פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=54744
כמה זמן?
יועזר (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:03)

על השאלה הראשונה קשה לענות. אני סבור שזה עניין סובייקטיבי, כי הרי כל אחד מגיב אחרת להלמות המלמד על גבו. לדעתי אפשר היה ששני כוחות פועליים אלה: הסוציאליסטים והתימנים היו מתארגנים יחד ומשלימים זה את זה כדי שהמפעל הציוני ישתבח עוד יותר. הצרה היא שחלוצי העליה השניה ראו בעצמם את גואלי האומה ולא הניחו לאף אחד לשנות את עמדתם. ראה את האגדה בדבר הפועל הטבעישמסתפק במועט ושמח בחלק מועט זה. אגדה זו נהגתה ע''י המשרד הארץ ישראלי שבראשות רופין. וכה אמר רופין: ''תכנית ההתיישבות.. טעונה שינוי לגבי יהודי ארצות המזרח (תימן, פרס, סוריה הצפונית) מפני שרמת חייהם נמוכה יותר ומפני שהם רגילים באקלים ארצות המזה''ת ובחיי ארצות המזרח.. מספיק לו ליהודי שבא מן המזרח השכר המועט שהוא מקבל לפרנסת המשפחה, ועתים הוא חוסך מעט.. לפיכך העיקר לגבי יהודי הבא מארצות המזרח.. לקשור אותו למקום עבודתו מיד אחרי עלותו ארצה ולהשרישו בה. (ארתור רופין בתוך ניצה דרויאן.''באין מרבד קסמים 117)
בעיתון הצבי משנת תרס''ט גל' 89 כתוב כך על התימנים: ''אין ספק שהיסוד של הפועלים האלה הוא היותר נאות לישובנו והוא גם היותר מועיל. מועיל אפילו יותר מפועלינו האידיאלים הרעננים.. זהו הפועל הפשוט, הטבעי, המסוגל לעבוד הכל, בלי בשת, בלי פילוסופיה וגם בלי שירה, - והאדון מרקס - ודאי שאינו לא בכיסו ולא במחשבתו..'' ומוסיף אהרונוביץ' עוד מנהיג בעליה השניה שרחובות ארוכים קרואים על שמו בערינו המודרניות: ''התימנים עומדים על מדרגה תרבותית נמוכה מאד ואין להשוותה כלל בנידון זה עם הפועל האשכנזי, צרכי חייהם הם כמו של הערבי.- אפשר להגיד כי הם הינם אותם ערבים רק מבני דת משה..''
אז ככה, משפסקו האיכרים במושבות להתעלל ביהודי תימן בעבודה קשה וכשלמדו התימנים להסתדר עם עצמם בקהילותיהם, אפשר לומר שיצאו למעין גאולה. אלא שאז חלוצי העליה השניה, נוטלים את ההגמוניה על הישוב המאורגן והםממשיכים בהשרשת הסטיריאוטיפים המעוותים לגבי יהודי תימןכגון מסתפקים במועט, עובדי עבודה קשה ושרים אהווה כשמרביצים להם. מה הפלא שרוב בני העדה התימנית בחרו ללכת לארגוני הפורשים?
שאל את יהודה ניני איש ההגנה מאילו ארגונים הגיעו אליו אנשי מחלקת השחורים של הפלמח.
קרא מה הוא עצמו כותב ב''הרהורים על החורבן השלישי'':''יחידה מיוחדת, מחלקה מיוחדת, שליחויות מיוחדות. סמכו עלינו. היינו נאמנים שבנאמנים. שבע בדיקות בדקו אחרינו ונמצאנו כשרים. שבע בדיקות לשליחויות, לתפקידים שמהם נאים ומהם מאוסים- אף לא בדיקה אחת אם טובים אנו להסב עמם, כלומר עם האשכנזים, לכוס תה, ואכילת עראי כלשהי.. הרגשתי את העלבון הצורב לאחר קומזיץ שהסתיים עם שחר..עלבון על שהללו אהבו לבוא ולראות בשמחתנו, לשמוע לשירתנו, לאכול מפיתנו לשתות מאותו קפה עז ומתובל שבישלנו...יביאו עמם נערותיהם, כבאים לחזות בקרקס, לא יפייחו ידיהם, עשן לא ידמיע עינם, שמיכתנו תינתן להם.. סיימו אכילתם- נעלמו בתוך החשכה, ההצגה נסתיימה.
