פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה ליוסי בלום הלוי, 26/04/04 22:21)
http://www.faz.co.il/thread?rep=45432
הנפוטיזם בבית המשפט העליון. דוגמית
אריק (יום שלישי, 27/04/2004 שעה 10:23)
בתשובה ליוסי בלום הלוי

נפוטיזם, שהוא הסממן המובהק של מדינות העולם השלישי, קיים כידוע במערכת המשפט כשיטה, ולעיתים קרובות תוך הפרה חמורה, ברורה ועבריינית של התקשיר.

הציבור מכיר אמנם רק ''פקנטריה'' (כמו שהבת של בייניש עשתה התמחות בעליון, כשאמלה עבדה בפרקליטות, וכעת הבת היא פרקליטה בפרקליטות ועוסקת בבערעורים פליליים בבית המשפט של אימה'לה. או כמו שאליוקים רובינשטיין היה יועץ משפטי, הבוס של עדנלה, שהיא הבוסית של.. אישתו של רובינשטיין. וכך הלאה - בסך הכל יש לי אוסף של 173 ''מקרים תמימים'' שכאלה).

אבל במקום להרחיב על הנפוטיזם המשפטי, אני ממליץ לכל אחד להתרווח כמעה ולקרוא פרק נפלא, אחד מיני רבים, מהספר ''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק'' של עו''ד יוסף דר (http://www.lawfactor.com). להלן ציטוט:

הזוג הנשיאותי

אלישבע ברק הינה ביולוגית ב''מוצאה''. היא סיימה בהצטיינות את התואר השני בביולוגיה בחוגים לגנטיקה, זואולוגיה וכימיה באוניברסיטה העברית והתמחתה במחקר של מחלות גנטיות בקרב יהודים מן העדה הכורדית.

בתקופת שהות המשפחה בארה''ב (לרגל עבודת פרופ' ברק באו''ם), שלחה גב' ברק ידה באמנות הציור ואחד מציוריה אף הוצג בתערוכה. לדבריה מאז ומתמיד התעניינה בציור ''אך בארץ לא העזתי. התביישתי. בארה''ב לא הכירו אותי, לא היה לי ממי להתבייש ולכן לא היו לי רגשי נחיתות''.

אליבא דאמת, בתחילת דרכה ביקשה אלישבע ברק ללמוד רפואה דווקא, אך הוריה התנגדו לכך בתוקף כיוון שסברו שרפואה אינה מקצוע לנשים.

לימים, והיא כבר שופטת בבית הדין הארצי לעבודה, כאילו תסגור אלישבע ברק חשבון עם הוריה:

וכך תקבע השופטת ברק באחד מפסקי הדין שלה:

''ההפרדה - חסימת הדרך לתפקיד מסוים - פוגעת בכבודו של אדם באשר הוא אדם; סגירת הדרך לתפקיד מסוים בפני אשה באשר היא אשה, פוגעת בכבודה כאדם עובד''.

סוג של צדק פואטי.

אבל אנחנו עדיין בתקופה הביולוגית.

במחצית שנות השלושים לחייה נוטשת הגב' ברק את הביולוגיה ומתחילה בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית (היה זה בתקופת היות בעלה, פרופ' ברק, מרצה ודיקאן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה עד שהתמנה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה).

את התמחותה בעריכת דין עושה גב' ברק אצל נשיא בית המשפט העליון דאז ד''ר יואל זוסמן וכן בפרקליטות מחוז ירושלים.

עם סיום התמחותה - וסמוך לאחר תחילת כהונת בעלה כשופט בבית המשפט העליון - מתקבלת גב' ברק לעבודה בבית משפט זה כעוזרת משפטית של הנשיא זוסמן.

לאחר פרישת הנשיא זוסמן ממשיכה גב' ברק לעבוד כעוזרת משפטית גם של הנשיאים לנדוי, כהן ושמגר - סה''כ במשך למעלה משמונה שנים - עד שמתמנית, במחצית שנת 87, לתפקיד רשמת בבית הדין האזורי לעבודה.

