פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה למיכאל מ. שרון, 18/12/02 16:35)
http://www.faz.co.il/thread?rep=20343
תיאוריה נאה תפרת לך חבל שהיא יחסית (מבוססת על הנחה
ישראלי פזיז (יום חמישי, 19/12/2002 שעה 16:23)
בתשובה למיכאל מ. שרון

שגויה) וכנראה נועדה להכפשת ה''אחר''.
בכל אופן הטקסט המצורף הוא טיפטיפה מהחומר הקיים מצ''ב בהמשך לבקשתך.

''והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך'' דברים יא יג

בטרם נבאר את ענייני השכר והעונש הכתובים בתורה (שעניין זה הוא אחד מיג' העיקרים) נאמר שאף בפרשתנו (עקב) נכתבו דברים ''בתוך הסוגריים'' כמו שכבר כתבנו ובארנו בפרשת דברים וראה שם. וכך נאמר בפרשתנו: ''ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר ציוני ה' [ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר ה' אלהיך לו] ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וארבעים לילה''.
וכל המעיין יראה מיד שדברי ה''סוגריים'' תוספת הם בתוך הדברים. תוספת זו איננה מעניינם של הדברים וקשה להבין איך נתגלגלה לתוכם. אך ברור לגמרי כי התוספת נכתבה במועד מאוחר יותר מן הדברים שסביבה, כדכתיב: ''ולברך בשמו עד היום הזה'' וכן: ''על כן לא היה ללוי חלק ונחלה'' שהרי אם משה היה כותבו היה צריך לומר: 'על כן לא יהיה' בלשון עתיד, כי כאשר נכתבו הדברים עוד לא חילקו את הארץ.

ומלבד שנכתבו הדברים מאוחר יותר הרי תוספת זו גם סותרת את מה שנכתב בספר במדבר לג לח: ''ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם'' אם כן שתי גירסאות סותרות למקום קבורת אהרון יש לפנינו! לפי מחבר ספר במדבר, אהרן הכהן נקבר בהר ההר, אבל לפי מחבר ספר דברים נקבר אהרון הכהן במסרה! ולא עוד אלא שלגרסת ספר במדבר יש עוד שמונה מסעות עד שהגיעו להר ההר, ככתוב במדבר לג לא: ''ויסעו ממסרות ויחנו בבני יעקן ויסעו מבני יעקן ויחנו בגד הגדגד וכו' ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר''.

ומה אומרים על כך פרשני המקרא? רש''י אומר: ''והלא בהר ההר מת וכו' ונתתם ראש לחזור למצרים וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות וכו' ובמוסרה עשיתם אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה לכם זאת ונדמה לכם כאילו מת שם'' הנה על פי רש''י בנ''י חזרו אחורה והתאבלו על אהרן במוסרה מתוך טעות.

אבן עזרא כתב : ''מוסרה איננה מוסרות וכו' ושם מדבר הר ההר מוסרה'', וכך כתב הרמב''ן על פירוש רש''י : ''כל זה לשון רש''י מדברי אגדה'' ועל פירוש אבן עזרא כתב: ''וכל אלה דברי רוח כי איך יתכן שכל המקומות האלה הרבים שיהיו כולם מקומות חדשים שלא נזכרו במסעות'' ואיך יישב הרמב''ן עצמו את המקראות הסותרים?: ''והנראה בעיני כי הר ההר גדול שבהרים וארוך פרסאות רבות וכו' והיו במישור אשר לפני הר ההר ערים או מקומות הנקראים מוסרות ובני יעקן וכו' והנה עלו אל ראשו של הר והגיעו כנגד מוסרות ומת אהרון שם'' (את רש''י הוא מאשים בהבאת סתם ''דברי אגדה'' והנה הוא עצמו ממציא את אגדת ''הר ההר הארוך'' שאין לה זכר בשום מקום). והבאנו את פרשני המקרא להראותך איך משתבש ומתפתל הפרשן המקבל מראש שכל התורה כתבה משה מפי הגבורה ואשר על כן ''לא יתכן שתהיה סתירה בין הכתובים''. ואין קץ להמצאות ולהתפתלויות. אבל כל הניגש למקרא ללא הנחות קדומות, אלא רוצה ללומדו מן הכתובים עצמם בלבד (כמו שכתב הפילוסוף שפינוזה במאמר תיאולוגי–מדיני פרק ז: ''לפיכך כל הכרת המקרא צריך שתבוקש מתוכו עצמו בלבד'') הוא יראה בעיניו כיצד מחברים שונים בתקופות שונות כתבו את התורה.

