פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=6022
חיות רחוב ומשמעותן החברתית
דינה ביכל-שונרא (יום שני, 22/07/2002 שעה 22:29)

נדמה לי שהתפיסה היהודית של חיות לא-כשרות כ''אסורות בהנאה'' משתלבת עם היסטוריה של רדיפת יהודים באמצעות כלבים ועם שנאת חתולים עוד מתקופת המשנה (אולי על רקע ניסיון להתבדל מהמצרים, שסגדו לבאסט, אלת החתולים, אשר חתולים שמרו על ערמות הדגן והתבואה מפני עכברים ועכברושים נושאי מחלות)?

הוסיפו לכך את התפיסה הישראלית-קלאסית של המרחב הציבורי כ''לא שייך לאף אחד'' או ''שייך לממשלה, אז שהם יסדרו''.

הוסיפו לכך את התפיסה הישראלית של חוזים (ובכללם החוזה החברתי) כמערכת שבה על צד אחד להרוויח ועל הצד השני להפסיד, וקבלי מערכת שבה ביות של חיות משמעותו ניצולן ללא תמורה מתמשכת. ובאופן מפורש יותר: ההסכם בין האדם ככלל לבין החתולים והכלבים ככלל מופר בישראל בצורה מכוערת. הפרת הסכמים כנוהג כללי היא סימן רע לכל תרבות, באשר היא.

בבני-ברק, בראשית שנות השבעים, הרעיל ראש העירייה את כל החתולים. תוך שנה הוצפה העיר בעכברושים -- אולי הם למדו מאז משהו, אבל את הסבל של חיות הבית המושלכות לרחוב, מי ימנה?
http://www.faz.co.il/thread?rep=6035
כלב אמריקני-כלב עם dignity
אביאסף סגל (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 0:04)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

כאזרח אמריקאי אני תמיד המום נוכח המפגשים עם הכלבים
הישראלים.
בשכונת מגורי, ע''י וושינגטון, כמעט כל בית יש כלב
או, מספר כלבים.
הכלבים גדלים בבית, מטופלים ומטופחים, הטיול היומי
האמריקאי בניגוד לטיול הישראלי הוא עם קולר, רצועה
וזמם אם הכלב נשכן.

בניגוד לישראל, בה הליכה רגלית במסלולי הליכה הינה
מסע מיכשולים בין מוקשי נעל קאקי של הכלבוס
ישראליטוס הרי שהכלב האמריקאי לעולם לא יחרבן על
המדרכה, מאידך(אם ''ברח'' לכלב) לעולם יאסוף בעל
הכלב האמריקאי את פרש כלבו או כלביו.

רוב בעלי הכלבוס ישראליטוס, נוהגים לתת להם את מידת
החופש המירבית, בטיול ללא השגחת הבעלים,( מי בכלל
חושב על רצועה .. ) ובעשיית צרכים ''ללא גבולות''.

ותנסה להעיר לבעל הכלב.......

ובכלל, בישראל, תמיד נדמה כי הכביש הוא בית הגידול
של הכלב.
אני חושב שזה עניין של איכות חיים, וחובה על השלטונות הישראלים, להקפיד על מילוי תקנות החוק, ולאכוף את החוקים, ובכלל, אמר פעם עיתונאי ידוע תומס הרווינג:

''אני מזהה מדינת עולם שלישי כאשר אני רואה כלבים מתרוצצים ברחוב..''
http://www.faz.co.il/thread?rep=6038
אל תהיה תמים
אבנר בן בסט (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 0:28)
בתשובה לאביאסף סגל

אל תצפה שישראלי יהיה משרתו של הכלב.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6055
ענין של תרבות
אביאסף סגל (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 3:11)
בתשובה לאבנר בן בסט

ותרבות שילטון.
באמריקה קאקי של כלב על מדרכה עולה 1000$ וכלב ללא חגורה ממוסגר ללא כל ערעור,ובעליו משלם 1500 $...

(ואוכפים את החוק בגדול.)

בישראל אפילו לגניבת רכב מתייחסת המשטרה כאקט פולקלוריסטי.

