http://www.faz.co.il/thread?rep=5824 | |
למיכאל: חזרה לעולם הריאלי על ידי ביטול הדיכוטומיה | |
אורי מילשטיין (שבת, 20/07/2002 שעה 18:00) בתשובה למיכאל מ.שרון | |
למרות שכתבת מה שכתבת, תוכל לכתוב את מאמרך המתוכנן כי על רעיונות אלה יש לשוב, שוב ושוב, לא רק למען הקוראים אלא גם למען הכותב. מבחינה פרדיגמטית, אני מציע ליטוש את התפיסה הפוסט מודרניסטית, מכוונת הרטוריקה, שבה בראש וראשונה ננטש מושג האמת, ולחזור לעולם הריאלי שבו יש אמת ויש שקר. אלא שחזרה זאת צריכה להישען על אבני יסוד שיאחדו את עולם הרוח ואת עולם החומר, ובאוניברסיטאות את מדעי הרוח, מדעי החברה ומדעי הטבע. איחוד כזה כבר הולך ונרקם בפיסיקה של הקוונטים ובמדעים הקוגניטיביים. צריך לעשות עכשיו את הצעד הבא: את אבן היסוד ההכרתית שמכוונת את העולם הריאלי להיות עולם ריאלי, דהיינו לקיים את שרידותו. אבן יסוד זאת היא התכוונות של החומר באמצעות מבנהו, לשרוד בסביבה מאיימת-כליה. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=5842 | |
אכן אורי, הפוסט מודרניזם נילחם במושג ה''אמת'' בראש | |
מיכאל מ.שרון (שבת, 20/07/2002 שעה 21:30) בתשובה לאורי מילשטיין | |
וראשונה, בחתירתו/מאבקו להשחתת רוח האדם וביטול האוטונומיה שלו. שכן ההגדרה הקלסית לאמת מצוייה עוד אצל אריסטו, שהפילוסוף וויטהד אמר עליו, שהפילוסופיה כולה אינה אלא הערות שוליים לאריסטו: אמת - היחס בין היגדים (מסמנים, יצוגים, בלשון מודרנית) ובין המציאות. לדוגמא: המשפט ''יורד כרגע ברד בדרום ספרד'' (טקסט, מסמן) הוא אמיתי אם אכן במציאות -יורד ברד בדרום ספרד כרגע. (המסומן - המציאות המסומנת על ידי ההיגד או המסמן). במשך השנים הוצגו קשיים בתפעול המושג ''אמת'' בפועל. כך למשל, הגישה הפרגמטיסטית, אומרת שהאמת היא מה שמועיל. הגישה הקונבנציונליסטית -אומרת שאמת היא מוסכמה חברתית, דהיינו מה שרבים מסכימים לגביו שהוא נכון לדעתם. העובדה שגישות אלא הסתבכו בסתירות קשות ולא היה מנוס אלא לשוב להגדרת האמת של אריסטו, הוסתרה מהציבור הרחב, במה שמכונה בגידת האינטלקטואלים. דוגמא להסתבכות הפרגמטיזם: ''לאמר שרבין היה מנהיג דגול שנתן מופת אישי רב ערך, הינו בעל משמעות חינוכית חשובה. לכן מועיל לאמר זאת. לכן הדבר בבחינת אמת, על פי הגישה הפרגמטית לפיה אמת -מה שמועיל''. היכן ההסתבכות? ההסתבכות הינה במשפט שנכנהו א' ''הטענה אודות רבין (מנהיג דגול, מופת אישי וכד') הינה בעלת משמעות חינוכית חשובה''. משפט א' הינו משפט אודות המציאות (בדומה למשפט ''ברד יורד בדרום ספרד''). בשביל להראות את אמיתותו (בשביל שנוכל לטעון את ב' -''הטענה אודות רבין היא מועילה'') - צריך להראות שמשפט א' עומד ביחס של קורספונדנציה - התאמה - למציאות הממשית (לפי הגדרת האמת של אריסטו). כלומר שאכן במציאות, הטענה שהאיש רבין הוא כזה וכזה - טענה זאת אכן מועילה לחינוך הדור. הנה, כאן חזר אלינו אריסטו והגדרת האמת שלו בדלת האחורית. כך גם לגבי הקונבנציונליזם: עליך לתת מידע נסיוני אודות המציאות , לפיו עולה שאנשים רבים מסכימים עם הטענה שטענת. להראות שקיימת הסכמיות מסביב לטענה, הינו שוב עניין של התאמה בין טענה והמציאות המסומנת על ידה. שוב חזר אלינו אריסטו. בנוסף, הפרגמטיזם מסתבך ברגרסיה אין סופית בנוסח ''מועיל לטעון א'''. טענה זאת נכונה ב'. מכיוון שאנו מניחים שב' היא אמת, הרי לפי ההגדרה של ''מועיל הוא אמת'' הרי שיוצא שאם נחליף (נחלץ) ''אמת'' ב''מועיל'' נקבל מועיל שמועיל לטעון א'. וכך הלאה - מועיל שמועיל שמועיל שמועיל- -- שמועיל לטעון א'. זאת באופן לא חסום (אין סופי). אבל הפוסט מודרניזם מחולל בדיוק את זאת - ביטול אפשרות אמת כלשהי. זאת באמצעות הטענה