ואת זה כותב איש הפלמ''ח יהודה ניני, השנה אודותיה מדובר-‏1947 1948. אז מתי פסקו? אינני יודע. האם הסטיריאוטיפ הסתיים ב2004? אתמהה.
לשאלתך השניה כמה נשארו במושבות? התשובה מאד פשוטה: לך אל המושבות וראה: בכל אחת מהן תמצא את שכונת התימנים, זו שראשיתה בעליית יבנאלי. בחדרה, בראשון, ברחובות, בנס ציונה בתל אביב בפתח תקווה וכו'.
סיפורה של העליה מתימן אינו שולי ואינו הערת שוליים. הזמנים משתנים, המחקר מתרחב והידע הנאגר מלמד אותנו דברים חדשים. אעז ואומר: לולא עליית יבנאלי מי יודע כיצד היתה מסתיימת ההרפתקה הציונית החדשה. לא שאני שאנן לגבי העתיד, אך יתכן בהחלט שלא היינו מגיעים עד הלום. שבת שלום.
http://www.faz.co.il/thread?rep=54749
עוד כמה פרטים
דוד סיון (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:31)
בתשובה ליועזר

אהרונוביץ (תרס''ח): ''... והמצב הרוחני אין צורך לומר, שהוא למטה מבינוני, והאנשים האלה ודאי יכולים להתחרות עם הערביפ בצורכיהם הקטנים. אבל אם יוכלו בכוחותיהם, הנני בספק גדול; ואם גם נניח, שיוכלו להתחרות בכוחותיהם, אצלי עוד שאלה גדולה אם רצוי לנו הדבר. אנחנו צריכים להשתדל להרים את המצב הקולטורי, להיטיב את חייהם, ולא לעשותם כלי זין למטרתנו''.

קשה להחליט מדוע, בשלבים מוקדמים (לפני נסיעת יבנאלי), הוא ספקן גדול ''שאלה גדולה אם רצוי לנו הדבר''). האם זה בגלל שהוא מעריך שהם חלשים פיזית או בגלל שהרעיון (להשתמש באחרים למען מטרותיך) לא טוב, או בגלל סיבות אחרות?

אני כמוך חושב שהשילוב שהוחמץ היה יוצר השבחה של המעשה הציוני.
http://www.faz.co.il/thread?rep=54751
עוד כמה פרטים
ישתאל הפרתי (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:58)
בתשובה לדוד סיון

שכונות התימנים - 'משכנות', 'כפר-השילוח' ו'נחלת-צבי'
שתי שכונות נוספות שקמו בירושלים בזמן מקביל לערך להקמתן של 'מזכרת-משה' ו'אהל-
משה' הן שתי השכונות הראשונות של התימנים : 'משכנות' ו'כפר השילוח'. מבחינת גודלן
היו אלו שכונות קטנות. במיוחד הראשונה שבהן. חשיבותן העיקרית היתה כמובן בייחודן
כשכונות של עולי תימן הראשונים[21]. הידועה והגדולה שבהן היתה זו של 'כפר-
השילוח', אם כי ראשונה הוקמה דווקא השכונה הקטנה, הידועה כ'משכנות התימנים',
אשר נבנתה ליד שכונת 'משכנות-ישראל' (ראה מפה 5).
לאחרונה נתפרסמו שני מכתבים המתייחסים לנושא של הקמת בתי התימנים בירושלים.