אז מה תלינו על כלב משוטט?
http://www.faz.co.il/thread?rep=6050
ריבוי החיות המשוטטות בישראל - נסיון הסבר בלתי רשמי
אלכסנדר מאן (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 2:40)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

דינה שלום,

עקרונית אני נוטה להסכים עימך כי היחס הכללי של ישראלים שונים, ובמיוחד הדתיים שבהם, הוא מביש וחסר כל הסבר נוסף. העובדה שהיהודים בגולה למדו לפחד מכלבו של הפריץ לא הוסיפה ככל הנראה לחיבה עבור חיות בית בכלל, וכלבים בפרט.

יחד עם זאת אין להבין דרך נקודה זו בלבד מדוע כמות חתולי פחי הזבל בישראל עולה על גדותיה, בעוד שבצפון אירופה הבעייה לא קיימת. זהו נושא מעניין, היות ובסמינר בו השתתפתי הועלו רעיונות מרעיונות שונים, ללא כל הסבר ממשי מניח את הדעת.

הסבר מסויים שעלה בשיחה פרטית - ואגב ממשתתף גרמני ממוצע ורגיל - היא העובדה שישראל נושקת למדינות עולם שלישי ולשטחי הרש''פ אשר גם בהן קיימים תנאים טבעיים מקלים להתרבות בעלי חיים בלתי מבוקרת, אשר באה לידי ביטוי בזליגה מתמדת של כלבי וחתולי רחוב אל שטח ישראל, שם קיים יותר מזון עבורם.

מעניין לציין שהסבר זה לא עלה לדיון באופן רשמי, אולי מחמת הרצון המשותף של הישראלים והגרמנים שלא לדבר על כל דבר שריח פוליטי זה או אחר עלול לנדוף ממנו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6091
מה לגבי דביבונים(1) בצפון-אמריקה?
מיץ פטל (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 13:56)
בתשובה לאלכסנדר מאן

(1) raccoon
http://www.faz.co.il/thread?rep=6107
אחד ההבדלים העצומים הוא שהדביבון אינו מבוית
דינה ביכל-שונרא (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 18:10)
בתשובה למיץ פטל

ולמעשה, הוא מככב בביטוי ''משוגע כמו דביבון שהוא חיית בית''
(crazy as a pet 'coon).

ההבדל הגדול בין חיות הבית (חתולים וכלבים) וחיות הבר הוא שחיות הבית, בני האדם ביטלו את ''הכשרתם'' לחיות בטבע, יהא אשר יהא. חיות הבר עוד יש להן סיכוי, כלשהו.

קוניטרה, הדביבונית החביבה שמגדלת ארבעה פעוטות בעלי זנבות מסומנים לתפארת, אוהבת לבקר בחצר שלי, לאכול דובדבים ולנהל פגישות-אמבוט מרתוניות במיכל פלסטי מלא מים. יופיה המכושף ותחושת הבר שהיא מפיצה מבהירים לכל אחד שעיניים בראשון ש*היא* אינה מבויתת וגם לא תוכל להיות מבוייתת.

חיות בר נוספות המסתובבות בסביבתי הן הסנאי, הצבי, האייל וה-(נו, איך תקראו לכל הסוגים של ה-moose, deer, elk וכאלה?) -- אשר חוקי שמירת הסביבה מחייבים כבוד אליהם ונ*א*כ*פ*י*ם. קיימות קבוצות של אזרחים-למען-חיות שמסייעים לתחזק את הסביבה שלהם ומטפלים באלה שנפגעו בידי אדם או שנקלעו, שלא בטובתם, לתוך סביבה אנושית.

דוגמה לקבוצה כזו היא הקבוצה שפנינו אליה כשנתקלנו בגור כלבי-ים בן שלושה ימים, נח על שפת הים. הוא היה זקוק לאמו, אבל היא היתה זקוקה לאוכל, אז היא השאירה אותו על החוף, שינוח, וחזרה לים לצוד.

כלבות ים עושות זאת, ובדרך כלל זה בסדר, אבל היא בחרה ברצועת חוף שאנשים וכלביהם אוהבים לטייל בה ומשום כך התארגנה קבוצת ''שמרטפים'' מהרגע שמצאנו את הגור במרחק מנומס ממנו והצביעה על קיומו בפני מי שעבר ברצועת החוף.