ועכשיו נבאר את עניין השכר והוענש שכתובים בתורה. הנה על פי פשוטם של כתובים השכר הוא בעולם הזה, העולם הגשמי שבו אנו זקוקים לבריאות לשובע ואריכות ימים. הרי כך כתוב, דברים יא יד: ''ואספת דגנך ותירשך'' וכיוצ''ב ברכות גשמיות נוספות. אבל כל המתבונן סביבו יראה שעולם דוקא כמנהגו נוהג ואינו מבחין ומבדיל בין עושה דברו של אלוהים לבין המורד בקיומו וכבר אמר זאת ר' ינאי במסכת אבות פרק ד משנה טו: ''אין לנו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים''.
וכאן יש לנו דוגמא משובחת ממש להראותך היאך רבותינו מתמודדים עם מציאות הסותרת את הכתוב במקרא. במסכת קידושין לט ע''ב ''רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דתניא, רבי יעקב אומר וכו' בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה טז) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב (דברים כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה? אלא למען ייטב לך-לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך -לעולם שכולו ארוך''. על דברים כאלה כבר כתבנו בפרשת מסעי שרבותינו, בצר להם, מרחיקים עדותם לסודות ועומקים אין חקר. הוא הדין כאן. הרי אין לך פשוט יותר מאשר להרחיק את השכר לעולם הבא, כלומר למקום, לצורה ולעתיד שאינם ידועים ואינם ניתנים לבדיקה. אבל רבי יעקב, בפרושיו הנפתלים, אפילו איננו משגיח בכתובים עצמם שהרי כתוב במפורש בכיבוד אב ואם: ''למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה'' וכי איזה אדמה יש בעולם הבא?

הבה ונמשיך להתבונן בגמרא הנ''ל שאנו מיטיבים ללמוד ממנה את דרכי החשיבה וההתבוננות של חז''ל. הנה הגמרא ממשיכה ושואלת על דברי ר' יעקב: ''ודלמא לא הכי הוה'' כלומר, מנין ר' יעקב מניח שיכול המקיים שתי מצוות אלה ויפול וימות, אולי לא יקרה מקרה כזה לעולם ואז הכתוב שריר וקיים? על זה משיבה הגמרא: ''ר' יעקב מעשה חזא'' כלומר ראה מציאות ממש של אדם הנופל ומת תוך כדי קיום המצוות ולכן הלך וסירס ושיבש פשוטו של מקרא.

ולא תוכל לאמר שקיבל פרשנות זו מרבותיו (שקיבלו מסיני) שאם אכן קיבל הרי אין מקום לשאלת הגמרא כלל. ראיה נוספת גם מאלישע בן אבויה (עיין את שנכתב עליו במסכת חגיגה טו ע''א) שהיה תנא בימי ר' עקיבא וגם הוא ראה מקרה דומה אשר בגללו כפר באמיתות היהדות וכמו שאומרת הגמרא: ''אמר רב יוסף אילמלי דרשיה אחר (אלישע בן אבויה) להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה (נכדו) לא חטא'' נמצא שלתנא אלישע לא היתה שום קבלה בפרשנות הפסוק, אלא נכדו של אלישע שראה מקרה כזה הסותר את המקרא הלך וסירס הכתוב מדעתו.

