פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=26516
צא ולמד כמה התבגרנו.
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 02/03/2003 שעה 22:29)

הנטייה לראות את עצמנו יפים, צודקים, חכמים וטובי לב ואת יריבינו כחלאת המין האנושי נעלמה מספרות הילדים, וכיום אנחנו מתייחסים לספורט כפי שראוי להתייחס אליו. זמן קצר לאחר שהסתיימו שנות השישים הנאיביות, באו חלאת המין האנושי ורצחו את ספורטאינו באולימפיאדת מינכן. לא כדי למנוע מהם להגיע להישגים. סתם מתוך שנאה גזענית.

כיום מדירות נבחרות הכדורגל האירופאיות את רגליהן מתחומי מדינת ישראל, משום שהן חוששות שכדורגלניהן יירצחו על ידי הפלשתינאים, אם יגיעו לכאן. צר לי לציין שהחשש הזה מוצדק לחלוטין.

יוצא שרק אנחנו למדנו להפריד את הספורט מהפוליטיקה. המציאות נסוגה אל השלב האינפנטילי שבו היינו שרויים לפני ארבעים שנה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=26527
אכן
אלי אשד (יום שני, 03/03/2003 שעה 5:03)
בתשובה ליובל רבינוביץ

בעבר הספורט נחשב לעוד סוג של מלחמה למען המולדת .
וזה בולט מאוד בסדרת ''רפי צור ''שהתיאור שלה בכל חוברת הוא בכלל לא במקרה '' סדרת קרבות ספורט''.
והמשמעות של זה הייתה שבכל חוברת השופט היה תמיד אנטישמי במקרה הטוב או נאצי במקרה הרע. ובכל תחרות היה מובטח שהזדים הערבים ינסו להרוג את הגיבור הישראלי בכל אמצעי אפשרי בשיתוף פעולה עם אנטישמים מקומיים.
וכמובן הגיבור תמיד היה מגיע לבסוף לקו המטרה במקום הראשון ובכוחותיו האחרונים , לא לפני שהרג בדרך את כל הנבלים וגם שם את ידיו על השופט הנבל ( או אף הרג גם אותו במקרה אחד ) , וכמובן תמיד לאחר שאיבד איבר זה או אחר מגופו למען המטרה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=26580
אלי ויובל: רוח התחרות/ספורט מול הלוגיקה של עוינות
מיכאל מ. שרון (יום שני, 03/03/2003 שעה 13:26)
בתשובה לאלי אשד

אלי ויובל: רגע. בכל מקום בעולם הנאור תחרויות הספורט הבינלאומיות הן בבחינת ''מלחמה בעד המולדת'' לכל דבר, באופן המהווה סובלימציה ותחליף למלחמות ממשיות:
ביציעי האוהדים תוכל לראות באופן אותנטי את הפטריוטיזם הגדול ביותר, זה שאינו מפלטו של הנבל: אנגליה כנגד גרמנייה, ארגנטינה כנגד אנגלייה וכד'. אגב, תחת כל עץ רענן באנגליה, בארה''ב ובמדינות נוספות ראיתי את דגלי הלאום. רק במקומותינו תחושות ספונטניות אלו הפכו לעניין גרוטסקי, בלהט ה''תיחכום'' העקמומי.

אצלנו - פרופ' ליבוביץ אמנם כינה כדורגלנים -חוליגנים, ואותנו - יודונאצים.

ספורט ובריאות הנפש והגוף והתחרות הבריאה משולים אצל ליבוביץ ועמיתיו הרעיוניים ל''עבודה זרה''.

הרוח הספורטיבית:
*****************
אולי פשוט מה שקרה כאן לרבים הינו שהרוח הספורטיבית, זו המביאה אותך להתאמץ ולתת את המירב שבך, למטרת הניצחון, הוחלפה ברוח העוינות, האגרסיה והשנאה הנברנית.

רוח העוינות:
*************
אלה האחרונים גוררים את האדם לא להשתדל להפיק יותר מעצמו, אלא למזער את הישגי יריבו.

יש הבדל בסיסי בין תחרות ועוינות:
**********************************
בשניהם אתה שואף ליצור הפרש בינך ובין יריבך. אך בעוד בעוינות אתה מגיע להפרש זה על ידי הכשלת תפוקות הזולת, הרי שברוח הספורט והתחרות, בניגוד לרוח העוינות אתה יוצר הפרש כזה באמצעות הגברת תפוקותיך.

הבחנה חשובה זו בין הלוגיקה הספורטיבית ולוגיקת העוינות נעשתה בעבודה פסיכו-כלכלית חלוצית שלי מ- 75 : ''תחרות, עוינות ומערכות תגמולים קבוצתיות''.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.