התגובה היחידה שראיתי היתה היענות -- אנשים הצמידו את כלביהם אליהם, דיברו בשקט כדי לא להפחיד אותו, והתייחסו אל התורנות הזו בדיוק כמו שהיו מתיחסים לכל שמרטף אחר. (אני לא רוצה לנסות לחשוב מה היו אומרים בישראל אילו ביקשתי בנימוס ממישהו לעקוף גור כלשהו, על שפת הים, כדי לא להפריע לו.)

התורנות נמשכה 12 שעות ובסופה קם הגור ושחה אל המים, אל אמו. המתנדבים ישבו עוד פרק זמן על החוף, כדי לראות אם הוא יחזור (הוא לא חזר) והתפזרו אל בתיהם.

(לא, מיץ, אני לא חושבת שהדבר יכול היה לקרות בישראל. ועיין גם בהודעות התרעומת של הישראלים הזועפים על כך שהחדשות העיקריות של הימים האחרונים סיפרו על הניסיון היקר-מאוד להחזיר גורת לווייתנים אל משפחתה, בהשקעה עצומה של זמן ומאמץ.)
http://www.faz.co.il/thread?rep=6095
ישראל לא רק נושקת למדינות העולם השלישי
שקד (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 14:51)
בתשובה לאלכסנדר מאן

יחסה לבע''ח הוא יחס זהה לזה של העולם השלישי.
אפשר לבדוק את יחסנו בשתי רמות:
1. האזרחים: יש בישראל אוהבי חיות אמיתיים, אבל יחסם של רבים מהישראלים נע בין פחד (ולפעמים גם אלימות) לחוסר איכפתיות לסבל הנגרם לחיות. רבים מידי מאמצים חיה לביתם ''על תנאי''. להלן שתי דוגמאות:
א. ''הישראלי המרהט'' - אלו לוקחים גור חתול או כלב כתוספת לריהוט, וככזה יש להשליחו אם אינו עומד בציפיות (וגורים בדרכם מלאת הקסם הם גם מחריבים לא קטנים ומשתינים בכל פינה).
ב. ''הישראלי מגלה עולם'' - בכל שנה עת מגיעה תקופת החופשה השנתית נמצאות עשרות חיות אומללות משוטטות. הסיבה: הבעלים נסעו לחו''ל. יותר זול לזרוק כלב/חתול לרחוב מאשר לדאוג לו לפנסיון וטיפול הולם.

2. הרשויות:
מעט מדי נעשה ע''י הרשויות בנושאי צמצום מספר דיריי הרחוב ההולכים על ארבע, ובמתן טיפול הולם. עיריות מסויימות (כגון עיריית ת''א) מנסות לצמצם את הילודה ע''י עיקור וסירוס של פחתולים, ומצד שני נועלות בפניהם את הפחים ומקורות מזון, וגורמות להרעבה ולהחרפת חייהם הקשים ממילא של חיות הרחוב.
ערים גדולות דוגמת ת''א זקוקות לחתולי חצר - בלעדיהם יהפכו החצרות למשכנן של המכרסמים. הפעילות כאן צריכה להיות משולבת: הסברה, טיפול וטרינרי עירוני, עידוד ומתן הטבות (כגון אוכל יבש) לבתים המאכילים ומשקים חתולים, וצימצום הילודה (לשמירת האיזון).

ואם מותר לסיים בבקשה: גשו לצער בעלי חיים (או לכל אגודה אחרת), אמצו פחתול או כלב ותזכו במצווה ובאהבה עד אין קץ של בע''ח שלעולם לא ישכח שהצלתם אותו מסבל גדול :-)
http://www.faz.co.il/thread?rep=6112
גישת הרשויות לבע''ח מבהירה את מקורות הסגר , הכתר
רפי גטניו (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 18:53)
בתשובה לשקד

ושאר השיטות הננקטות ע''י הממשלה שלנו בשטחים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6113
רפי: אכן יש קשר
שקד (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 19:16)
בתשובה לרפי גטניו