התורה אסרה עלינו לנסות את הקב''ה. דברים ו טז: ''לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר ניסיתם במסה''
וכמו שכתב החינוך במצוות תכד: ''וכמו כן בכלל האזהרה שלא לעשות מצוות ה' ברוך הוא על דרך הניסיון כלומר שיעשה אדם מצוה לנסות אם יגמלהו ה' כצדקו וכו' וטעם איסור הניסיון במצוות מפני ששכר מצוות אינו בעולם הזה וכמו שדרשו ז''ל בריש מסכת ע''ז ג ע''א היום לעשותם ולמחר, כלומר לעולם הבא ליטול שכרם'' הנה כך, לעינינו ממש, כל ההבטחות, הברכות, הנבואות ותגמולי השכר הכתובים והמובטחים בתורה נופלים בבור ואין באפשרותנו לבדוק אם, מתי ואיפה יתקיימו דברי האלהים אם לאו.

אך חסד עשה עמנו הקב''ה ונתן לנו מצווה אחת שבה מותר לנו לנסותו כמבואר במסכת תענית ט ע''א ''עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר וכו' מנא לך? (כלומר מנין אתה יודע שהאדם המעשר יתעשר) אמר ליה זיל נסי (לך תנסה) אמר ליה ומי שרי לנסויי להקב''ה והכתיב 'לא תנסו את ה' א''ל הכי אמר ר' הושעיא חוץ מזו שנאמר: 'הביאו את כל המעשר וכו' ובחנוני נא בזאת אמר ה''' .

אם כך דבר מפליא הוא היאך יתכן שיש צדיקים עניים? והרי זו הבטחה ברורה לעולם הזה שכל המעשר מתעשר. אך דע לך שהתוס' בתענית ט ע''א ד''ה עשר תעשר מתבאר מדבריהם שאין הכוונה שיתעשר ממש אלא ששדהו ימשיך להוציא יבולו כבשנים קודמות ואף הביאו איזה מעשה באחד שלא הפריש מעשר כהוגן לשנה אחרת לא נתן שדהו יבולו כי אם עשירית בלבד מהשנה הקודמת. כל דבריהם מוזרים מאוד. הרי היום יש חקלאים רבים שאינם בכלל המעשרים ולא רק ששדם אינה מתמעטת אלא הולכת ומשביחה, ודבר מוזר נוסף הוא שנחלקו הפוסקים מה הכוונה מעשר? האם מעשר כספים הוא כדעתו של הרמ''א ביו''ד רמז סעיף ד , או גם על כל מעשה צדקה, או כדעת שאילת יעב''ץ חלק א סימן ג שהוא רק על מעשר תבואה.

אבל אם כך, הרי הדבר ניתן לבדיקה פשוטה. כי פשוט הדבר מאוד: ינסו בשלושת המצבים היכן האדם מתעשר ומיד יחליטו למה נתכוון הפסוק ''עשר תעשר''.

והדבר פשוט שכל בדיקה כזו תראה מיד את ההבל שבדברים. לכן איש מחכמינו ורבנינו לא יציע בדיקה שכזו בידיעה ברורה שתוצאותיה יפריכו את כל עניין ה''ניסוי האלוהי''. זאת לך לאות שאף בדבר שהתירו הכתוב לבודקו ואף לנסות בו את הקב''ה הוא נופל לבירא עמיקתא. והרשב''א בתשובותיו חלק ה סימן מח סיכם את המבוכה בענייני ההשגחה, השכר והעונש. לאחר שהביא מקראות רבים הסותרים זה את זה נסתתמו כל הסבריו וכך כתב: ''לא שמעה אזני, רק כנקודה מן הגלגל הגדול ולא קבלתי מרבותי כטיפה מן הים, ולא אוכל לפרש''.

