פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לאלברט חומסקי, 11/06/03 16:26)
http://www.faz.co.il/thread?rep=31144
סך כל כוח הפלישה הערבי במלחמת העצמאות מנה
מילשטיין א. (יום חמישי, 12/06/2003 שעה 0:43)
בתשובה לאלברט חומסקי

30 אלף איש. בסוף מלחמת העצמאות מנה צה''ל 120 אלף איש. אלה הנתונים את המשמעות תסיק בעצמך. הרי אתה לא היסטוריון בחדר ממוזג אוויר ומשום כך אתה כנראה בעל יכולת אנליזה גבוהה בהרבה משלי.שם משפחתך לפחות מחייב.
http://www.faz.co.il/thread?rep=31174
רגע משהו חסר
אלברט חומסקי (יום חמישי, 12/06/2003 שעה 12:32)
בתשובה למילשטיין א.

הפלסטינים לא נחשבים? רק הצבאות הפולשים היוו 30000
כלומר כולם כוח לוחם כמעט ,ויחדיו עם האוכלוסיה המקומית שמיספרה גדול מהמספר של הישוב היהודי הם מהוים קבוצה די מאיימת הלא כך?
מה מספרם של הלוחמים המקומיים?
ונניח אני מקבל את הקביעה שלך על המספר הזה 120000 אני מניח ,כמה מהם היוו כוח לוחם ממש?

ולבסוף אם אכן בסיום המלחמה היה כוח של 120000 הרי שמישוב שמנה 600000 ,נוצר כוח כזה שמראה על יכולת אירגון די טובה והתגיסות די גבוה..הלא כך ,אז על מה תלין?

כן בעיקרון מלאכה כל כך קלוקלת שנעשית בידיים די לא מיומנות מזכירה לי את המחשבה האפשרית אם כי ההזויה של נשק של היום שנשלח במיסדרון הזמן לעבר הכוח הלוחם העברי ומביא לנצחון סוחף,
ונוסיף לכך שיש סדרות טלויזיה שאפילו עושות מעשים כאלה לאור היום.
בין זה לבין שיקוף אמיתי של ההיסטוריה יש פער די גדול .
ואיני בטוח שהסיבה היא דווקא מזגן מקרטע...
http://www.faz.co.il/thread?rep=31218
אחרי החלטת הכ''ט בנובמבר היו ליהודים 5000
מילשטיין א. (יום חמישי, 12/06/2003 שעה 22:00)
בתשובה לאלברט חומסקי

מגוייסים ולפלסטינים 300. אחרי חודש היו לפלסטינים 900 וליהודים 10.000. אחרי דיר יאסין ב- 9 באפריל 1948 לא היתה לפלסטינים שום משמעות צבאית. ואחרי הקמת המדינה והפלישה הפלסטינים לא נטלו חלק במלחמה.

אגב, זה שהיכולת הארגונית של היהודים עלתה על יכולתם של הפלסטינים בתחום זה באותה תקופה, אינו מלמד על יכולת גבוהה שלנו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=31338
מילשטיין צודק בנתונים. בן גוריון - בהחלטה
המתבונן (יום שישי, 13/06/2003 שעה 23:06)
בתשובה למילשטיין א.

בשלב השלישי של מלחמת השחרור לצהל היה כבר עדיפות מוחלטת על הפולשים, שלא לדבר על שרידי ההתנגדות הפלסטינית הפנימית. יגאל אלון, מפקד הפלמ''ח, חש שניתן להגיע להשגים צבאיים גדולים יותר ופנה לבן גוריון בבקשה שיאשר כיבוש יהודה ושומרון! היתה לו תכנית, ולפי כל ההערכות היא היתה ברת ביצוע מבחינה צבאית. הבקשה הופנתה כאשר כבר התחילו השיחות ברודוס.
בן גוריון לא שעה לבקשתו של אלון. לאחר שנחתמו ההסכמים אמר לו: השלום עדיף על שטח, בייחוד כשהשטח מאוכלס בצפיפות על ידי ערבים, וכי המקומות הקדושים ליהודים הובטחה לנו בהסכם שביתת הנשק (עניין אחרון זה לא כובד על ידי ירדן).
לסיכום, אי כיבוש יהודה ושומרון נבע מהחלטה מדינית של בן גוריון, ולא מכך שהדבר אינו אפשרי! דבר זה מערער את טיעונו של מילשטיין. אם כי, אפשר בהחלט לראות בחוסר המקצועיות הצבאית אחד הגורמים לאבידות הרבות שספגנו במלחמת העצמאות, ובעיקר בשני שלביה הראשונים.
מעניין, שמהות הוויכוח לא השתנתה מאז ועד היום, ויסודה הוא ציוני מדיני ולא צבאי!
http://www.faz.co.il/thread?rep=31350
צבא, מלחמה ומדיניות
מילשטיין א. (שבת, 14/06/2003 שעה 6:58)
בתשובה להמתבונן

הטיעון שלי הוא, שהיכולת הצבאית מגבה את המהלכים המדיניים (והציוניים לפי הניסוח שלך). כאשר מנהיג כמו בן גוריון אינו מבין את התחום הצבאי, והמדובר לפני המלחמה ולא בסיומה, הרי שלאי הבנתו זאת יש משמעות מאקרו-אסטרטגית ומאקרו מדינית. אותם דברים אמורים לגבי יצחק רבין בתקופת הסכם אוסלו.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.