פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=39727
מתנגדי החיסון כפרזיטים
טל כהן (יום ראשון, 11/01/2004 שעה 21:23)

אני מצטרף לדבריו של יובל (המוסמך ממני בהרבה כדי לדון בנושא, כמובן) - החיסונים הם ברכה. אבל אני רוצה להציג נקודה נוספת: הורים רבים כיום לא מחסנים את ילדיהם, והילדים לא נדבקים במחלות האמורות. מדוע? משום שהמחלות נדירות. מדוע? משום שהורי מרבית הילדים *כן* מחסנים את ילדיהם.

ברור כי יש בחיסון סיכון מסוים - כמו בכל טיפול רפואי כמעט. אלא שבעוד מרבית הציבור מגלה אחריות ונוטל על עצמו את הסיכון (הזניח) כדי להבטיח את בריאות הילדים, מי שנמנע מלחסן את ילדיו מונע מילדיו את הסיכון *על-חשבן אחרים*.

ישנו תעוד מפורט של היחס בין פאניקה ציבורית שהובילה לביטול או צמצום חיסון כלשהו, לבין גידול במספר החולים (ובמקרים רבים, ההרוגים) ממחלות אלה. התעוד מתייחס למקרים בארה''ב, בריטניה, יפן, שבדיה ועוד. כלומר, אם חלק ניכר מההורים (ואפילו לא רובם, סתם אחוז גדול דיו) נמנע מלחסן את הילדים, התוצאה, במקרים רבים, היא התפרצות חוזרת של המחלה, מה שמלווה בהרוגים, נכים לכל החיים ועוד (תלוי באיזו מחלה מדובר).

מאמרים כגון אלו, המציגים מקרים בודדים שבהם (נניח) נגרם נזק בשל החיסון, עשויים להוביל לפניקה ציבורית מן הסוג האמור, ובשורה התחתונה לפגיעה קשה באוכלוסיה. יש להציג לציבור תמונה שלמה ואחראית: כן, יש מידת סיכון מסוימת בחיסון: עבור מרבית החיסונים, מידת הסיכון קטנה משמעותית מזו שהילד יפגע בתאונת-דרכים לפני גיל בית-ספר. אבל באי-חיסון יש משום סיכון גדול עוד יותר, לילד -- וגם לסביבתו.

מאמר מומלץ בנדון:
Anti-Vaccination Fever: The Shot Hurt Around the World, by William John Hoyt, Jr.; in Skeptical Inquirer, Volume 28, Number 1 (Jan/Feb 2004), pp. 21-25.
http://www.faz.co.il/thread?rep=39737
מתנגדי החיסון כפרזיטים
סתם אחד (יום שלישי, 13/01/2004 שעה 15:25)
בתשובה לטל כהן

כחיזוק לדבריך, בישראל קיימות בשנים האחרונות התפרצויות של מחלת השעלת בקרב ילדים לא מחוסנים.
ושאלות בהקשר זה - מתי החלו לחסן בישראל נגד שעלת ? האם החיסון בינקות עמיד לכל החיים ?
(זאת, כדי להבין ממי נדבקים אותם ילדים, ואת מי הם מסכנים)
http://www.faz.co.il/thread?rep=39744
שעלת
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 14/01/2004 שעה 0:48)
בתשובה לסתם אחד

אינני יודע מתי התחילו לחסן בישראל נגד שעלת. בארה''ב התחילו לחסן בסוף שנות ה-‏40 של המאה העשרים. לפני כן היה שיעור התחלואה בשעלת 150 מקרים לכל 100,000 תושבים לשנה בממוצע. במספרים מוחלטים: 115,000-270,000 מקרים לשנה בארה''ב. בשנת 1976 דווחו רק 1,010 מקרים. לאחר מכן החלה עליה (הקשורה לדעתי לסירוב להתחסן, אך קשה לבדוק זאת). בשנים 1992-1994 דווחו 15,286 מקרים (כלומר, כ-‏5,000 לשנה).

שיעור ההדבקה בחיידק בקרב הנחשפים הוא 90-100%. החיסון מעניק הגנה לא מוחלטת, אך טובה למדי: 80-95% הגנה ב-‏3 השנים הראשונות. לאחר מכן היא יורדת בהדרגה. כ-‏12 שנים לאחר החיסון האדם חשוף להדבקה כמו מי שלא חוסן.

30-50% מהמתחסנים מפתחים תגובה מקומית לחיסון או חום. לעתים נדירות מופיע חום גבוה בתגובה לחיסון. בשבוע הראשון לאחר החיסון תיתכן תגובה חמורה של פגיעה במוח ומוות. שכיחות הפגיעה המוחית היא 1:140,000. התמותה משעלת היא 1:500, ובקרב תינוקות בני פחות מ-‏6 חודשים היא 1:170 (כלומר - פי אלף בערך מאשר התגובה הקשה לחיסון).

החיסון נגד שעלת ניתן כחלק מחיסון שהוא גם נגד דיפתריה וטטנוס. החלק המחסן נגד שעלת מכיל חיידקים שלמים מומתים. בשנים האחרונות פותחו חיסונים שבהם קיימים רק מרכיבים מסויימים של החיידק, ונראה ששיעור הסיבוכים בהם יהיה נמוך יותר, אך עדיין לא הצטברו די נתונים על כך.