המכתב הראשון משנת תרמ''ד מתאר את מצבה של העדה התימנית בירושלים. הכותב
מציין כי רוב בני העדה תמכו בו בהתנגדותם לתוכנית של יישוב התימנים בכפר-השילוח,
ולרגל ריחוקו של המקום מיישוב ישראל, וכי יוסף נבון נדב קרקע בשכונת 'משכנות-
ישראל' להקים עליה י''ג בתים ליהודי תימן. המכתב השני מופנה לנדבנים בלונדון וקשור
בבניית ג' הבתים בשכונה. במכתב מודה הכותב לנדבנים מלונדון על פעולתם ומבקש
מהם להוסיף על מעשיהם הטובים ולבנות בתים נוספים, ובמיוחד בית-כנסת החסר להם.
מן המכתב אנו למדים גם על מצבם הקשה של יהודי תימן בירושלים באותן שנים[22].
גם עיתון 'הצבי' משנת 1885 מוסר בכמה מגיליונותיו פרטים על הקמת בתי 'משכנות-
התימנים'. העיתון מוסר כי הוועד של אנשי לונדון בירושלים קנה קרקע בשכונת 'משכנות-
ישראל' על מנת לבנות עליה שלושה עשר בתים בעבור התימנים. יתרונו של מקום זה
מבניית שכונה על קרקע שיכלו להשיגה חינם ליד קבר שמעון הצדיק וקבר רחל היה בכך,
שהקרקע נמצאה בקרבת שכונות יהודיות, ורבים מן התימנים עבדו בשכונות אלו. בניית
שלושה עשר הבתים נסתיימה בשנת 1885 וחלוקתם היתה כדלהלן: שנים עשר מהם ניתנו
למשפחות, והבית השלושה עשר נקבע לשמש כבית-תפילה. הבתים ניתנו לתימנים על פי
גורל לזמן קצוב של שנתיים, ורק לכאלה שיש להם פרנסה ועלו עד שנת תרמ''ד ואשר
הודיעו בראשית שנת תרמ''ה כי הם חפצים בבתים. חלק מן המשפחות התיישבו עוד לפני-
כן באוהלים מול השכונה היהודית, ודבר זה הביא לזירוז בניית הבתים[23].
http://www.faz.co.il/thread?rep=54752
עוד כמה פרטים
ישתאל הפרתי (יום שישי, 03/12/2004 שעה 19:59)
בתשובה לישתאל הפרתי

מצוקתם של עולי תימן הראשונים שהגיעו לירושלים בראשית שנות השמונים. מעניין כי
גם במקורות לא יהודיים מסופר על מצבה הקשה של העדה. עיתון קרן החקר הבריטית
משנת 1887 מוסר את הפרטים הבאים על עולי תימן: לפני חמש-שש שנים בקירוב, החלו
באים לירושלים יהודים רבים על משפחותיהם מתימן. יהודים אלה היו כמעט כולם עניים
ביותר ונזקקו לנדיבותם של יהודים ונוצרים. הקושי העיקרי היה מציאת מקום מגורים
לאיכסונם. בקיץ גרו בחוץ. לקראת החורף קנו בעבורם מספר תושבים יהודיים קרקע
סלעית מדרום לסילואן שממזרח לנחל קידרון וגניו בשליש מדרון הגבעה. עד לכתיבת
הדברים, מציין העיתון, כבר נבנו בעבורם כעשרים חדרים המיועדים כל אחד למשפחה,
אבל הצפיפות שם רבה עד שלעתים גרות שתי משפחות בחדר אחד. מעל הכניסה של כל
חדר כתוב בעברית שמו של הנדבן או הבונה שלו. לראשונה נבנו החדרים כשהסלע
החשוף משמש להם קיר רביעי, והכניסה ממערב. במשך הזמן הוסיפו קומות שניות. כאשר
בהן הכניסה ממזרח ליד כל חדר הושארה חלקת קרקע קטנה המיועדת לסוכה בחג. מים
מגיעים לישוב מביר איוב. הבנייה לא תמיד סימטרית - יש בניין שבו שלושה חדרים
בקומת הקרקע ושלושה מעליהם. ויש בניין ששני חדרים מצויים בקומת קרקע וארבעה
מעליהם. ישנה דרך המובילה מהישוב לעמק[24]
בכתביו של י''ד פרומקין, שנערכה של-ידי קרסל לפי הדיווחים בעיתון 'החבצלת', אנו
מוצאים גם כי העלייה של יהודים תימניים חסרי-כל היוותה בעיה רצינית בירושלים, שכן
אלה לא היו זכאים לכספי ה'חלוקה'. הוצעו שלוש הצעות עזרה למענם: בנימין יחזקאל
יהודה התנדב לתת למספר משפחות את שדותיו במושבה קולוניה, עליהם יהיה רק למצוא
כסף לשם בניית בתים שם. ויטנברג נדב מגרשים מחוץ לעיר, שיכלו להספיק לעשר
משפחות. וכן עשה ר' בועז אשר נדב קרקע לבניית שמונה עשר בתים למשפחות על
מורדות הר-הזיתים. גם כסף נדבו להם לצורך בניית הבתים על הקרקעות שקיבלו[25].
באחד ממכתבי התימנים שנתפרסמו לאחרונה אנו למדים גם בקשר לקרקע בכפר השילוח
שנדב בועז הבבלי. כמה יחידים מבין העולים התימנים החלו בונים בתים במקום עוד
בשנת תרמ''ד, אלא שניסיונם נכשל. רק בכ''ו כסלו תרמ''ה התקיימה החנוכה הרשמית של
הבתים הראשונים שהוקמו לתימנים במקום בסיועה של חברת 'עזרת-נידחים' [26].
ביטוי לניסיון ההתנחלות 'הפרטיזני' הראשון של התימנים בכפר השילוח ניתן למצוא
בדבריו של ר' יוסף בן שלמה מסעוד בעיתון 'החבצלת מאייר תרמ''ה: 'אח''כ נתוודענו
ח''י בעלי בתים מחברותינו ויצאו חוץ לעיר מקום ששמו סלואן אשר על מי השילוח, לקחו
קרקע במתנת גביר א' ששמו בועז יצ''ו ואמרו כי הם יעשו לעצמם בנין דירת ארעי מרוב
דחקם והתחילו לעשות במלאכה ולא יכלו, כי הוא קשה עד מאוד, ואח''כ מהם ישבו
במחילות ומערות ומהם עזבו והלכו להם'[27].
לעזרתם של התימנים בירושלים באה החברה שציינו אותה קודם, היא אגודת 'עזרת
נידחים'. החברה הוקמה על-ידי קבוצה ממשכילי ירושלים בראשות י''ד פרומקין. בן-
יהודה, נסים בכר ואחרים. מטרתה היתה לסייע לנזקקים, ובמיוחד שלא יזדקקו לסיועו של
המיסיון הנוצרי[28]. כמו שכבר ראינו, עורר מצבם הקשה של עולי תימן בירושלים
תשומת לב גם אצל הקהילה הנוצרית ובמיוחד הפרוטסטנטית שבעיר, ונציגי המיסיון
שלה החלו כנראה לדוג ב'מים עכורים' אלה. אנשי 'המושבה האמריקאית', שהחלו
מתבססים בירושלים בשנות השמונים, מספרים גם הם על קשריהם עם עולי תימן ועל
הניסיונות שהם עשו לעזור להם[29].
לונץ מציין בקשר לחברת 'עזרת-נידחים', כי מטרתה העיקרית היתה אך להציל את
הנלכדים או העומדים להילכד ברשת המיסיון בשלושה דרכים אלה: (א) לעזור לאלה
מהעולים לשוב לארצם ולמולדתם; (ב) להושיע לאלה אשר יכלו להתפרנס פה מיגיע
כפם, על-ידי מלאכה ומסחר; (ג) לדאוג בעד נערים עזובים ללמדם מלאכה המחיה את
בעליה. אבל לאט לאט התפשטה עזרתם גם לשטחים אחרים[30].
על בועז הבבלי, שתרם את המגרש הראשון לשכונת התימנים בכפר השילוח, מספר
גראייבסקי בספר הישוב, כי היה בין החובבים הראשונים גואלי הארץ שרכשו להם
נחלאות, לא לשם עושר וכבוד, אלא לשם חיבת ציון. 'לא עשיר גדול היה ר' בועז אבל
חובב ארץ-ישראל בכל רגשי ליבו ובשנת תרמ''ד כשנתעוררה שאלת התימנים בירושלים
והדאגה לבתים בשבילם ויהי הראשון ר' בועז בנדבתו; מחצית מנחלתו מסר לכולל
הספרדים לבנות בתים לשמונה עשרה משפחות של אחינו התימנים. אמנם שטרי המקנה
אשר לו לא היו מקוימים כראוי אך מנהלי כולל הספרדים הוציאו עוד 16 לירות טורקיות
וקיימו שטרי המקנה כדת כך שמחצית הנחלה עברה לו ומחציתה לידי כולל הספרדים
שנתנה לבניין בתים לתימנים'[31].
גרייבסקי וגם אחרים טועים בקובעם את שנת תרמ''ט כשנת ייסודה של שכונת השילוח.
נראה כי בניין הבתים הראשונים בשכונה הסתיים כבר בשנת 1885. בחודש טבת באותה
שנה מוסר העיתון כי ועד עזרת-נידחים חנך שלושה בתים במקום, וכי הונחו יסודות
לבניית עוד שני בתים[32]. ועיתון 'הצבי' מאדר שנה זו מציין ששני בתים חדשים אשר
נבנו במקום נחנכו, וכי הונחו יסודות לשבעה בתים נוספים[33].
בשנת 1886 מוסר עיתון 'החבצלת' על בניית בתים במקום ומציין כי 'בשבוע הבא ייחנכו
אי''ה 8 הבתים החדשים אשר נבנו מאת החברה ''עזרת-נידחים'' על הבתים אשר בנתה
קודם לצלע הר-הזיתים על עין מי השילוח. הבתים האלה יחולקו בגורל לשלוש שנים
לשמונה משפחות ממשפחות התימנים[34].
לשנת 1886 מוסר עיתון 'הצבי' כי מספר עולי תימן בירושלים הגיע כבר למאתיים
משפחות. הם מצטופפים בעיר ופרנסתם בדוחק. גם הנשים והילדים שלהם עובדים:
בבניין, כמשרתים, כובסות, בוררות חטים וכד'. בעייתם הקשה היא הדיור. אין בם תועלת
רבה לעיר, רק תוספת עוני[35]. וב-‏1888 מוסר אותו עיתון כי באותו שבוע עלו שלוש
עשרה משפחות תימנים נוספים לירושלים, וכי ישנן עוד מספר משפחות בדרך[36].

הפטרון העיקרי של שכונת התימנים בכפר השילוח היתה אגודת עזרת-נידחים' שבראשה
עמד י''ד פרומקין. בנו גד פרומקין מספר בספר זיכרונותיו על שכונת התימנים זו. הוא
מציין כי פעם בשבוע או פעמיים השבוע היה אביו יוצא רכוב על חמורו לכפר השילוח
בצלע הר-הזיתים לפקוד את עדת התימנים, שראו בו את מיטיבם ואיש חסדם[37].

לונץ מעריך לראשית המחצית השנייה של שנות השמונים את הבתים שנבנו על-ידי חברת
'עזרת-נידחים' בעבור עניי התימנים בעשרים בית, אשר ישבו בהם חינם שלוש שנים
חליפות[38]. בתאריך מאוחר יותר, במורה הדרך שלו לארץ-ישראל (1891), כבר מעלה
לונץ בהרבה את מספר הבתים בשכונת התימנים בסילואן. הוא מציין כי במקום כחמישים
בתים קטנים, שנבנו לעניי התימנים בהשתדלות חברת 'עזרת-נידחים', וכי כעת יושבים
בהם גם עניי שאר הקיהלות, חינם, שלוש שנים חליפות[39].

נראה כי לאחר שלב ההקמה הראשון של השכונה בעזרתה של חברת 'עזרת-נידחים',
החלו גם יחידים מעדת התימנים בונים בתים במקום. כמו-כן הוקמו במקום עשרה בתים
מנדבת הברון משה הירש. במיפקדו משנת 1897 כבר קובע לונץ את מספר הבתים במקום
במאה ושלושים. שישים וחמישה בתי החברה 'עזרת-נידחים', השאר - עשרה שנבנו מנדבת
השר משה הירש, ואחרים בהשתדלות רבנים ונדיבים אחרים. בה יושבים עניי כל העדות
שלוש שנים חינם. כמו-כן בנו להם יחידים בתים רבים אצל בתי החברה ובמקום נמצאו גם
שני בתי-כנסת[40].