בשנת 90 מתמנית הגב' ברק לתפקיד שופטת בבית הדין האזורי, ובשנת 95 היא עולה לערכאה העליונה - בית הדין הארצי לעבודה.

בשנת 2000 מתמנית השופטת ברק לתפקיד סגן נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

רבות נאמר ונכתב כנגד התופעה שבה שני בני זוג מכהנים כשופטים. פה ושם, כפי שנראה בהמשך, ננקטו גם יוזמות חקיקה של חברי כנסת במגמה למנוע את התופעה.
הביקורת הציבורית כנגד התופעה מתמקדת, מטבע הדברים, במקרה הספציפי והבולט של השופט ברק ורעייתו - השופטת אלישבע ברק.
ביקורת זו גברה משעלתה השופטת ברק לבית הדין הארצי לעבודה (בעת ובעונה אחת עם מינוי השופט ברק לתפקיד נשיא בית המשפט העליון), והיא גברה והלכה כשמונתה השופטת ברק לסגנית הנשיא של בית הדין הארצי.

התגובות לביקורת זו מתמקדות בכך שיש לגב' ברק זכות לפתח קריירה מקצועית משלה, ואין זה הוגן לעצור את קידומה מחמת היותה אשתו של השופט ברק.

ובאמת, מי לא יגן על זכותו הבסיסית של אדם להתפתח ולהגשים את עצמו ? מה לך יותר מכך שהזכות הזו מוגנת כזכות חוקתית הנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ?

אומר השופט ברק:

''ביסוד כבוד האדם עומדת האוטונומיה של הרצון הפרטי, חופש הבחירה וחופש הפעולה של האדם. כבוד האדם היא החירות של האדם לעצב את חייו ולפתח את אישיותו כרצונו''.

לא למותר לאזכר כאן גם את הערך החברתי החשוב שעניינו עידוד נשים, באשר הן, ''לנפץ את תקרת הזכוכית''.
בהקשר זה, מה לנו יותר מסיפורה של אליס מילר שכזכור ביקשה - ואף השיגה את מבוקשה - להתנדב לקורס טיס, ובכך פרצה את הדרך לגיוס בנות לקורס זה ?

אומר בג''צ בעניין אליס מילר:

''יש להעמיד את החוק בחזקתו הפרשנית, כי הוא מתיישב עם כיבוד הזכות לשוויון בין המינים ואף מכוון להגשימה... אף ביתר שאת מתחייבת גישה זו מן ההכרה, שעם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו התעלה מעמדו הנורמאטיווי של עקרון השוויון - שזה מכבר נאמר עליו כי ''הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו'' - והוא הפך ''לעיקרון בעל מעמד חוקתי על חוקי''.

ולענייננו: כמובן שאין חולק על זכותה של הגב' ברק לבחור לעצמה קריירה ולהגשים את שאיפותיה ככל יכולתה.

אבל הערכים הללו - חשובים ככל שיהיו - אינם ערכים מוחלטים.

אומר בהקשר זה השופט ברק:

''הערכים והעקרונות - והחירויות הנגזרות מהם - אינם בעלי אופי מוחלט. לערכים, לעקרונות ולחירויות אין משקל ''מוחלט''. משקלם הוא תמיד יחסי. מעמדם נקבע ביחס לערכים, עקרונות וחירויות אחרים עימם הם עשויים להתנגש''.

ועוד ברק:

''רוב רובן של זכויות האדם הן יחסיות. ניתן לפגוע בהן כדי להגשים אינטרסים הנתפסים על ידי החברה כראויים... הטעם לכך הוא, שזכויות האדם...אינן זכויותיו של הפרט על אי בודד. הן זכויות הפרט כחלק מחברה. הן עוסקות בפרט וביחסיו עם זולתו''.

ומה הדין כאשר זכויותיו של פרט מסויים מתנגשות עם זכויות של פרט אחר או עם ערכים של החברה בכללותה ? יש כמובן לאזן ביניהם.

