http://www.faz.co.il/thread?rep=3228 | |
קשרים רופפים - תגובה קצרה למאמר ארוך. | |
נתנאל ראוך (יום שני, 17/06/2002 שעה 14:51) | |
מר שרון שלום רב. [הערה: אינני מכיר הכרות טובה מדי את סיפור/מיתוס ביתניה] שמחתי מאוד אל מול האפשרות לקרוא מאמר שלך, שציפיתי שיאפיל על התגובות, שכפי שכבר ציינתי באי אלו מקומות, הן מעמיקות מאוד ומעניינות ביותר. אך מה אומר ומה אגיד, יצאתי כלעומת שבאתי. לדעתי, הגישה שבה אתה נוקט יוצאת מגבולות הביקורת הדי פובליסציטית לעבר הסקת מסקנות ושימוש מגוייס באנקדוטות על מנת להמשיך ולהעצים את הגל התוקף שלך. לצערי, לא חסרה לנו כתיבה כזו. חרה לי מכל ההתעלמות המוחלטת שלך ממשנתו של פ.ג. הגל, עד דרגות של סילופה, כנהוג בחוגים רבים, שאינם בוחלים בכלום, ומוסיפים על עצמם סתירות, כנראה בשל שהאסוסיאציה הראשונה לשמו של ההוגה החשוב הזה, הינה דיאלקטיקה->מטריאליזם דיאלקטי->מודרניזם. ובוודאי שעליהם להראות כיצד הגל הוא איננו מקורי, וקאנט הינו הנשגב בדואליזם האישי הזה. אני מקווה שאני טועה. ניחא. לגבי הפרטים האישיים שהבאת על הגל - זה היה דווקא בנו של פקיד *גבוה* באזור הגרמני שציינת. וכן לאחר מותו, לאחר שהובנה תורתו של הגל [וראה כתביו של ליאו שטראוס על מתודת הגילוי] כבעלת מאפיינים ליבראליים ואנטי-לאומניים, בניגוד למה שנחשבה, תלמידיו של הגל נרדפו בידי המשטרה באופן נחרץ ביותר. המשפט המצוטט מבוב דילן הוא כמעט מטונומיה עבור התנועות, או יותר נכון- משבי הרוח, של הניהליזם והדקדנס. בחינת שבירות הערכים, האמת הגדולה, המטא-נאראטיב, אי-יכולת המדע המודרני להושיע, לסדר, להפריד, לאבחן. כיצד גישה פוסטמודרניסטית זו של חברי ביתוניא מתקשר עם ההיסטוריזם של הגל? זה המצביע על המהפכה כנגד המדינה הרומסת את האדם, שכל תכליתה בעיני הגל היא לרסן את השאיפות האגואיסטיות של היחידים, כפי שמתאפיינות במוסר הדרווינסטי-קפיטליסטי. ידוע לי כי קיימים פירושים שונים, מגוונים ורבים לכתביו של הגל [ישנם גם כתבים שלכאורה נכתבו על ידיו], וכי משנתו של הגל [למשל התייחסותו ליהודים] היתה דיאלקטית בעצמה. אולי בשל כך הסקת את שהסקת, שעל זה אומר כי צריך להתייחס גם לאדם כיצור בעל 'תבונה', מושג חשוב מאוד אצל הגל, כפי שבוודאי שמת לב מהכתוב לעיל. תיקון קטן - לגבי שפינוזה - ראוי לומר - ''אלוהים - דהיינו הטבע הטובע''. בברכה, נתנאל ראוך. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=3233 | |
ברכות | |
אלכסנדר מאן (יום שני, 17/06/2002 שעה 16:35) בתשובה לנתנאל ראוך | |
מר ראוך הנכבד, ברכותיי לקראת שובך לכתיבה לפא''צ, הלוא הוא פורום ארץ הצבי, ונשמח מאוד לפרסם כל מאמר שתמצא לנכון, במיוחד מתחומי הפילוסופיה האירופאית. בברכה א. מאן | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=3340 | |
תודה. | |
נתנאל ראוך (יום רביעי, 19/06/2002 שעה 14:20) בתשובה לאלכסנדר מאן | |
מר מאן שלום רב. תודה רבה על הברכות, זה בהחלט נעים לראות. כרגע אני טרוד בעניינים שונים שאני דווקא סבור שיוכלו למצוא פירסום כאן בשלב מסויים, בין היתר תגובה ל'אלטנוילנד האלטרנטיבי' של שני ההוגים החשובים - עדי אופיר ['לשון לרע', עם-עובד, 2000] ואורנה אזולאי, מנציגי השמאל הפוסט-ציוני. כן אני מעיין בהשגות על התיאוריה הפורידאנית, ובתיאוריה עצמה, ממבט שהוא ביקורתי, כך לפחות אני מקווה. צר לי שאינני יכול להיות פעיל יותר משאני כיום בפורום עשיר זה, אך אני מצפה לשינוי בנוגע לכך, ללא קשר למרחק הסביר שיש לו עוד ממני... שוב תודה ובהערכה, נתנאל ראוך. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=3243 | |
מאבק התודעות, ניהיליזם אלימינטיבי, ופוסט מודרניזם | |
מיכאל שרון (יום שני, 17/06/2002 שעה 20:12) בתשובה לנתנאל ראוך | |
לנתנאל ראוך, מאבק התודעות הינו מרכזי להגליאניזם. מדובר בגישה תהליכית, בה תודעה מאופסת על ידי משניה. חברי ביתניה היכירו את הגל בוודאי דרך המטריאליזם הדיאלקטי. אבל שים נא לב שהפרקטיקה המחשבתית של המושפע מגישה זאת לעולם אינה מגיעה לשלב הסינטזה - רק ברמת הרטוריקה בלבד - אלא נשארת בתנופת ה''אנטיתזה'' ההבזקית, תוך איון מתמיד (נושא שסרטר ביש והאין הפנה לכוון פורה ביותר, אבל חברי ביתניה לא היכירו את סארטר). כך, איון זה נעשה דורסני ברמת הפרט, דהיינו ניהיליזם מאיין ואלימינטיבי גרידא. אשר לרטוריקה האופפת את אידאל הסינטזה הערטילאי שברקע (נו טוב, מדובר בעניין סטיכי, אבל בינתיים אנו חיים ופועלים), ניתן להזכיר כי ב- 1944 בתקופת השיא של העריצות והגולגים, הכריז סטלין כי תקופת הדיקטטורה של הפרולטריון נסתיימה, והיגיע שלב החברה הסוציאליסטית. זאת בתקופה בה עריצותה הדורסנית של המדינה היתה בשיאה. אשר ל''פילוסופיה של המשפט'' של הגל, אליה אגב מתייחס פופר, ואשר הדים לה אני מוצא בביקורתך, כאן אתה מתפרץ בדלת פתוחה. שכן נטישת שלב הפרטיקולריזם, עשוי גם להתפרש באופן פרספריקטיבי (המלצתי/מחייב) המוביל להמלצות לדיכוי אקטיבי ולא כשלב היסטורי סטיכי. גישה זאת היא אכן שהפכה את הגל לחביב הממסד. אבל שלב זה, כשלב הסינטזה בכלל הוא בבחינת אופק לא אופרטיבי בפרקסיס. תחושתי היא שאכן חלפה במוחו של הגל תובנה מסוג זה, כאשר הבין שהן מאבק התודעות בפנומנולוגיה של הרוח, והן שני שלבי האיון, זה של האדון וזה של העבד, ב''דיאלקטיקת האדון והעבד'' - כל אלה מטים את הכף לפרקטיקה של ניהיליזם ואמורפיות מאיינת, העשוייה להנקט על ידי הנתקלים בגישתו. אכן, חברי ביתניה, גם אם לא קראו את הגל במישרין(ואיני בטוח בכך, שכן האינטלקטואל המרקסיסטי גולש דרך ההגליאנים הצעירים לאב המייסד - הגל, בהכרח סטיכי) בוודאי ניתקלו בהעמדתו על ראשו על ידי מרקס. זאת ברוח דיאלקטיקת האדון והעבד, הנשארת בשלב האיון. כמובן, ניהיליזם מאיין זה של חבורת ביתנייה ''זוקק'' ומוקד עוד יותר באמצעות ניטשה, אך לדעתי השילוב בין מרקס/הגל וניטשה הינו קטלני במיוחד. הן ניטשה והן סארטר מטים את האיון לכוון המחייב את החיים. ואילו המקור לאיון הזה, הגל (דבר הניסתר תכופות מעיננו בגלל קונסטרוקציית האופק של הסינטזה) הינו בעליל אלימינטיבי שוללני. כך למשל, תוכל למצוא טינה ניהיליסטית גודמת זו לחיים בשפע ביצירתו של חיים ברנר. אשר לתפיסת המפוררת של הווה המתכנס לנקודה, הרי זו אכן בעיית הפרקסיס המרכזית של הפוסט מודרניזם, ומועצמת עוד יותר בגישת הדקונסטרוקצייה של דרידה. בברכה, מיכאל | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=3246 | |
פנומנולוגיה תודעתית של בן 17 | |
מיכאל שרון (יום שני, 17/06/2002 שעה 21:31) בתשובה למיכאל שרון | |
בהקשר להווית ביתניה, והאמורפיות הניהיליסטית האלימינטיבית, יתכן שאני יודע במה המדובר שכן עברתי שלב תודעתי/רגשי דומה בגילי 16-17 (הגם שלמדתי בתיכון במגמה מטימטית/פיזיקלית..) ארשה לעצמי להחשף ולצטט מיומני מתאריך ה- 24 מרץ 1967 : מה שאכתוב עכשו לא יכתב מתוך בסיס של התרגשות הנחוצה להשראה. אני עייף לדאבוני, ובודאי אכתוב זאת בשטחיות. זו הדרך היחידה שלי להרגע.. למעשה, בשעת כתיבה כזו, אל כרחו רץ לו העט, וכותב דברים שלא חשבתי להגידם, על פי רוב שטחיים.. הגעתי ל''ניהיליזם'' בצורה איומה והרסנית. החיטוט במוחי הגיע למימדים מופרזים ומדאיגים. כל תופעה שנותנת הנאה, איני יכול להמנע מלהרגיש אותו רגש שאיני יודע מהו [דבר שהינו פרי] התפתחות טבעית [בעוד] מקודם, לא כך. חטוט עצמי אין סופי, ומכאיב. אך איני מזוכיסט. הדבר משול לויכוח בעל אין סוף דרגות בין שני פסיכולוגים מומחים, כאשר כל אחד מנתח מניעיו של השני למה שאמר זה עתה עליו עצמו. זהו דבר מפלצתי. אין זה כמובן ניהיליזם במובן המקובל, כלאמר כפירה בערכים קודמים. חלילה (מטרת החיים וכו'). הכעס מהנה, הבכי מהנה, הניהיליזם מהנה, פיוטיות מהנה, וההכרה שהדבר מהנה מפחית מערך ההנאה, כלומר אם מכירים אנו בדבר מסויים ובמניעו, חשיבותו אפסית כמעט. אם יודע אני שאני נהנה, כמעט ואיני נהנה. אך יתכן וההכרה בעובדה שהדבר שטחי מפחית מערך שטחיותו, וכך [עד ל] אין סוף לכל דבר שקיים. תחילת העניין בין הפסיכולוגים הנו בויכוח, כאשר לפתע אחד משסע השני ואומר לו: אתה טוען דבר זה וזה. אך אני יודע שטענותיך ומחשבותיך נובעות מהרגשת גדולה (או כל דבר אחר) הנובעות מתסביך כזה וכזה. אומר השני: אמנם בטענך זאת יש לך עלי הרגשת גדולה, אך אתה טוען זאת משום שבילדותך קרה לך דבר כזה וכזה. אומר הראשון: אהה, גיליתי! הורמונים נשיים מסוימים מניעים אותך בטענותיך - וכך לאין סוף. זהו משל לחיטוט האיום המתנהל במוחי ללא מוצא, ואשר לפעמים גובל בהרגשת חוסר אונים איומה- -- [כאן הובאו דוגמאות] כך קשה להגיע לכל מסקנה הגורמת קורת רוח.. יתכן שזהו תוצאת המדע המכוער ביותר - הוא הפסיכולוגיה, בית החרושת להריסת חיי האדם - ובכלל, לא אשליות היא הורסת, כי אם את כל המציאות שהוא יצר לעצמו. זהו מעגל שקשה לצאת ממנו, מוביל לאובדן כפי שנדמה לי (אולי אפילו לא אנשא כניטשה המעונה). [ובהמשך] סתם רעיונות שלי למען לא אשכח: אינטואיציה: אותו מרכז במוח המהווה מחשב אלקטרוני מסובך ביותר, המסוגל לתפוס את הנסיבות המקיפות אותנו. אצל מתימטיקאי מנוון יותר מרכז זה. יוצאים מן הכלל המתימטיקאים הגדולים - איינשטיין וכו'. לכל החיות קיים מרכז זה, אך הסופר נעלה עליהם בכך שדרך ההכרה בכל זאת יש לו שליטה מסויימת על המרכז התת הכרתי. הסופר יכול לכתוב תודות לעבודה הטכנית שעושה המרכז ההכרתי. המרכז ההכרתי מתפתח על חשבון המרכז התת הכרתי, ואולי, מי יודע, יש ביניהם איזה תאום [מבחינה זו] מתימטיקה: אותו ''כוכב'' שאחפש בו מפלט יותר שטחי מן ''הספקות המענות אותי'' הניסוחים כמובן קלושים, ואינם ממצים אף במאית. כל מה שתחשוב אתה [פנייה אל עצמי לעתיד] חשבתי כבר (נסוג בי).. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=3339 | |
על-דיאלקטיקה. | |
נתנאל ראוך (יום רביעי, 19/06/2002 שעה 14:10) בתשובה למיכאל שרון | |
מר שרון שלום רב. אני חושב שאתה משייך לקיומה המתמשך של האנטיתזה, לשלילה [שיכולה להפוך לאחר מכן גם לשלילה של השלילה] קשר חזק מדי ל'אין' האקזיסטנציאליסטי והפוסט-מודרניסטי, ובמידה מסויימת - הניטשאני. לדאבוני, הקשר הזה ממיט אסון על שיטתו של הגל, כפי שניסיתי להראות בהודעתי הקודמת בפתיל זה. למעשה, אני סבור כי אילו היה הגל קורא את הדיון הזה ביני לבינך, היה מכריז עליו כעל מעין התנצחות עליונה המוכיחה את שיטתו, קרי על-דיאלקטיקה. הודעתך לטעמי היא דיאלקטיקה בין הדיאלקטיקה לבין האין המצפה לה בעל-צידה האחד. ובכל זאת- היא קיימת! וברצינות יתרה - הגל הסתמך על הקביעה הידועה של שפינוזה [כמעט ידועה כמו המשפט הלטיני אותו ציינת] - ''כל קביעה היא שלילה''. הגל למעשה הוסיף למשפט - vice versa. ובכל זאת - את המשפט הוא הוקיר מאוד. ונתן דוגמה כי שלילתו, כלומר ביקורתו של שפינוזה על שיטת דקארט וחשיפת הפגמים בה [אם יורשה לי לציין כי ביקורת המטפיזיקה הנפלאה של שפינוזה העמידה לה יורשים רבים, ויש הטוענים כי הצמיחה משם גם את סופה של שיטת יוצרה, דבר שלו אני מתנגד, וראה טענותיו של רן סיגד מאונ' תל-אביב כמדומני] הייתה בעצמה גילוי -כלומר בעצמה ''יש''. הגל הרי התחיל את עבודתו ההגותית בחשיפת מהות השקר - לשיטתו מדובר בחלקי, בשבור, במנופץ. [וסלח לי - האם קיים combo ניטשאני-הגליאיני גם לאחר שזה נאמר?] רוצה לומר - ה'אין' ההגליאני הוא בעצמו יש. [כה ישן המשפט הפרה-סוקראטסיאני היפהפה הזה] הוא כופר אבל ממשיך בדאילקטיקה -ממשיך בתנופה הדינאמית. מעין 'הינף חיוני' כשל ברגסון. אני מוצא בשיטה זו כמעט יופי פיוטי, אבל כזה שהוא בהחלט נפרד מתקופת הפוסט-מודרניזם, ומההשלכות מרחיקות הלכת של 'מות השפה' הזה על אומנות שאפשר לכנותה ככמעט פוסט-פוסט-מודרניסטית. וראה שירתו של פול צלאן, אל מול [או לקח - (רלגיוזי?)] ז'אק דרידה הנהדר שציינת. עוד צפויות לנו רבות בעניין זה. בברכה כנה, נתנאל ראוך. | |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |