פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה למיכאל מ. שרון, 14/07/03 10:51)
http://www.faz.co.il/thread?rep=32866
עמלק, המוצג למעשה כחסר עקרונות
מיכאל מ. שרון (יום שני, 14/07/2003 שעה 11:17)
בתשובה למיכאל מ. שרון

ובמעשה הפשיטה על צגלג בימי דוד אנשיו מוצגים כמעין צ'ונצ'ואים פרועים וחסרי אחריות הניזונים מביזה כלפי חלשים ללא השקעת מאמץ ארוך טווח כלשהו.

גם מעשה הזנוב בחלשים בעם ההולך במדבר ללא התיצבות למלחמה פנים אל פנים (''זינבו'' - תקפו אותך לא מקדימה, אלא מאחור בבחינת סכין בגבך), מוצג בגילגול צורה גם בברית החדשה בדמות יהודה איש קריות, איש חסר עקרונות המוכן למכור את היקר מכל בעבור חופן דינרים.

דמות עמלק זאת של צ'ונצ'ו בוזז ובוגדני מוצגת להפליא, גם בספרו הנפלא ובעל האמונה העמוקה של הסופר הבריטי-קתולי גריהם גרין ''העוז והתפארת'' - The power and the glory : חונטה מקסיקנית פרועה של אנשי אגרוף משתלטת על המדינה, ובהטיפה לאתאיזם מנסה להכרית את האמונה הדתית, רודפת ומבזה את כוהני הדת עד כלות, וגם מוציאה אותם להורג (כמו הפרקטיקה הפגנית ה''נאצית'').

כוהן דת אחד בורח ממלתעותיהם, ונודד בכפרים ובעיירות בחזקו בחרוף נפשו ובסכנת מוות את האמונה של צאן המרעית, תוך התחמקות מהקלגסים. אך דמות צ'ונצ'ו עמלקית, איש מגלגל לשון בלי הרף וחסר חוט שדרה נדבק-ניטפל אליו בעת מאבקו באימה ובתשישות ההולכת וגוברת, מתוך רצון להסגירו לשילטונות ולקבל את הכסף המוכרז על ראשו. והוא יודע זאת מלכתחילה, מזהה היטב את טיבו העמלקי-בוגדני של הניטפל, אך מקורבן על ידי הפורעים שידם גוברת באותה עת.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32867
רשעותו של עמלק
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 11:23)
בתשובה למיכאל מ. שרון

העולם נבהל ונחרד כאשר הוא שמע על גבורת ה` ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. המלכים אמנם הבינו שה` העניש את המצרים על רשעתם. אולם, מאידך, הם ראו את כל מה שהתרחש במצרים ובים סוף גם כמאורע כללי הקשור לכל העולם. הם הבינו שהגבורה והנסים שהתחוללו מהווים סימן שאלקי ישראל הוא כל יכול. בשירת הים מתואר שהאומות נרתעו מאד, חיל ורעדה אחזום והן לא העיזו להלחם בבני ישראל.
רק אומה אחת העיזה לקפוץ לתוך האמבטיה הרותחת. רק בניה של אומה זו פקפקו בהשגחת ה` והעיזו לתקוף את בני ישראל, למרות שחלף זמן מועט בלבד מאז קריעת ים סוף. רק הם לגלגו על המתרחש ולא נחרדו מהמכות שספגו המצרים. אומה זו - שמה עמלק.

לכל אומה (לפני שבא סנחריב ובלבל את כל האומות) היו תכונות משלה. תכונות אלו כיוונו את צורת חייהם של בני האומה, את דרך התנהגותם ואת התייחסותם למתרחש בעולם. מצרים, בתקופה שבה ישבו שם בני ישראל כעבדים, היתה אומה אשר הודתה בקיומו של בורא-עולם. אולם, הם טעו וסברו שלאחר הבריאה, אין הקב''ה, כביכול, מתערב בנעשה בעולם שהוא ברא. אחת מהמטרות של עשרת המכות היתה להפריך טעות זו מקרב המצרים.

בד בבד חיזקו עשרת המכות גם את אמונתם של בני ישראל אשר במשך שהותם הארוכה במצרים הושפעו מדעה זו של המצרים. מובא בשם הרבי מקוצק שמטרת יציאת מצרים היתה לא רק להוציא את בני ישראל ממצרים, אלא גם ''להוציא את מצרים מבני ישראל'', כלומר, לבער את ההשפעה המצרית הקלוקלת מליבם. מלבד העונש שהמצרים קיבלו על רשעתם, הם גם נוכחו לדעת שללא רצון ה`, אין לטבע כל קיום. גם קריעת ים סוף המחישה את שלטונו הבלעדי של ה` על הטבע.

האומה המצרית הכירה בקיומו של בורא-עולם, הם הכחישו רק את רצונו להתערב בבריאה. לעומת זאת, בני העם העמלקי הכחישו לגמרי את קיומו של ה`. לדעתם, אין ח''ו שום כח עליון בעולם, והכל מתרחש במקרה. עמים אחרים נחרדו מקריעת ים סוף, ולעומתם עמלק הסביר שהיה זה אסון טבע בלבד. הרב הירש ממשיך וכותב שדעה זו היא שורש הרע בעולם. כלפי בעלי הדעה הסוברת שהכל מתרחש במקרה, אין דבר שימנע מהם מלבצע את רצונם, גם אם הוא רע מאד.

חז''ל מתארים את עמלק כלץ, אומה זו לעגה לכל האומות שחרדו ופחדו מה` לאחר קריעת ים סוף. היו אומות שהשפעת הנס של קריעת ים סוף עליהן היתה כה גדולה, עד שהן התחילו להסתכל על עצמם כנתונים תחת שלטונו של ה`. בא עמלק וקירר את ההשפעה. בני אומה זו הכריזו בכל העולם, ע''י העובדה שהם יצאו להלחם בבני ישראל, שאין ח''ו בעולם מלכות שמים והכל מקרה.

שתי תכונות אלו של עמלק מהוות את ההיפך הגמור מהתכונות הנדרשות לאדם או לעם השואפים לקבל את התורה. רק העניו מסוגל לבטל את רצונו מפני רצון בוראו; בעל גאוה אינו מסוגל לקבל על עצמו את מרותו של אחר.

בנוסף לכך, הכופר בקיומו של הקב''ה, כופר גם באפשרות לקיומה של דרישה שמימית מהאדם, להתעלות מעל תאוותיו ורצונותיו ולחיות חיים רוחניים. לכן, התנאי המוקדם לקבלת התורה - הן במדבר סיני והן בימי מרדכי ואסתר - היה למחות כל זכר לתכונות אלו של עמלק. לכן, לפני מתן תורה בהר סיני ולפני קבלת התורה מחדש בימי מרדכי ואסתר, ה` סובב שתהיינה מלחמות עם עמלק. הדבר מביא מחד למחיית עמלק ומאידך, הוא מחזק את לבו של עם ישראל להתרחק מתכונותיו של עמלק שמולו הוא נלחם.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32868
רשעותו של ישראל
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שני, 14/07/2003 שעה 11:50)
בתשובה להידען ההגון

''להוציא את מצרים מבני ישראל''

יש עוד דרך ארוכה עד שמצרים תצא מישראל.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32869
מלחמה בעמלק מדור לדור
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 12:34)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני

מנהיגי ישראל העדיפו לכל אורך ההיסטוריה את דרך השלום על פני הגבורה המלחמתית. דרך זו מקובלת עלינו עוד מימי האבות; כאשר יעקב נפגש עם עשו הוא קיבל את פני אחיו ביד מושטת לשלום, ואכן, הוא לא התאכזב.

והנה, למרבית הפלא יחסו של מרדכי להמן היה מלכתחילה יחס עויין. סיסמתו של מרדכי היתה: ''ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה''. כל אנשי החצר הכירו את כוחו של המן, הם ידעו שהמלך העניק לו סמכות בלתי מוגבלת כראש השרים: ''וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן''; אך למרות כל זאת מרדכי נותר בשלו, הוא לא ייכנע! גם לאחר שנגזרה גזירת כליה על כל היהודים, גם לאחר שהיה ברור שהמן הוא אוייב מסוכן מאד, גם אז לא ניסה מרדכי להמתיק את הגזירה באמצעים דיפלומטיים; הוא המשיך להרגיז את המן בהראותו לעיני כל את חוסר כניעתו מפניו.

במבט שטחי נראה שהנהגה זו היתה בלתי אחראית. אולם לא מצאנו במקרא או בדברי חכמינו ביקורת כלשהי על מעשיו של מרדכי. לכן, ניתן להסיק שהיה מקום להנהגה זו של מרדכי. נסביר את שורשי הדברים:
המאבק שהתנהל בין מרדכי ואסתר ובין המן לא היה מאבק פוליטי. המן נקרא במגילת אסתר בשם: ''המן האגגי'', הוא היה נכדו של אגג מלך עמלק. עמלק הוא אויבו הנצחי של עם ישראל, הוא התגלמות הרע בעולם, ועליו נאמר: ''מלחמה לה` בעמלק מדור דור''.

במלחמה מול כוחות הרשע, הן הגשמיים והן הרוחניים, משתדל היהודי להמנע ככל האפשר מהתנגשות חזיתית. הוא מתרחק ממקומות בהם הוא עלול להתפתות לעבירה. הוא מעדיף לחיות בסביבה יהודית, שיש בה אפשרות ליצור חיי קהילה, ובדרך כלל הוא נמנע ממגורים במקום שבו הוא יהיה בודד באמונתו ודתו. בנוסף לכך, פעמים רבות הוא יתפשר ויוותר על פרטים שאינם עקרוניים וחיוניים, כדי למעט בחיכוכים עם הסביבה.