קשר חינוכי, קשר של כבוד לחיים ולעולם החי.
ובעיקר חוסר חמלה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6118
אכן, מידה של נעדרות חמלה (compassion, Mitleid )
מיכאל מ.שרון (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 20:14)
בתשובה לשקד

הנידרשת לחברה הגונה ובונה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6119
ונשאלת השאלה: כיצד מגדלים חמלה?
דינה ביכל-שונרא (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 20:21)
בתשובה למיכאל מ.שרון

http://www.faz.co.il/thread?rep=6137
דינה - כך תאפי חמלה:
שקד (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 23:30)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

המצרכים:1/4 ק''ג גור חתול/כלב חסר ישע, כ- 10,000 פשפשים (לפי העין), 1 מגבת גדולה.

אופן ההכנה: אוספים במגבת את כל המצרכים ועוטפים היטב. מכניסים לבית חם. מאכילים ומשקים (בזהירות גדולה, לגורים צעירים יש נטיה להחנק). מלטפים בעדינות על ביטנו של הגור (אפשר גם בכל שאר חלקי הגוף, זה רק משביח את החמלה). משכיבים בסלסלה רכה.

הביטי בסלסלה, ובדקי אם חמלה מוכנה.
(זמן אפיה משוער: כשעה)

בתאבון!
http://www.faz.co.il/thread?rep=6151
ומה עושים בישראל?
דינה ביכל-שונרא (יום רביעי, 24/07/2002 שעה 0:04)
בתשובה לשקד

כשזעקות הגורים מחרישות אוזניים?

החמלה מהווה חלק חשוב מספר התורה (''לא תחסום שור בדישו'' לא דובר, מלכתחילה, על פוליטקאים ועובדי חברת החשמל אלא על שוורים אמיתיים) -- אבל איכה אבדה?
http://www.faz.co.il/thread?rep=6181
שקד: ובנוסף - כמוסה כנגד תולעים. מה שבשונה
מיכאל מ.שרון (יום רביעי, 24/07/2002 שעה 3:05)
בתשובה לשקד

מהפישפשים, לא גלוי לעין. גור נטוש, חשוף ופגיע לטפילים ביתר שאת.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6208
שרון: צודק. רק רצוי לבדוק קודם את גילו
שקד (יום רביעי, 24/07/2002 שעה 10:16)
בתשובה למיכאל מ.שרון

http://www.faz.co.il/thread?rep=6067
רוזנווסר והכלבים/חתולים של מטולה
יורם המזרחי (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 8:33)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

שמואל רוזנווסר,מי שהיה שומר לילה במטולה ואח''כ זכה לכבוד המפוקפק ''ראשון הישראלים חטופי הפת''ח'' נמנה על מקורבי ראש המועצה אסף ''בומבה'' פרנקל,שאהב להקיף עצמו בדמויות ססגוניות.
רוזנווסר נשלח באחד הימים להשמיד כלבים שוטים,בעצם כל כלב וחתול שלא נסגרו בבתיהם.
השומר השתמש בכדורי בשר מורעלים כדי להמית את הכלבים,אך בטעות ערבב בבשר חומר הנקרא ''תרדימון'' שנועד להרדמת בעלי חיים ומזיקים ''ומהצד'' שימש לצייד חזירי בר.
הכלבים,בכלל זה כלבתי ''בלונדי'' והחתולה ''פיס'' נמנו על הקרבנות שנאספו ברחובות שם מנחו והושלכו במזבלה הישנה,לייד ''הבלוע'' לא רחוק מגדר המערכת.
במושבה קמה זעקה נוראה של בעלי חיות מחמד שתבעו את ראשו של ראש המועצה....רעייתי למשל,היתה מוכנה להרוג,פשוטו כמשמעו את רוזנווסר ושולחו אסף עד שבערב...התעוררו כל '' הפגרים'' וחזרו לבתיהם, עייפים,מתנדנדים כשיכורים אך בחיים.....יותר לא חזרו על המתה המונית של חיות מחמד.....
http://www.faz.co.il/thread?rep=6085
מסיפורי זיכרון יעקב
מיכאל מ.שרון (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 12:35)
בתשובה ליורם המזרחי

ישבתי פעם ביום גשום בפונדק דרכים בזיכרון יעקב, ועילעלתי במקומון האיזורי.

את שימת ליבי משכה ידיעה אודות תושב זיכרון שיצא לטפח הדשא והפרחים בגינתו. תוך כדי עבודתו, שם לב לכך שהדוברמן שלו נוהם באופן לא ידידותי. אף נפש לא עברה בסביבה, ובמוחו, ניתן לשער, היכתה לפתע ההכרה המדהימה שהנהמה וגם המבט הרצחני מכוונים אליו, מצד כלבו האהוב.

הדוברמן גם עבר לעשות מעשה, דהיינו זינק. האיש המבועט והניבגד פנה לנוס כשהדוברמן אחריו. במהלך המנוסה נישמטו משקפיו, והדוברמן עט עליהם כמוצא שלל רב ולעס אותם בחמת זעם, דבר שאיפשר התעשתות מה ועשיית חושבים לגבר הנירדף על ידי חיית המחמד.

ואכן האיש פצח בזעקות רמות לעזרה וישועה. זעקות אלה גרמו לדוברמן, מצידו, להבין שהמשקפים זה לא העיקר, אלא האיכר הוא העיקר, ושב לרדיפתו אחר האיש שהיספיק להתרחק. בינתיים צצו לעזרה שכנים ואנשים נוספים, חלקם מצויידים במקלות וכיוצא בזה, והאיש חולץ בעור שיניו. אך זאת לא בטרם חיבל הדוברמן - שאולי החטיא מחמת המבולקה את הצוואר הניכסף - באחת מאוזני בעליו באופן אנוש.

אמרתי לעצמי שיתרון בולט בחתולי הוא שחתולים אינם נובחים, והם מעדיפים את ידי המלטפת על פני החיבה לצווארי.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6096
שרון: סיפור על חתול
שקד (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 15:02)
בתשובה למיכאל מ.שרון

לי דווקא היה חתול שהשתבשה עליו דעתו, וגרם לי פציעות עמוקות (גם לאגו) שהובילו אותי לחדר מיון באמצע הלילה.
הסיבה להתקפה אינה ברורה עד היום (כנראה שגם בע''ח אינם פתורים ממחלות נפש). אבל לא לדאוג, לא איבדתי את אמוני בחיות המקסימות, והן עדיין שוכנות קבע בביתי.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6086
יורם - האם ''בלונדי'' לא היה גם שם של
אלכסנדר מאן (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 12:38)
בתשובה ליורם המזרחי

כלב מפורסם אחר מהעבר...?
http://www.faz.co.il/thread?rep=6099
לאלכס: ''הלך הכלב''
מיכאל מ.שרון (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 15:27)
בתשובה לאלכסנדר מאן

הכלב האומלל שילם על כך שבעליו נלחם כנגד מעצמות חזקות, בכך שהורעל למוות, קודם שבעליה של חיית המחמד תקע כדור בראשו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6105
דינה: מארק טווין אמר שהאל הטוב מכפר על החטאים
מיכאל מ.שרון (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 17:09)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

אבל האיש הזורק את חתולו (או כלבו) לרחוב - אין לו כפרה ולא מלכות שמים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6109
וגם לינקולן הודיע שאדם שדתו אינה מיטיבה עם כלבו,
דינה ביכל-שונרא (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 18:12)
בתשובה למיכאל מ.שרון

אין לו, ללינקולן, הרבה שימוש בדת זו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6108
כשאני חושב על כך, החתול כמעט לא ניזכר בספרות
מיכאל מ.שרון (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 18:12)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

הישראלית/יהודית עד שנות ה- 60 (פרט אולי לבלדה של טשרניחובסקי ''לביבות מבושלות'' - בה נזכרת הזקנה מלאת האור באוקראינה, הנותנת קערת חלב חם לחתולה בבוקר יום קייצי).