והנה רבותינו בדורות האחרונים ובראשם האר''י ז''ל כאשר ראו את צרות הגלות ויסורי הצדיקים המדקדקים קלה וחמורה והנאתם של רשעים בחיים ארוכים וטובים לא נחה דעתם גם בשכר העולם הבא. אחרי שראו תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא מתים בגזירות קשות ויסורין תרצו זאת בדבר חדש שלא נשמע אף פעם מפי הקדמונים והוא גלגול הנשמות. כלומר תינוק בן יומו מת משום שהוא גלגול של אדם אחר שנשמתו באה לעולם לתקן חטא קדום. הנה חז''ל אין להם מיסורי הצדיקים ואילו האריז''ל דוקא מבין שיסורי הצדיק הוא משום גלגול נשמתו של חוטא אל תוכו.
ומלבד שדבר זה הוא הבל מוחלט שקיבלה היהדות מן הגרועים שבעובדי האלילים (כדתות הודו למיניהן) צא וראה את מידת הצדק האלוהי הנגזרת מן ההבל הזה: רשע יחיה כל חייו באושר ושמחה ואז תתגלגל נשמתו בתינוק שימות בן שנתו כדי למרק את נשמת הרשע. הרשע ימות בן שמונים, התינוק ימות בן שנה, נשמת הרשע תגאל והורי התינוק יבכו עליו כל ימי חייהם. הרי לך גלגול של צדק אלוהי.

בוא, אתה החפץ בדעת ואמת, בוא וראה איך רבותינו בודים מליבם דמיונות שווא וממציאים מוסר זוועות ובלבד שתפיסת עולמם לא תפגע. כדי להגן על אמונה שגויה יהפכו שמים לארץ וארץ לשמים, יכפרו במציאות הפשוטה וימציאו פרושים דלא מן עלמא הדין, יסרסו את הנראה, את הנאמר ואת הכתוב וימציאו משמעויות אחרות למילים עצמן.

כל זאת (ועוד) יעשו, ולשם מה? כל זה יעשו כדי שלא יצטרכו הם לאמר שתי מילים: ''אכן, טעות''.

---------------------
''הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא'' (דברים לב ד).

בפרשת עקב ביארנו איך לדעת חז''ל עניין השכר והעונש אינו בעולם הזה, ואיך הרחיקו את שכרנו לעולם הבא. בפרשה זו (האזינו) נבאר את דרכי האלוהים בעמדו במשפט, ומה אמרו חז''ל על כך.

במסכת ראש השנה טז ע''ב: ''אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בנוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים''.
ושאלו התוס' ד''ה ונחתמין: ''פעמים הצדיקים נחתמים למיתה ורשעים גמורים לחיים'' ותירצו שגמרא זו מדברת על ''חיי העולם הבא''.
התוס' שאלו מתוך המציאות העובדתית שיש צדיקים גמורים שמתים (ולפעמים אף לאלתר), ורשעים שעינינו רואות את רשעותם יחד עם אורך ימיהם. ותירוצם משונה מאוד, שאם מדובר בעולם הבא על מה ולמה טורח הקב''ה לפתוח ספריו בכל שנה ושנה? הרי חיי העולם הבא הם רק אחרי מיתתו של אדם, ודי היה לדונו רגע אחר מיתתו. ועוד - הגמרא בר''ה טז ע''א אומרת: ''בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה'' - ואומר אביי (ואנו מתרגמים) שהזורע חיטה וכוסמת לפני הפסח ורואה שהתבואה גדלה בצורה טובה, ימהר לזרוע לפני הפסח גם שעורה כי זה הסימן המובהק שהוא נידון בפסח שעבר לטובה.

והרי זה ברור שהנידון בתבואה הוא בעולם הזה ממש, ואם כך נשאל אנו כאן את שאלתו של התוס', כי הרי אנו רואים שהתבואה או היבול מצליחים לרשעים גמורים ולצדיקים גמורים שווה בשווה. וכמו שאומרת הגמרא במסכת ע''ז נד ע''ב: ''הרי שגזל סאה של חיטים והלך וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג''. כי ברור שמנהג הטבע אינו מבחין בין צדיק לרשע, בדיוק כשם שהשמש זורחת לצדיק ולרשע כאחד.