השרירותית שיש רק מסמנים, אך אין מסומנים (מציאות, אובייקטים, ותהליכים במציאות). הבגידה ברוח האנושית הינה ברוח פונטיוס פילטוס השואל בציניות ''אבל מה זאת אמת''? יתכן שבמקרה של הפוסט מודרניסטים הבגידה היא גם בנוסח יהודה איש קריות, המקבל את חופן השקלים תמורת הבגידה, כפי שהצביע אורי על חייו הנוחים של הרטוריקן הפוסט מודרניסט: מכירת נשמתך בעבור בצע כסף, נוחות, כסף, והרבה סקס (במקרה של ההוגים עצמם, שהביורוגרפיה שלהם מראה שהם נוטים לתנות אהבים עם כל מה שזז בשטח). אגב, בשנות ה- 30 הראה המתימטיקאי והלוגיקן הפולני הדגול טרסקי, בעזרת הוכחה אלגנטית, כי ניתן לתפעל את מושג האמת האריסטוטלי מבלי להסתבך בבעייתיות שמקורה ביחס בין השפה והמטה-שפה (כלומר, רמת העל בה מדברים על השפה). כך, האמת עודנה שם. אך גם הבגידה ברוח האדם עודנה כאן. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=5876 | |
למיכאל: תשובה לפוסט-מודרניזם | |
אורי מילשטיין (יום ראשון, 21/07/2002 שעה 8:27) בתשובה למיכאל מ.שרון | |
שתי מתודות מוליכות אל האמת: א. חיפוש אחר אבני יסוד. ב. תיאוריה מאוחדת. רצוי לנקוט בשתיהן בעת ובעונה אחת. גם בפרגמיטזם יש משהו וגם בקונבנציונליזם יש משהו. הפוסט-מודרניזם התלבש על שתי הגישות ודחק אותן לאבסורד. כך נהגו גם הסופיסטים היוונים ביחס לפילוסופים של הטבע שקדמו להם ושחפשו את האמת. אפלטון ואריסטו היו ריאקציה לפוסטמודרניזם העתיק והם הולידו את הפילוסופיה ואת המדע המודרניים. אם המציאות פועלת על פי דפוסי התפתחות יסודיים, הרי שהגענו לשלב האפלטוני-אריסטוטלי בעידן המודרני. אני נוטל על עצמי את האתגר ומציע תפיסה חדשה, שתהיה תיאוריה מאוחדת המבוססת על אבני היסוד. אלה עיקריה: א.קיום מבוסס על מידע איך לנטרל איומים המגלם בתוכו גם רצון לנטרלם.זה המידע היסודי והכל נגזר ממנו. ב. מוסכם שניטרול איומים מועיל וגם לא יכול להיות מוסכם אחרת כי כל מוסכמה נגזרת מן המידע היסודי לעיל. ג. מכאן שאמת היא המידע היסודי לניטרול איומים וכל אמת אחרת נגזרת מאותו מידע. זה, מיכאל ידידי הפיתוח האחרון של ''תורת הביטחון'' ואני מציע אותו כחלופה לפוסט-מודרניזם. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=5878 | |
אורי: אכן, עלינו לחתור לחקר האמת בשיטות רגישות | |
מיכאל מ.שרון (יום ראשון, 21/07/2002 שעה 9:23) בתשובה לאורי מילשטיין | |
ובכל מחיר. ואם יאמר שמחיר האמת גבוה (למשל, פגיעה במיתוס ''חינוכי''), הרי ניתן להפעיל את הקריטריון הפרגמטי, ולאמר שאי האמת (המיתוס) נזקי - דהיינו לא מועיל, שהוא המהלך שאתה נוקט בגישתך. שכן מה נזקי יותר מהאיום לביטול החיים? זהו נזק או מחיר אינסופי במהותו, דהיינו הנזק האולטימטיבי, המגמד כל נזק אחר. כך, פרספקטיבת השרידות הינה גם פרספקטיבת המחיר האין סופי, הנזק האין סופי. ואם יאמר, שקשה במקרה נתון לדעת מה האמת, אך קל לדעת מה מועיל (הגישה הפרגמטית), והמיתוס הינו למשל ''מועיל'', הרי ניתן לאמר שבטווח הארוך המיתוס נזקי לעצם החיים. יוצא שהמחיר האין סופי שהוא פרספקטיבת השרידות, מצדיק כל מחיר (המתגמד ליד המחיר האין סופי) לחקר האמת. את התופעה הזאת, של שאיפה לחקר האמת בכל מחיר, אף שהמחיר כואב, מצאתי במחקרי אודות היכולת לחלוקת קשב, כמאפיין את ה''מארגנים'' - אלה בעלי היכולת לחלוקת קשב ואינטליגנציה סימולטנית גבוהה (בספרי ''חלוקת קשב'' 1997). מאידך, הנמוכים בחלוקת קשב מתגלים כנוטים לדגול בעמדות מסוג: 1) לא טוב להיות יותר מדי סקרן בחיים 2) לא תמיד צריך לדעת מה קורה: הרבה פעמים טוב לא לדעת. (ראה פרק האישיות בספרי, בסעיף ''עמדות כלפי ידע'') | |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |