|
בהמשך למאמרך עלי לציין שעיקר הכספים המתקבלים שנתית מארה''ב נשארים ברחבי היבשת האמריקנית. החלוקה היא לפי סדר יורד החזר הלוואות שנלקחו מתקופת הנסיגה מסיני(מול מענקים שקיבלה מצרים) ועד ל10 בליון הדולר של שוחט. ''סיוע''בטחוני עליו משתית צה''ל בשנים האחרונות את עיקר הצטיידותו, תוך צמצום וחיסול התעשיות הבטחוניות והסמי בטחוניות בארץ. לצערי הפך הרמטכ''ל לראש וועד עובדים .תוך חוסר התייחסות מוחלט א. לפריפריה-ראה כמה אלופים מתגוררים מחוץ לגדרה חדרה...ב.לספקי הציוד הצבאי של מערכת הבטחון. הכרסום המתמיד ביכולות שלנו ליצור עצמי מתבססות על הרכש האמריקני ועל הזכרון האינפנטילי משהוא של ראשי המשק בכל מה שקשור לברוטאליות של מדינות מסוימות ביום בו הן החליטו על אמברגו כולל את הכי הכי ידידות של שימעון הניצחי...ג. טנק המרכבה הפך לעניין הבא שדורש ביטול כדי להמשיך ברמת השכר המופרעת שאליה טיפס צהל בשנים 92-97 . בקיצור המענק האזרחי בטל בשישים,בעוד הערבויות הן דרך לגיוס הון בלבד.אין זה משנה את העובדה שביבי הדפיס השנה קרוב לעשרים מילארד שקל כדי לממן את שכר המגזר הצבורי. בתקופת ההדפסה הקודמת של בייגה נאלץ פרנקל להקפיץ את הריבית באופן טרמינלי לכלכלה הישראלית מפחד פריצת האינפלציה. היום לאחר הדפסה של כמעט 5% מהתקציב המשק עוד פונה למטה...אין לו לביבי רצון לבזבז כספים על מגזרים מתפנקים כמו הקיבוצים בשנות התישעים, הבעיה המרכזית העומדת לפנינו היא סרבול המגזר העיסקי והפיכתו למלכודת מוות למי שמנסה ליצור ולצאת מתוך מערכת מגוננת של המדינה ומוסדותיה. מכאן גם חוסר השימוש היוצר שהציבור עושה בהר חסכונותיו,שהוא כשלעצמו יכול להיות זרז הצמיחה הגדול וההגיוני ביותר. אך מי רוצה לסכן את כספו ,בידיעה ברורה שהוא נידון לכשלון כמעט וודאי? |