ככל הידוע לנו המחלה קיימת רק בבני אדם. לכן יש אפידמיולוגים הטוענים שכמו באבעבועות שחורות, יתכן שמבצע חיסון כלל עולמי יוכל לבער את המחלה. עם זאת, היות שלהבדיל מאבעבועות שחורות, המחלה במרבית המקרים אינה קטלנית, קשה לי להאמין שניתן יהיה להגיע להיענות מוחלטת של האוכלוסיה.

שעלת תוקפת גם מבוגרים. בדרך כלל היא גורמת אצלם לשיעול הנמשך מספר חודשים וחולף.
http://www.faz.co.il/thread?rep=39776
לפניקה הציבורית אחראית המערכת
איפכא (יום חמישי, 15/01/2004 שעה 10:46)
בתשובה לטל כהן

הבעיה היא שהמערכת הרפואית מתייחסת לנושא בכלים סטטיסטיים.
בכלים סטטיסיטיים, אין ספק שהחיסונים הם דבר נפלא.
התועלת לאוכלוסיה בכללה גדולה מהנזק שעלול להיגרם לאחוזים קטנים באוכלוסיה בעקבות החיסון.

אבל, אם ישנם מקרים שבהם כן נוצר נזק בעיקבות חיסון ואלו מקרים פרטיים, צריך להבין למה.
בהחלט יכול להיות למשל, כפי שהוזכר במאמר, שיש פגם גנטי בכבד. פגם שמפריע לכבד לטפל
במתכות שנמצאות בחלק מהחיסונים כחומרים משמרים. המתכות שנשארות בגוף פוגעות בהתפתחות
העיצבית של מוח הילד וגורמות לבעיות שונות.

התנהגות אחראית של המערכת אם כן, צריכה להיות בחינה מדוקדקת של אותם מקרים שחורגים מהסטטיסטיקה.

ההורים מתלוננים? אדרבא, הבה וננסה להבין מה מיוחד באותו הילד שהיה עלול לגרום לו להיפגע מהחיסון.
מה מיוחד באותו החיסון הספציפי שניתן לו (בדרך כלל התלונות הן לא על כלל החיסונים אלא על MMR/DPT).
אולי זה חיסון מתוצרת של חברה מסויימת דווקא? אולי לילדים האלה יש אכן משהו משותף מבחינה גנטית?

זו הדרך הנכונה לטפל בנושא. לנסות ולהבין בכלים מדעיים חסרי פניות את המקור למקרים שחורגים מהסטטיסטיקה.
בהחלט יכול להיות שפגם גנטי מסויים שמקשר בין חיסון לאוטיזם הוא נדיר יותר משכיחות האוטיזם באוכלוסיה.
מחקר סטטיסטי שיחפש קשר בין אוטיזם לחיסונים לא ימצא את הבעיה הזאת, ולכאורה יפריך את הקשר.

במקום זה מה קורה בפועל?

בכל פעם שעולות טענות כאלה, נעמד הממסד הבריאותי הרשמי על שתי רגליו האחוריות ודוחה אותן מכל וכל.
מתוך החשש הנורא שמה תיפגע מדיניות החיסונים (שכאמור, לאוכלוסיה בכללה היא מועילה מאד), לא בוחנים
לעומק את המקרים הסינגולריים.

לאותם אנשים שנפגעו, לא נותר אלא להפיץ את האזהרה למכריהם, לשכניהם ובערוצים שונים באינטרנט.
ואז נוצרת ההיסטריה שאתה מדבר עליה.

מה שמערכת הבריאות צריכה לעשות, זה קודם כל להקשיב, ואחר כך לנסות לזהות את הבעיה ולטפל בה.
ככה מתנהגים רופאים.
את השיטות הסטטיסטיות הגורפות וה'צודקות' תשאירו בבקשה לפוליטיקאים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=110099
ללכת עד הסוף עם המקרה הסינגולרי
עין בוחנת (שבת, 05/01/2008 שעה 9:59)
בתשובה לאיפכא

כאשר מסתכלים על ילד אוטיסט בלי סטטיסטיקה, מה רואים? דבר ראשון רואים שיש לו שתי ידיים, שתי רגליים וראש. האם בזה מקור הבעיה? לא - כי לכל הילדים יש שתי ידיים, שתי רגליים וראש. הנה השתמשתי בסטטיסטיקה.

הרצון שלך לבחון את הילדים ולהתעלם מסטטיסטיקה הוא מובן ברמה הרגשית, אבל חסר משמעות רציונלית.
אפילו נעזוב את הדוגמה הדמגוגית לעיל, למה להיטפל דווקא לחיסונים? ילד עד גיל שנה נחשף לעשרות סוגי מזון, המכילים אלפי חומרים - חלקם מלאכותיים וחלקם מן הטבע. הוא נחשף לעשרות חומרים המצויים באוויר סביבו. כאשר הוא מתחיל לזחול, הוא נחשף גם כך.
ייחודם של החיסונים בכך שהם ניתנים ע''י ''המערכת'', ולכן מתאימים מאוד מבחינה רגשית להטחת האשמות.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.