ב-‏1882. בועידת קטוביץ ב-‏1884 הוחלט להקים את ''אגודת מונטיפיורי להתפשטות עבודת-האדמה בין היהודים ע''י תמיכה במושבות בארץ הקדושה'', פעולה כלל-ארצית למען א''י, בשיתוף הברון רוטשילד. נשלחה משלחת לא''י לבדיקת מצב המושבות, שלא היו בחסות הברון, ונקבעה קיצבה חודשית למושבות. שתי אגודות חובבי ציון, אגודת ביאליסטוק ואגודת וארשה, היו פעילות בהתישבות בא''י. לאגודת ביאליסטוק היה קשר ממשי להתישבות בא''י, מתוכה יצאו 32 משפחות להתישבות בפתח-תקוה. אגודת וארשה סייעה לביל''ויים בכספים ובעידוד אגודות אחרות לאיסוף כספים להתישבות בא''י. בשנים 1882-1887 הקימה חיבת-ציון בגלגוליה השונים, 22 מושבות וחוות חקלאיות, כינסה ארבע ועידות ארציות ובינלאומיות, חבריה היו בין מקימי המושבות הראשונות. בגל התישבות זה נטלו חלק קהילות ממזרח אירופה, תימן, מרוקו וארצות המזרח התיכון. בקרב חובבי ציון היו חילוקי דעות בין הנוטים לדת, לבין הנוטים לפלורליזם. אגודת ''בני משה'' ומנהיגה אחד-העם, פעלה בגולה להפצת הרעיון הלאומי ולהתפשטות השפה העברית, יסדה בא''י את הוצאת הספרים ''אחיאסף'' שהיתה המו''ל של ''השילוח'', וחבריה היו רוב באגודה ''מנוחה ונחלה'', שהקימה את רחובות ואת חברת שיווק היינות ''כרמל''. חיבת-ציון הצטרפה אל ההסתדרות הציונית.

תנועת ה''מזרח''י'' (מרכז רוחני), נוסדה ב-‏1902 כמסגרת של הציונים הדתיים בתנועה הציונית, כנושאת הדגל של הציונות הדתית, לתכנית מעשית לשיבת ציון והתישבות בא''י.

המתישבים בא''י היו חדורים בתחושה היסטורית של תקופה חדשה בשיבת ציון, כבימי עזרא ונחמיה, כגרעין למדינת העתיד של העם היהודי, והחליטו להתמודד עם האתגר הגדול של בנין ישוב חדש על אדמת א''י, כחקלאים המתפרנסים מיגיע-כפיהם, על אף חיי הסבל והתלאות הצפויים להם. מקימי המושבות הראשונות היו המייסדים של החקלאות העברית בא''י. בעלייה לא''י היתה שבירה של מעגל הנדידה וההגירה מארץ לארץ, שהיתה מנת-חלקם של יהודים במהלך הדורות. חידוש הקשר לאדמת א''י ע''י המתישבים, היה כסיירת לפני המחנה. למושבות נקבע צביון דתי מובהק מראשית הקמתן, עובדה שמצאה את ביטוייה גם בתקנות של המושבות הראשונות. אורח החיים הדתי נשמר במושבות במשך שנים רבות, בעיקר בפתח-תקוה, יסוד-המעלה, משמר-הירדן, ראש-פינה, עקרון. בחלק מהמושבות גברה הרוח החילונית.

סימן ההיכר של העליה הראשונה היה הרוח הלאומית, תחיית השפה העברית, רעיון ייסוד חברה מתוקנת וישובים חקלאיים למופת בא''י. אך היו גם גילויים של תמיכה בתכנית אוגנדה, ועזיבה של חלק מהמתישבים לאמריקה ואוסטרליה, העסקת פועלים ערבים, וגם הישענות כלכלית על תמיכות של אישים וארגונים בחו''ל. במושבות הברון העסיקו פועלים יהודים ושילמו להם שכר גבוה יותר. אנשי העליה סבלו מקשיי אקלים, מחלות, חוסר התמצאות בתנאי הסביבה, חוסר שליטה בשיטות חקלאיות, התנגדות השלטון התורכי לעלייה ולרכישת קרקעות והקמת היישובים, חוסר אמינות של מתווכים, התנכלויות של השכנים הערבים והבדואים, חשש של הישוב היהודי הותיק, שהתמיכה במושבות תקטין את כספי החלוקה שלהם. ביקורת מצד הישוב היהודי הותיק, על קיום המצוות במושבות, על קיום השמיטה בא''י, על תהליך חילון במושבות, ועוד. רבים מהמתישבים כשלו ועזבו, אך מרבית המושבות החזיקו מעמד ומספרן גדל בהתמדה, והן שימשו דוגמא למייסדי היישובים הבאים, שראו בא''י את הארץ היעודה, שעתיד האומה היהודית תלוי בה.

