פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=48611
היכן הקרדיט? מקרה I - צ'ארלס בסט
יובל רבינוביץ (יום שישי, 11/06/2004 שעה 21:59)

בשנת 1923 קיבל פרדריק בנטינג את פרס נובל לרפואה במשותף עם ג'והן מקלאוד עבור גילוי האינסולין. בנטינג היה החוקר שהפיק את האינסולין. מקלאוד היה מנהל המעבדה, שהכיר בחשיבות הנושא ואף מינה לבנטינג אסיסטנט מבריק, צ'ארלס בסט.

בסט היה זה שהצליח להתגבר על תהליך מיצוי האינסולין בכמויות שנדרשו, לאחר שהחבורה ניסתה ללא הצלחה את שיטתו הקודמת של ג'יימס קוליפ.

בקיצור: עם כל הכבוד - מה למקלאוד ולפרס נובל, ומדוע בנטינג לא חלק את הפרס עם בסט?

הרצאתו של בנטינג במעמד קבלת הפרס (http://www.nobel.se/medicine/laureates/1923/banting-...) אינה מותירה מקום לספק: חלקו של בסט היה גדול לעין ערוך מחלקו של מקלאוד, ונפל אך במעט מזה של בנטינג עצמו. בנטינג היה אחראי על ניתוחי החיות שמהם הופקה רקמת הלבלב. בסט היה זה שהפיק את האינסולין מהלבלבים, בתהליך שהוא עצמו פיתח. אמנם בנטינג היה זה שיזם את העבודה של הפקת החומר הפעיל מהלבלב, אך אין שום ספק שפרס נובל הגיע לבסט בדין.

נו, אז מדוע הוא לא זכה? הסיבה היא, לדעתי, פרוזאית מאד. מקלאוד היה מקובל כחוקר וגם ניהל את המעבדה. בנטינג היה רופא. בסט היה סטודנט מצטיין ותו לא. זמן קצר קודם לכן סיים את תואר ה-BA שלו בפיזיולוגיה וכימיה. אז שסטודנט בן 24 יקבל פרס נובל? גם כך בנטינג היה צעיר מאד, בן 31, כשזכה בפרס, אבל לא היתה ברירה, הוא *באמת* היה ההוגה והמפיק. מקלאוד היה בן 47, שהיה, כנראה, גיל מכובד מספיק עבור הפוחלצים שהחליטו על זהות מקבלי הפרס.

למצער יכול היה בסט להתנחם בכך שבנטינג נתן לו את הקרדיט המלא, ונדמה לי שאפילו מחצית מסכום הפרס. הם המשיכו בשיתוף פעולה גם בשנים שלאחר מכן במכון מחקר משותף, עד שבנטינג נהרג בגיל 50 בהתרסקות מטוס במלחמת העולם השניה.

כלומר: קשים חיי סטודנט. גם אם מזהיר באפילה באור יקרות, הוא עלול שלא לזכות בהכרה בשל סיבות שונות.

בהודעה הבאה: מי זה אלפרד ראסל וואלאס?
http://www.faz.co.il/thread?rep=48637
אם כן, אז בנטינג היה גם חוקר וגם בן אדם
יורה בדעת (שבת, 12/06/2004 שעה 6:22)
בתשובה ליובל רבינוביץ

מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.