דומני שהחתול לא נזכר גם בסיפרות היהודית מלפני כן במשך דורות רבים, אולי פרט לשונרא בהגדה של פסח, ואולי במקום או שניים נוספים. האם החתול אינו נוכח כלל בהוויה התרבותית היהודית במשך שנים רבות? האם נחשב לחייה בטלה המבטלת תורה? דהיינו, שבמידה שמטפלים בו, הרי הוא ענינם של נשים וילדים, והס מלהזכיר? האם חושניות החתול והחן המרחבי שלו ניתפסו כמנוגדים הן לפוריטניזם והן ל''הבל החן''?

הכלב לעומת זאת, נזכר גם נזכר, כולל בתנ''ך (ילוקו הכלבים את דם איזבל) וכיוצא בזה כל העת, תכופות שלא
לטובה. האם חלק מהוויית הגלות הוא הטראומה של כלבי ההמון הפורע המשוסים ביהודי?

כך, עוד מ''היסודי'' זכור לי הספור ''הפריץ וויתר'' (של י.ל. פרץ, נדמה לי) בו היהודי החוכר הניקרא לפריץ חושש כל העת מכלבו הנוכח במקום, תוך הויכוח על דמי השכירות. לאישתו, לאחר שחזר הוא אומר רק זאת ''הפריץ ויתר'', בעוד סיטואציית ההשפלה ברורה למדי.
חשבתי אז, אבוי, אין ההיסטוריה אודות עמנו במשך דורות רבים המוצגת לנו נראית מלבבת במיוחד. אולי, כדברי ''כנר על הגג'' - לא סיבה לבושה, אבל מצד שני, גם לא כבוד כל כך גדול.

האם רבים מוצאים בכוחניות של ה''אדם החדש'' הציוני את היפוכה של המצוקה וההשפלה? האם הכלב מזרה האימה אצל חלקם של הציונים החדשים, ובדימיונם, הינו פריזמה ''מתקנת-כביכול'' ומעוותת כמעה של ''ככל הגויים'', דהיינו צידוק לבריונות? ובכוחניות כמו בכוחניות - אין מקום ל''נטל מיותר'' מרעיף חן ויופי ואיכויות ''לא נחוצות'' כדוגמת החתול למשל.
האם אכן כוחניות כזו גולשת לתחומים אזרחיים שונים -דבר העשוי להתבטא לעיתים גם בגישה לחוזים? דהיינו שעצם קיום חוזה (או זכויות אזרח בסיסיות, כגון הזכות לקניין, לחיפוש אושר- שהינם בבחינת חוזה מכללא בין האזרח למדינה) הינו לעיתים עניין של יחסי הכוח ולעיתים -העורמה הכוחנית, ולא חובה בלתי מותנית?

אפילו לוי אשכול, אדם חביב וחכם, אמר פעם ''נכון, הבטחתי, אך לא הבטחתי לקיים''. כגזבר הסוכנות אמר, כשהתגלתה מעילת ענק של פקידי הסוכנות: ''כבר נאמר - לא תחסום שור בדישו''.

הסופר אונורה דה בלזק מתאר, מתקופת התעצמות הקפיטליזם שלאחר הרסטורציה בצרפת, את האציל הצעיר החי בהוללות, אבל חומק לצד השני של הרחוב, כשהוא מבחין בבנקאי - שהוא גם הנושה שלו - המהלך באיזור להנאתו ביום א'.

כאן לפחות אין היסטריה כזאת - ''יהיה בסדר'': בינתיים, הפריץ יוותר, או שהשותף לעסקה יגלה שהצ'ק חזר ויגיד ''שובב הממזר'' וגם זה לא נורא.
זה שישראל מדורגת בעולם כבעלת מוסר תשלומים מהנמוכים - גם כאן יהיה בסדר.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6110
בדיוק.
דינה ביכל-שונרא (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 18:26)
בתשובה למיכאל מ.שרון

הגישה לחוזים בישראל היא -- איך לומר זאת בעדינות -- בלתי אפשרית. כאשר אי אפשר להאמין לאדם לפי מלתו המדוברת (או הכתובה, ע''ע הזמנות עבודה וחוזים), הכלכלה קורסת.