אומר השופט ברק:

''על בית המשפט להעמיד את השיקולים הנוגדים על מאזני המשפט. עליו לאזן בין הערכים והעקרונות המתנגשים. עליו להכריע באיזון על פי משקלם של השיקולים הנוגדים בנקודת ההכרעה. כך נהג בית משפט זה מיום הקמתו עד עצם היום הזה. זוהי תורת האיזון (balancing)הנוהגת במשפט הציבורי שלנו''.

השופט ברק - יותר מכל שופט אחר - השקיע מאמץ בפיתוח ושיכלול תורה של איזונים בין ערכים מתנגשים. כוחה של אותה תורה בהיותה שיטה מסודרת - יותר שכלתנית ופחות אינטואיטיבית - לזיהוי הערכים השונים, לשקילתם ולאיזון ביניהם.

הנה כי כן, זכויותיה של אלישבע ברק לפתח קריירה מקצועית ולהתקדם - עם כל חשיבותן - ''אינן זכויות על אי בודד''.
השאלה הנשאלת, איפוא, הינה האם הזכויות הללו של גב' ברק מתנגשות עם ערכים אחרים שגם הם ברי הגנה, והאם נערך איזון ראוי ביניהם.

כך למשל, נשאלת השאלה האם העובדה שגב' ברק עבדה (במשך למעלה משמונה שנים) כעוזרת משפטית בבית המשפט העליון - שעה שבעלה השופט ברק מכהן שם כשופט - האם עובדה חריגה זו לא פגעה בתדמיתו של בית המשפט כמופת לשמירה קפדנית על הוראות החוק. הכוונה בענייננו להוראות שירות המדינה האוסרות להעסיק בני משפחה אחת באותו מקום עבודה.
שכן בית המשפט העליון, גם הוא, הינו אחרי ככלות הכל - מקום עבודה.
הרי ההוראות הללו אינן איזה עניין טכני סתמי. הן פרי ניסיון חיים ונועדו למנוע היווצרות אין ספור מצבים בלתי רצויים.

האם רצוי, למשל, ששני שופטים יישבו באותו הרכב כאשר אשת האחד משמשת עוזרתו המשפטית של רעהו ?
השאלה מתחדדת כאשר שני השופטים הללו חלוקים בדיעותיהם. שכן תפקידה של העוזרת המשפטית הוא לאסוף חומר ולעזור לשופט ''שלה'' לגבש את עמדתו.
והשאלה מתחדדת והולכת כאשר השופטים, לא רק שהם חלוקים האחד על רעהו, אלא שהם גם תוקפים - כמעט בחמת זעם - זה את עמדתו של זה בפסק הדין. חילופי הדברים בין השופטים ברק ואלון בפסק הדין בעניין ז'רז'בסקי הם דוגמא טובה לכך.

ידועים גם חילוקי הדעות הקשים בין השופטים ברק ושמגר על רקע בג''צ גירוש אנשי החמאס ללבנון.
לא מן המותר, בהקשר זה, לציין כי במסיבת הפרידה משמגר, ולמרות חגיגיותו של המעמד, מצא ברק לנכון לאזכר כי ''מאיר ואני נוקטים פחות או יותר באותן עמדות, אבל היו לנו גם ימים קשים ומאיר יודע למה אני מתכוון''.

ובכן, האם היתה רצוייה הסיטואציה - הבלתי אנושית כמעט - שאשתו של ברק תהיה עוזרתו המשפטית של שמגר באותם ''ימים קשים'' ?

הנה כי כן, חילוקי דעות - ולעיתים חילוקי דעות קשים - יכול שיתגלעו בתוך הרכב שופטים. האם רצוי, איפוא, ששופט - המגייס את כל כוח השכנוע והרטוריקה לכתיבת פסק דינו - ייעזר לצורך כך דווקא באשת השופט שעליו הוא חלוק ?
דומה שאפילו מלאכים היו מעדיפים להימנע ממצבים מסוג זה.

ונזכור, כמובן, את דבריו של השופט ברק עצמו שסיפר כיצד עמל ''שעות על שעות על שעות'' לשכנע את חבריו לקבל את עמדתו בבג''צ הוועד נגד עינויים. האם במקרה כזה היתה רצוייה, למשל, סיטואציה שבה השופט ברק עושה כל מאמץ לשכנע שופט מסויים לקבל את עמדתו שעה שאשתו של ברק משמשת עוזרת משפטית של אותו שופט ?