המתישבים רצו להוציא את לחמם מן הארץ, הם ניסו לגדל תבואה, נטעו כרמים וגידלו גפנים ליין, נטעו עצי זית, עצי שקדים, עצי פרי, פרדסים, הקימו תחנות חקלאיות נסיוניות, פיתחו חידושים בחקלאות, עיבדו את התוצרת החקלאית ומפעלים ליצור מזון, הפיקו שמן זית, חפרו בארות, פיתחו מלאכה ותעשיה, חרשות ברזל, התקנת מחרשות וכלי עבודה, יצור חביות-עץ ובקבוקים ליקבים, נפחות, חייטות, נגרות, מסגרות, סנדלרות, אריגה, יצור תמציות בושם, טחנות-קמח, ועוד. גאולת א''י ע''י רכישת קרקעות, כיבוש העבודה, עבודה חקלאית, וקשר בל-ינותק לאדמה. מראשית ההתישבות, נטלו הפועלים הערבים חלק בעבודה במושבות, ונקבעו תקנות להעסקתם וכן מגורים שהוקמו בסמוך למושבות וחוזים שנתיים עם משפחות שהועסקו במושבות. בפתח-תקוה הוקם ''הועד המשגיח על סדר העבודה'', שחילק פנקסי עבודה והקפיד על שעות העבודה של הפועלים.

מרבית המתישבים היהודים היו חקלאים, או חקלאים למחצה שעסקו במלאכה ותעשיה, עובדי יקב, בנייה, חינוך, ועוד. גולת הכותרת של התעשיה במושבות העליה הראשונה, היתה היקבים. הגדול ביקבים, היה בראשון-לציון, שנחשב אז, לשני בגודלו בעולם והגדול ביותר במזרח-התיכון. ב-‏1903 עיבדו ביקב של ראשון-לציון כ-‏3000 טונות ענבים. כן היתה ביקב, באר עמוקה ששימשה לשאיבת מים להנעת טחנת-קמח בבנין היקב. ביקב הותקנה הארה חשמלית ראשונה בא''י, הותקן טלפון פנימי, עם קו לבית הפקידות במושבה. ביקב הועסקו 70 פועלים, פקידים והנהלה, רב וכימאי, וכן פועלים לבציר. שני יקבים פרטיים או מקומיים קדמו ליקבים במושבות, באחוזת לחמן בפתח-תקוה (יקב פרידמן), והיקב של מקוה-ישראל. פקידות הברון הנהיגה פיקוח והגבלות על השכרת חדרים והכנסת זרים למושבותיה, ולא ניתן היה בקלות להצטרף למושבות. המושבות הנהיגו שמירה קבועה להגנתן, תחילה ע''י האיכרים ואח''כ על-ידי שמירה קבועה לרוב של שומרים צ'רקסים, מוגרבים וכושים. היו מקרים של שיתוף פעולה בתכנון התקפות על המושבות היהודיות ומעשי שוד, שבוצעו בסיוע השומרים. חולשתו של השלטון התורכי ואי יכולתו לשמור על הסדר, החריפו סכסוכי-שכנים, הסגות גבול, התנפלויות והתנכלויות לישוב היהודי.
http://www.faz.co.il/thread?rep=60267
אין צורך במגילה ארוכה
צדק (יום חמישי, 09/06/2005 שעה 21:29)
בתשובה לפרקש

היית מביא את עיקרי הדברים וקישור.

כל הסיפור של העליה הראשונה מ-‏1882 עד 1904 הוא היסטוריה חדשה !!
העליה הראשונה היא עליית הבילויים בלבד, כך לימדו אותנו בבית הספר.
העליה התימנית והחרדית לא הוזכרו לחלוטין, לא ידענו על קיומן !!
הם הועלמו מדפי ההיסטוריה כדי למכור לנו שהבילויים היו הראשונים שעלו לארץ.
העליה התימנית היתה בשנת 1882,
העליה החרדית היתה מפוזרת יותר,
הבילויים עלו לפחות 6 שנים אחרי עליית התימנים.
ומשום מה סופם, ירידתם מהארץ (או אולי משהו אחר) לא מופיעים בדפי ההיסטוריה.

כל הסיפור שהבאת הוא היסטוריה חדשה המותאמת למידע המעודכן יותר הנמצא בידי הציבור,
ושהועלם לפני כן בכוונה תחילה על ידי משכתבי ההיסטוריה.

ומשום מה מכל הענין ה''פלשתיני'' התעלמת לחלוטין .......
http://www.faz.co.il/thread?rep=60268
הלינק שהבאת ממש מרתק
פרקש (יום חמישי, 09/06/2005 שעה 21:39)
בתשובה לדוד סיון

אלא שאתה מרבה בלדבר על עם פלסטיני ערבי שנוצר מסוף המאה ה-‏19 ואילך, בעוד ''שהוא לא ידע שהוא כזה''.

בקנון התקומה של ''העם הפלסטיני'' אין לנו ספרות ושירה המדברת על חזון ותקומה מאותה תקופה. וזה לא שלא חיפשנו, אלא שהוא לא קיים. ואין המעיד על עיסתו, אלא הנחתום, לפחות בעניין זה.

המילה ''פלסטין'' היתה מילה נייטראלית במשחק שבין התושבים הערבים והיהודים בארץ ישראל-פלשתינה. לכל אזרח הקולוניה היתה תעודה של פלסטיני, מטעם הכובש הבריטי, עד מאי 1948. בעוד הציבור היהודי פלסטיני הוכשר כעם מזה יותר מ-‏3000 שנה והיה דרוך בכוונתו להקים מדינה יהודית, הרי שהציבור הערבי פלסטיני היה עדיין בלתי מגובש במוטיבים לאומיים מאחדים, ולהיפך היה מפוצל בקרב חמולות ושיטחי השפעה של בוסים מקומיים או שליטים ערבים שכנים שהיו אפילו ביריבות לוקלית זה עם זה. התנועה הערבית לאומית היתה מאויישת ע''י סורים, ירדנים ומצרים, תוך סיכסוכים פנימיים בנושאי חלוקת עוצמה ושליטה בין מדינות הפריפריה. הציבור הערבי פעל ממרכזים שונים עם נטיה לשליט הערבי בגבול הקרוב - למשל כנופיות קאוקג´י במאורעות 39-36. ב- 36' מגיע קצין טורקי לשעבר קאוקג'י עם 100 מתנדבים עיראקיים, שנקראו ''חטיבת הירמוך'', כשם צבאו של צאלח אד-דין. הוא חוצה את מעברות הירדן ומתמקם בסביבות טובאס. בעזרת כמה ראשי חאמולות מקומיות הוא מצליח לארגן את הכנופיות הבודדות ולאחדן תחת שליטתו. הם פעלו בעיקר במזרח הגליל ובמזרח עמק יזרעאל כשהם מקבלים תמיכה מעבר הירדן ולבנון משמשת להם מקום מקלט וגיוס מתנדבים. קאוקג'י ברח לירדן וחזר ב-‏1948 דרך לבנון ונוצח. ערביי מערב הגליל ובלא כל תיאום עם קאוקג'י תקפו באזור יגור-נשר. כל אחד עשה מה שטוב לו במסגרת תחום המושב שלו. המרד הזה נקרא ה''מרד הערבי'' (גם בערבית) ולא ''המרד הפלסטיני''.
כך בכל הארץ, מהומות מקומיות שניצתו אחד אחר השני, בלי תיאום ובלי שליטה, למזלנו.

אפילו בשנות ה-‏50 פעלו הערבים הפלסטינים כנגד מדינת היהודים הפלסטינים כראש חץ של קואליציית מדינות הרע''ם שהפעילו אותם למען האינטרסים של עצמן, תוך ניצול העדר תודעת הלאום של ערבי פלסטין. מלבד כמה משוררים, אף אחד לא דיבר ממש על ''עם פלסטיני'' עצמאי ועל זכויות למדינת לאום.

סוריה דיברה עד שנות ה-‏60 על תביעה לריבונות בגליל-חיפה. מצרים על ריבונות בנגב ובשפלה.

רק התפרקות האיחוד של מצרים-סוריה-עיראק באמצע שנות ה-‏60 איפשר לערפאת המצרי להכריז על הקמת תנועה פלסטינית-ערבית לאומית שמטרתה להרוס את ישראל ולהשתלט על אדמתה. אף אחד לא חשב אז ברצינות שיו''ש ועזה הם שטחים פלסטינים. הרי אף אחד מ''הפלסטינים'' לא דרש את השטחים האלה, ואף אחת ממדינות הכיבוש לא הציעה זאת פלסטינים. כולם עדיין ראו בפת''ח כלי להחרבת ישראל יותר מאשר כלי לבניית מדינת לאום פלסטינית.

רק הכיבוש של 67' הכשיר את הלאום הפלסטיני הזה וגם זה רק בדרך השלילה של זכותה של ישראל להתקיים. לא היו נרטיבים חיוביים הפוכים שהראו צורך ונכונות הסטורית לפתרון של ''עם פלסטיני'' לבעיית ארץ ישראל. מאז הגולם קם על יוצרו, ומתחיל להתהלך כאחד העמים.

=====================

עכשיו אני חוזר ואומר שוב שאין זה מתפקידנו לומר אם יש או אין עם ערבי פלסטיני. אם רוצים ערביי ארץ ישראל להיות ''פתאום קם אדם ומכריז שהוא עם'' - אז שיהיו. אבל לא על חשבון נכסיו וזכויותיו של עם ישראל. שילכו להם למקוום אחר לבנות להם מדינה. אני הצעתי כבר שירדן תהיה להם לפלסטין - משום שהיא אכן פלסטין, משום שתמיד במאה השנים האחרונות היה בה רוב לערבים פלסטינים, ומשום שלשֶם שקט רוב היהודים יוותרו על ''הגדה השניה'' (בעצם כבר ויתרנו). אינני מבין מה החוכמה לחלק ארץ אחת בין שני תובעים לשלושה חלקים. זו לא חוכמה גדולה, אלא איוולת.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.