עסקי, כמתרגמת, חובקי עולם (חובקים עולם בזרועות דקיקות, איני איל-הון אלא עובדת עם אנשים בארה''ב, אירופה והמזרח הרחוק). אין *אף* מדינה אחרת שבה מוסר התשלומים גרוע כל כך. יתר על כן, ה*צורה* שבה מנסים ישראלים להצדיק את העדר התשלומים היא אמנות בפני עצמה:

ראשית, הם מוצאים פגם בלתי-נראה (''דודה שלי היתה שבועיים בהולנד והיא אומרת שהמלה היא X ולא Y''). חבורה של מומחים לא תעמוד מול הדודה של הלקוח (והכוונה כאן היא למנהלי רכש בחברות היי-טק, לא רק ללקוחות פרטיים!)

שנית, הם לא מעבירים את הסכום במועד הקבוע מראש.

שלישית, אחרי שאתה מתקשר לשאול ''איפה הכסף?'' הם מזכירים את השלב הראשון וטוענים כי קיבלו מוצר פגום. (לא, אני לא מוכנה להאמין שכל הישראלים מקבלים מוצרים פגומים ו*רק* הישראלים מקבלים מוצרים פגומים... ...זה לא סביר.)

רביעית, אחרי שהם החזירו את העבודה ממצב של ''נשלח התרגום ונשלח החשבון'' למצב של ''מיקוח מחדש על הסכומים שישולמו'' הם ממציאים תירוצים כדי למשוך את הזמן עוד. המטרה, ככל הנראה, להגדיל את מחזור האשראי של החברה על חשבון ספקיה (מטרה סבירה, אם היא מוצהרת, אבל לא סבירה, אם היא נעשית במרמה).

ולבסוף, במקרים רבים מדי, ההמחאות מוחזרות על ידי הבנק. לפחות בפעם הראשונה שהן מופקדות.

כמו אשכול, לקוחות ישראלים ''מבטיחים, אבל לא מבטיחים לקיים'' - ואחרי שנים רבות למדי בתחום זה, איני חושבת שהבעיה אצלי אלא אצל הלקוחות הללו. (הפיתרון, כמובן,היה להתמקד בשווקים אחרים -- אבל איך אתם חושבים שישראלים נראים בעיני, ובעיני זרים אחרים, אחרי שתבנית התיחסות כזו מופגנת בעסקיהם?)

(והערת אגב, באנגלית אמריקאית קוראים לסוג כזה של מיקוח-מתואנות שווא ''Jewing someone down'' -- זהו ביטוי מכוער שנחשב אנטישמי ושאי אפשר להשתמש בו בשיחה מנומסת. לעומת זאת, הוא מתאר באופן מדויק את התיאור שנתתי לעיל.)
http://www.faz.co.il/thread?rep=6114
שרון: ועוד איך - גולשת ורומסת
שקד (יום שלישי, 23/07/2002 שעה 19:29)
בתשובה למיכאל מ.שרון

ישראל אחראית ושולטת במיליוני אנשים חסרי זכויות אזרח בסיסיות. אנשים שהזכות לאושר עוד לא הוגדרה על ידם כזכות.
השאלה היא שאלת התרנגולת והביצה - מה קדם למה, יחסה העויין של היהדות (והציונות המתחדשת) לחיות המחמד, או האטימות הגורפת לסבל, שהבאנו על עצמנו.

וכדאי להזכיר גם את הפרות, התרנגולות, האווזים, הסוסים, החמורים ועוד, שלמרות ''נחיצותם'' גם חייהם איומים ואומללים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6193
מיכאל מ. שרון: הכלב בספרות היהודית .
מוטקה צביאלי (יום רביעי, 24/07/2002 שעה 6:58)
בתשובה למיכאל מ.שרון