ומה, למשל, כאשר שופט מוצא לנכון להעיר לעוזרת המשפטית שלו על שלדעתו טיפלה בתיק זה או אחר באופן מוטעה ? האם הוא יוכל לעשות כן באופן חופשי וענייני - וללא התפתלויות - כאשר בעלה של העוזרת המשפטית מכהן עימו כשופט ?

הדברים כה ברורים עד שאין צורך בהמחשות נוספות.

כללו של דבר, עבודת בני משפחה אחת באותו מקום טומנת בחובה חשש מובנה להיווצרות מצבים לא רצויים, מתיחויות, לחצים ושאר תופעות - גלויות או סמויות - הפוגמות בתיפקוד השוטף והתקין במקום העבודה.

קשה, איפוא, להבין איזו סיבה עניינית הצדיקה את המצב החריג - והנוגד את הוראות שירות המדינה - שבו גב' ברק הועסקה, במשך שנים, בבית המשפט העליון כשבעלה השופט ברק מכהן שם.

ומה על מראית העין ? מה אמור הציבור לחשוב בראותו את ה''משפחתיות'' הזו דווקא בבית המשפט העליון ?

ויצויין שגב' ברק התקבלה לעבודה בבית המשפט העליון לאחר שהשופט ברק כבר החל לכהן שם - כלומר שגב' ברק נכנסה למצב הבלתי ראוי הזה מתוך בחירה ובעיניים פקוחות (גם של בעלה !).

סוף ציטוט

והפרק המרתק הזה עוד ממשיך וממשיך, בניתוח נפלא של קמצוץ זעיר אך מזוקק של מכת=מערכת המשפט הזו, המכונה נפוטיזם.

אני ממליץ לכולם להכנס לקרוא את כל הפרק:
אם כי לטעמי כל הספר זה הוא ספר חובה לכל אזרח, תלמיד שיעורי אזרחות וממילא כל סטודנט למשפטים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=45438
הנפוטיזם היא נגע רחב
דוד סיון (יום שלישי, 27/04/2004 שעה 11:41)
בתשובה לאריק

עד היום הייתי תחת הרושם הרע של נפוטיזם בחברות (מונופולים) ממשלתיות כמו חברת החשמל.

אבל קיום הנגע הזה במערכת המשפט הוא חמור שבעתיים. בודאי ובודאי אם זה בראשה....!
http://www.faz.co.il/thread?rep=45440
הנפוטיזם היא נגע רחב
אריק (יום שלישי, 27/04/2004 שעה 12:27)
בתשובה לדוד סיון

שלום דוד,

''במקרה'' הנפוטיזם בחברת החשמל קשור קשר הדוק ביותר לעומד בראש מערכת המשפט שלנו :-)

התיק נגד אוברקוביץ' ז''ל נתפר, כידוע, לאחר שהוא הסתכסך עם הדירקטור הכל יכול של חברת החשמל, עו''ד דן כהן (גיסו של אהרון ברק, לשעבר שופט מחוזי שהועף על ידי שמגר בשל שוחד) ועם היועץ המשפטי שלה, שאתה בטוח משער מי הוא :-)
http://www.faz.co.il/thread?rep=45447
אריק, חבל שלא היית כאן לפני כשנה
דוד סיון (יום שלישי, 27/04/2004 שעה 13:43)
בתשובה לאריק

אז התקיים כאן דיון על פועלו של אוברקוביץ' בעקבות מאמר של רוני קליין (http://www.faz.co.il/story_1703). אז הצטרפו שני שומרי כבודו של אוברקוביץ':
דדי גולן דובר החברה,
ועוז עזריאלי, מנהל בית הספר לשיווק ומקצועות החשמל.

התגובות שלהם היו מאד בוטות ותוקפניות, עם הערות לגופם של המשתתפים, על מי שלא חשב טובות על האיש (אוברקוביץ' ז''ל) או על חברת החשמל.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.