אולם ישנם אנשים בעם ישראל שניחונו בטבע מלחמתי, טבע שאינו נותן להם מנוח. הם מחפשים את האתגר ואת ההזדמנות לנצח את הרע בכל מקום אפשרי. הם אינם מוכנים להתפשר אפילו על קוצו של יוד. תכונה זו אופיינית לשבט בנימין, ולא במקרה. שבט בנימין זכה בזכייה מיוחדת: בית המקדש נבנה בחלקו. הוא נחשב כשבט שבורא העולם איווה מקום זה למושב לו. השכינה התארחה בנחלתו בדרך קבע, ואין פלא איפוא שאנשי שבט זה לא התפשרו ולא וויתרו על קוצו של יוד מיהדותם.

מרדכי היה ''איש ימיני'', מוצאו היה משבט בנימין, התייחסותו להמן שיקפה את דרכו של שבט זה. ההשגחה העליונה העמידה את מרדכי בראש המאבק, משום שבמאבק עם עמלק אין מקום לפשרות. מרדכי לא נכנע להמן, הוא הבין שאם משמים מינו אותו כמנהיג הדור, הרי זה משום שדרכו היא הדרך הרצויה בתקופה זו בשמים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32873
אלה מנהיגך ישראל
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:13)
בתשובה להידען ההגון

לא פלא שאנשי בנימין אחראים למעשה פלגש בגבעה ולמלחמת האזרחים בין בני ישראל.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32875
מנהיגות מהי ?
הידען ההגון (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:31)
בתשובה ללהיות יהודי זה להיות שמאלני

ענווה היא מידה טובה המכבדת את בעליה ומוסיפה קסם לאישיותו. אולם קיים תנאי עקרוני בתחום זה. על הענוה להיות כנה ואמיתית. אדם שאין בלבו שמץ של התנשאות, זוכה לאהדה בלתי מסוייגת מצד הסובבים אותו. אולם יש לדעת כיצד והיכן ניתן להשתמש במידה נעלה זו. אדם המנהל עסק, משרד או מוסד, אין באפשרותו להצטנע יתר על המידה; הוא חייב להראות כשרון ניהול. על אחת כמה וכמה, שמנהיג של עם חייב להוכיח כושר מנהיגות. בטחון עצמי הוא תנאי הכרחי להצלחה במשימה זו.

משה יצג את ישראל לפני פרעה, הוציא את היהודים ממצרים, עיצב את דמותו של עם ישראל והעביר לו את חוקתו האלוקית והנצחית, את התורה. התורה מגדירה את משה כסמל הענווה: ''והאיש משה ענו מאד, מכל האדם אשר על פני האדמה''.
גם לאחר שהוא נצטווה ע''י א-לוקים לגאול את בני ישראל, משה סירב לקבל על עצמו את השליחות, בנמקו: ''לא איש דברים אנכי, גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך; כי כבד פה וכבד לשון אנכי''. ה` הבטיח לו: ''אנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר'', אך למרות זאת לא נחה דעתו של משה עד שהוסכם שאהרן יתלווה אליו כדוברו. מאוחר יותר, כשמשה קיבל הוראה מא-לוקים ללכת לפרעה ולדרוש ממנו שישחרר את עם ישראל, שוב העלה משה את הטיעון שאינו מתאים לתפקיד: ''הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתים''.

מן הראוי להסביר את עומקם של הדברים. משה ידע את מגבלותיו. כשאמר: ''לא איש דברים אנכי'', לא היתה זו התחמקות מן הציווי, אלא העמדת הציווי האלוקי מול המציאות שהוא אמנם: ''כבד פה וכבד לשון''. משה ביקש מא-לוקים להורות לו כיצד להתגבר על המכשול הטבעי.

ומה בדבר כושר מנהיגות? כיצד הענו מכל אדם מסוגל להפוך למנהיג? מי שמודע לכך שהוא רק מבצע את שליחותו של ה` הכל יכול, אינו זקוק לגאווה כדי להיות מנהיג. את חוסנו ואת יכולתו לכוון את העם הוא יונק מכוח האמונה בשליחותו.

היכולת לחוש במגבלות הטבעיות גם כשכתר המנהיגות מוטל על כף המאזניים, איננה משימה קלה. במשימה זו מסוגל להצליח רק אדם שהצליח להתעלות מעל לרצונותיו הטבעיים ולהתמסר אך ורק למען המטרה המקודשת. ה` חפץ להפקיד את הגאולה בידי אדם שכל מגמתו הינה אך ורק למלא את השליחות השמימית המוטלת עליו.

המועמד המתאים ביותר לתפקיד הרה גורל זה היה משה, שניחן במידת הענווה יותר ''מכל האדם אשר על פני האדמה''.
http://www.faz.co.il/thread?rep=32881
מנהיגות מהי ?
להיות יהודי זה להיות שמאלני (יום שני, 14/07/2003 שעה 15:51)
בתשובה להידען ההגון

והלואי והמתנחלים וצאצאיהם היה בהם כמידת משה,
שידע שהארץ היא הטפל ובנית עם מוסרי הוא העיקר.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.