הוא לא רק נזכר בספרו של ש''י עגנון:''תמול שלשום'' ככלב השוטה. סיפור מעניין כשלעצמו.
הכלב נזכר גם בהקשר למותו של דוד המלך: הכלב החי הוא טוב מן האריה המת.
ובתלמוד ישנו סיפור מאלף (אני צריך לבדוק את המקור) על כלב רועים שראה נחש שהטיל את ארסו לתוך מי השתיה של הרועים. כשבא הרועה הצמא לשתות התנפל עליו הכלב ולא הניח לו לשתות, כשהרועה התעקש לשתות ,דחף אותו הכלב ושתה את המים ומיד התחיל לפרפר ומת. הבין הרועה למה היה הכלב כל כך להוט להניאו מהשתיה והתחיל מיצר על מיתת הכלב. אכן,ידיד האב קרוב לליבו של האדם. כלב,(כ שואית ל צרויה) כמו לב. בעיני ראיתי כלב חבוש בצווארו אחרי ניתוח להוצאת קליע שהוא ''חטף'' משודד שרצה לירות בבעליו של הכלב (מכר שלי) והכלב (דוברמאן) הכנראה שמע את ההדק נלחץ (יש להם שמיעה טובה לכלבים) והושיט את צווארו להגן על בעליו. ועוד במקרא: ''ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו'' שואלת הגמרא:''למה הוזכר כלב? כי ביציאת מצרים נאמר :''ולבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו''. באו צאצאיהם של הכלבים ונטלו [את] שכר שתיקתם. ועוד בגמרא: כלבים שמחים, אליהו הנביא בא לעיר, כלבים עצבים מלאך המות בא לעיר. שאומרת הגמרא שלכלבים יש חוש על-אנושי בהרגשות האלו. מוסיפה הגמרא ,עם הומור תלמודי, :''כלבים שמחים, והוא דלית בהו נקבה'' כלומר, שאין כלבה בחברתם שכן יכול להיות שעליצותם היא עקב המצאות הכלבה. ולמה הם שמחים כשהם מרגישים או ''רואים'' שאליהו הנביא בא לעיר , כי הם זוכרים שהוא הרג את 400 נביאי הבעל על הר הכרמל...
כמובן שהתלמוד גם מתייחס להחזקת כלב באמרה:''לא יגדל אדם כלב רע בביתו''. (אולי הכוונה לפיט-בול)
אבל כשמגיע לאכילה ,חובה על אדם לתת לכלב,או לבהמותיו לאכול לפני שהוא אוכל. למה|? כי הפסוק אומר: ונתתי עשב בשדתך לבהמתך ואכלת ושבעת'' קודם לבהמה ואחר כך לאדם. ובשתיה, אומר הפרוטוקול התלמודי קודם האדם ואחר כך הבהמה , למה? כי כשנאמר לשמה לדבר אל הסלע ולהוציא מים אומר הכתוב:''ודברתם אל הסלע והוציא מימיו והשקית את העדה ואת בעירם'' קודם העדה ולאחר מכן הבהמה. זה על קצה המזלג, שאחפש עוד? (אז כבר אצטרך לעיין בספר..)בברכה מוטק'ה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6222
מוטקה: יוצא מהכלל. הגישה וההבחנות רגישות. כמו זו
מיכאל מ.שרון (יום רביעי, 24/07/2002 שעה 15:08)
בתשובה למוטקה צביאלי

שכלבים יכולים לחוש באווירת שמחה ורוממות, ליטול בה חלק, ולהעצים את השמחה (על ידי קשקוש בזנב וכד').

אבל החתול (שונרא) - כמעט ואינו נזכר, בבחינת ''בל יראה''.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6343
מיכאל, בל נשכח את הכלבות
רון בן-יעקב (יום שישי, 26/07/2002 שעה 1:04)
בתשובה למיכאל מ.שרון

יש סיפור על הריב בין האברים ''מות וחיים ביד הלשון''. מלך היה חולה והרופאים המליצו על חלב לביאה. אדם אחד התנדב להביא למלך חלב ובדרך איבריו התחילו להתקוטט מי חשוב יותר. על הלשון שהעיזה לאמר שהיא החשובה מכולם האברים הלעיגו. כשהאיש הביא את החלב למלך הוא אמר לו - הנה חלב כלבה. המלך הזועם רצה לתלות אותו ואז כל האברים התחננו ללשון שתציל אותם והיא בלשון חלקלקות הצליחה לחלצם מעץ התלייה.

סיפור יפה, אבל מה בכלל אפשר ללמוד ממנו?
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.