על בניית עשרת הבתים מכסף הברונית הירש מוסר עיתון 'החבצלת' משנת 1898. העיתון
מציין כי כלתה בניית עשרה בתים במקום בין בתי חברת 'עזרת-נידחים' ונמסרו לעשר
משפחות עניות: חמש ספרדיות וחמש אשכנזיות, לגור בהם שלוש שנים[41]. גם דוד ילין
מספר על בניית בתים אלה, ומציין שהברונית שלחה כחמישה עשר אלף פרנקים לבניית
עשרה בתים מעל לגגות בתי עניי התימנים, אשר הקימה חברת 'עזרת-נידחים' על הר-
הזיתים אצל הכפר סילואן, 'ולהושיב בהם עניים מבני כל העדות השונות... ואף בור גדול
ייכרה להם שמה ולא יוסיפו עוד להתעשק עם שכניהם האיכרים הערבים על אודות מי
השילוח אשר החלו הולכים בשנים האחרונות לאט עוד יותר מאשר בימי ישעיהו,[42].
לסיכום פרשת בנייתו של כפר השילוח נוכל לציין כי עד לסוף שנות השמונים הוקמו
במקום חמישים בתים בקירוב. מבחינת משפחות סביר להניח כי מספרן היה אף רב יותר
וכנראה הגיע אף עד לשמונים (מיקום השכונה ראה מפה 5).
במאורעות שנות השלושים של המאה העשרים ניטש המקום מתושביו היהודים מטעמי
בטחון, על פי דרישתם של השלטונות הבריטיים[43].
שכונת תימנים שלישית שקמה בירושלים, אם כי קצת מאוחר יותר, היא 'נחלת-צבי'. לונץ
מוסר בשנת 1889, כי היא מצויה בצד מאה-שערים, והינה בת שלושים בתים קטנים
שמחיר כל אחד שמונה מאות פרנק. הללו נבנו בעד עניי התימנים שישלמו את מחירם
בתשלומים נמוכים של פרנק אחד לשבוע. השכונה נבנתה בכספי הנדיב הברון מ''ד הירש
בהשתדלות האדון נסים בכר. כן סייעה למתיישבים חברת 'עזרת-נידחים', על-ידי מתן
הלוואות בתנאים נוחים מאד[44]. גראייבסקי מציין אף הוא, כי השכונה נוסדה בכסף
הברון משה ד' הירש, על מנת לשלם בתשלומים קטנים במשך חמש עשרה שנה, והכסף
שנגבה נועד לבניין בתים אחרים בשביל עניי העדה. הוא מוסיף כי בשלב הראשון נבנו
במקום רק שלושים דירות, אך לאחר מכן הוסיפו התושבים עוד ארבעים וחמש דירות, כך
שמספר כלל הדירות הגיע לשבעים וחמש. הוא אף מציין כי נמצאו נדיבים שהקדישו
במקום בתים וחצרות לכולל 'ארץ-תימן', לתמיכה בתלמידי חכמים שתורתם אמנותם. כן
בנו בשכונה הזאת בית מדרש לתורה ולתפילה. אחד הנדיבים, ר' יעקב אריה ד''ר
סאלאוונדי מדירקהיים, הקדיש בשנת התרנ''ו שלושה בתים ובור מים לבית תלמוד
התורה, 'תורה אור' בשכונה הזאת. על בור המים נחקק הדבר במצבת אבן שנקראה 'באר-
יעקב' על שמו(45). בשלב השני של בניית הבתים בשכונה מתייחסים ככל הנראה,
הדברים של אחד המקורות המסכמים, המציין כי 'בשנות תר''מ - תר''ן התעוררו אחדים
מיהודי תימן שהתגוררו לא רחוק מן הכותל המערבי במקום הנקרא ''מיידאן'', ויעבירו
קול במחנה לעלות ולבנות. ויקנו שטח אדמה מערבה למאה-שערים מחברת ''כל-ישראל-
חברים'' ויחלקוהו לארבעים ואחד מגרשים בן 175 אמה כ''א במחיר 100 נאפוליאון
בתשלומים שבועיים של חמישה גרושים במשך 40 שנה ויסדו את השכונה (בשנת תרנ''ד)
ויקראוה בשם נחלת-צבי. כמובן שסגנון הבנייה היה תימני. רחובות ופרוזדורים די צרים,
עליות בתים ומרתפים, הכול בצפיפות רבה, מקור זה מוסיף כי בשכונה הקטנה נבנו מספר
רב של בתי-כנסת - חמישה, ואחת הסיבות לכך היא תמותת הילדים הרבה ששררה
בתקופה, וכתוצאה, בנייה של בתי כנסת על-ידי המשפחות האמידות לזכר בניהם
הנעדרים, או לשם סגולה(46).
לונץ מסכם ביחס לשכונת 'נחלת-צבי' לשנת 1897, כי בה שבעים וחמישה בתים, שלושים
בתים נבנו בכספי השר הברון משה ד' הירש ז''ל לשלם את מחירם בתשלומים הקלים מאד
במשך חמש עשרה שנה! ארבעים וחמישה בתים נוספים בנו אחר כך המתיישבים
עצמם(47). מבחינת שלב דיונינו אנו נראה, כי בסוף שנות השמונים נמצאו במקום חמישים
בתים בקירוב, אותם שנבנו על-ידי הברון הירש וחלק מן הנוספים.

התרחבות אזור מאה-שערים והקמת שכונות בתי הקדש! - שערי-פינה שערי-משה (כולל
ורשא), בית-ישראל
הקמתה של שכונת התימנים השלישית שצוינה על ידינו, נחלת-צבי, בקרבה רבה לשכונה
הוותיקה ''מאה-שערים'' מצביעה על תופעה בולטת שהיתה אופיינית בהתפתחותה של
ירושלים היהודית שמחוץ לחומות. שכונות קטנות רבות נבנו בצמידות לשכונה גדולה זו,
אשר הפכה להיות מרכז מוקד יישובי בתחומיה של ירושלים החדשה.
שכונה קטנה נוספת שנוסדה בשנות השמונים ליד מאה-שערים היא 'שערי-פינה' גרייבסקי
מוסר על בנין שכונה זו כדלהלן: בשנת תרמ''ז - תרמ''ח התעסקו רבים ב'בניינה של
ירושלים'. מי לשם מסחר ומי לשם מצווה. בהם ר' בצלאל לאפין ור' מאיר שמעון
ליבראכט! הם עם חבריהם ר' אליהו גודל ור' זאב ספיר יסדו אז 'חברה לבניין בתים ע''פ
תוכנית', שנתנה את האפשרות לכל אחד לרכוש לו בית בתנאים נוחים על ידי תשלומים
לשיעורים. הם הצליחו אמנם להקים שכונה, בין מאה שערים לבית-ישראל, והיא שכונת
'שערי-פינה', בת ארבעים דירות הקיימות עד היום, בתוספת דירות מספר של יחידים,
רובם ככולם תימנים. מייסדיה, שרצו לייסדה על בסיס מסחרי, לא הצליחו והפסידו הרבה
מכספם[48]. נראה כי קרבתה של שכונה זו לשכונת התימנים 'נחלת-צבי' הביאה לכך
שבחלק מבתיה וכן בבתים נוספים שניבנו התנחלו בני העדה התימנית. אחד מספרי
הסיכום מציין כי השם 'שערי פינה' ניתן לה משום שבפינת השכונה היה מבוא , כעין
שער. במשך הזמן איבדה השכונה את ייעודה הראשוני כשכונת מגורים מסחרית, ובין
המשפחות הרבות שגרו בה נוצר מיעוט בולט של תימנים בתוך רוב אשכנזים.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.