וכן דעתו של המהר''ל בגבורות השם פרק סא, בבארו את הגמרא בשבת קיח ע''ב: '' 'האומר הלל בכל יום כאלו מחרף ומגדף כלפי מעלה' וכו' אבל הענין הזה מפני שהעולם נוהג כמנהגו ולפיכך אין הקב''ה מאבד הע''ז מן העולם וכו' והגומר הלל בכל יום נראה שהוא אומר שבכל עת הקב''ה מנהיג עולמו בדרך נס, ואם כן למה הצדיקים בצרה והרשעים בטובה ואינו מאבד הע''ז מן העולם וא''כ ח''ו אין ביכלתו וזהו חרוף וגידוף''. הנה כך ממש לדעת המהר''ל מפראג, שהחושב שהקב''ה מנהיג עולמו בדרך נס הרי הוא מחרף ומגדף, אלא הנהגתו יתברך ''עולם כמנהגו נוהג''.
וכך נאמר באוצר המדרשים עמוד שיט: ''הלא כתוב בתורתכם כי כל דרכיו משפט והיאך הם דרכיו משפט ודרכיו צדיקים? והננו רואים בעיננו שהוא מזיק למי שאין לו חטא ואשם כמו קצת בני אדם שהם נולדים במומים כגון עוור או חרש או אלם ואין להם עוון הלא זה עולה, ויאמר לו רבי יהושע אמנם הטובים בהם הזיקם להרבות שכרם בעולם הבא''.

כיוצא בו נאמר במדרש תהלים מזמור צב: ''אמרו לו למשה מי גרם לך שלא ליכנס לארץ אמר להם אני גרמתי אמרו לו ולא הקב''ה עשה לך אמר להם ח''ו אפילו אם רואים שהקב''ה מצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול''.

ודע לך שאין בכל העניינים האלה קבלה לרבותינו, אלא הכל מהכרע הפסוקים כמו שציטטנו את הרמב''ם בפרשת כי תבוא: ''גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים''.
וראיה לכך מהגמרא בראש השנה טז ע''א: ''ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר 'ותפקדנו לבקרים' רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר 'לרגעים תבחננו' ''. ועיין שם בגמרא דעות נוספות וחלוקות מתי הקב''ה דן אותנו ואת תבואתנו ללמדך שאף חז''ל לא ידעו בקבלה שהרי נחלקו, אלא ע''כ מהכרע הפסוקים.

עכשיו בוא וראה איך לכל עניין גזר הדין במשפט ראש השנה אין משמעות כלל ועיקר. הגמרא במסכת עבודה זרה דף יז ע''א: ''אמרו עליו על ר' אליעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה, פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים וכו' נטל כיס של דינרין והלך ועבר עליה שבע נהרות וכו' […החליט לעשות תשובה] אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה ר''א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא וכו' בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת''. הרי לך שתשובה מבטלת את כל גזרי הדין שהיו בכל שנה ושנה. אם כך מה עניין הכתיבה והחתימה? הרי אינם סופיים ואינם מוחלטים כלל.

וראה עוד איך שחז''ל מגששים באפילה בענייני השגחתו יתברך - בבא קמא נ' ע''א: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין (בורות מים) שנפלה לבור גדול באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא אמר להם שלום לה וכו' אמרו לו נביא אתה? אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו? אמר ר' אחא אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר 'וסביביו נסערה מאוד' - מלמד שהקב''ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה''. הנה, אם היו שואלים את ר' חנינא לפני שמת הבן בצמא הרי היה טועה ואומר שלום לו.

ראייה נוספת שחז''ל אמרו דבריהם על פי דעתם במסכת שבת נה ע''א: ''אמר רבי אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עוון''. והגמרא הקשתה על דבריו עד שהסיקה נה ע''ב: ''שמע מינה יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עוון ותיובתא דרב אמי תיובתא''. הרי לך, בעניין כל כך חשוב כמו ''צדיק ורע לו'', שמתוך סתם משא ומתן מגיעה הגמרא למסקנה הפוכה מדעתו של רבי אמי.

בא וראה עד היכן מגיעים הדברים. הגמרא במסכת ברכות מו ע''ב - כך בירך מר זוטרא כשמת אחד מקרוביו: ''הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק ולוקח במשפט''. וכתבו התוס' ד''ה מר זוטרא: ''ופירש בה''ג דאין לומר במשפט וכו' דיש משפט בלא חטא ויש יסורין בלא עוון''. כי לדעתו של בה''ג, בניגוד לגמרא, אין לומר 'לוקח במשפט' כשמת אדם, שכן הקב''ה נוהג להמית גם ללא משפט.

הרמב''ם במורה נבוכים, חלק שלישי פרק יז, כתב במפורש שענייני השגחתו יתברך בברואיו, ידיעתנו בהם מכח הכתובים והשכל הישר בלבד ולא שהיתה קבלה בידו: ''אמנם עניין זה הגמול לבעל חיים שאינו מדבר לא נשמע כלל באומנתנו לפנים, וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל, אבל קצת האחרונים מן הגאונים ז''ל כאשר שמעוהו מכת המעתזיל''ה ישר בעיניהם והאמינוהו וכו' ואיני נסמך בזאת האמונה וכו' והוא שאני אאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה העולם התחתון וכו' באישי מין האדם לבד וכו' אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם דעתי בהן דעת אריסטו, לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו''. הרי לך שלדעת הגאונים ההשגחה האלוהית קיימת אף על בעלי חיים, וזה מכח השפעתם של חכמי אומות העולם ולא שקיבלו מחז''ל, והרמב''ם חולק עליהם, ואף הוא אין קבלה בידו אלא מדעתו בלבד.
בפרשת כי תבוא כתבנו שאף העונשים לעוברי רצונו הכתובים בתורה באו הנביאים וביטלום, ואף כאן נביא עדותו של ירמיהו בספרו איכה ב' יז: ''עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם''. וכך פירשו הפסוק חז''ל בויקרא רבה פרשה ו': ''א''ר אהבה בר זעירא כתיב: 'עשה ה' אשר זמם', כמו שכתוב בתורתו (ויקרא כו יח) 'ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם' כן עשה ח''ו? אלא 'בצע אמרתו', מה בצע אמרתו פשרה פשר, ר' יעקב דכפר הנין אמר בזע פורפירה (קרע טליתו המיוחדת)''.
הרי לך שבאמת אין הקב''ה עושה את אשר זמם, אלא שובר וחותך את דבריו ולא מקיימם.

העולה מדברינו שאין אנו יודעים ומכירים את דרכי ה' כלל, וכמו שכתב בפתיחת אליהו הנביא ז''ל (נמצא בסידור ספרד): ''רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחשבן, אנת הוא עלאה על כל עילאין סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיסה בך כלל''. האלהים המצטייר פה הוא אלהים שאין לו גוף ודמות הגוף ואין לו זמן ולא מקום והוא מחויב המציאות מצד עצמו, ומחשבותיו אינן כמחשבותינו.
ודעתנו בדברים אלו שהמאמין באלהים כזה, מרגע שמבין שאין אפשרות כלל להבין את הבורא יתעלה ולא את עולמו שברא ולשם מה בראו, אינו חושב ומהרהר עוד על הבורא, כי ממילא אין תפיסה בו כלל וכלל; אלא המאמין מנסה להשכיל את דרכיו שלו על פי הבנתו, כי הבנה אחרת אין. וזה באמת כל האדם, בבחינת ''ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה'' בראשית ב טו, כלומר: הנה לפניך העולם, ראה כפי יכולתך ותבונתך שלא תחריבהו. וזהו שאנו מוצאים לחז''ל פירושים שונים על דרכי השגחתו, לא שכך באמת דרכו של האלהים שהרי לשום אדם אין תפיסה בו כלל, אלא כל הדברים הם לפי דעתו של הדורש כי כך נראה לו ראוי להתנהג. ולכן אנו מבארים בכל מה שכתבנו במקומות השונים שהכל יצירה אנושית היא וכל אדם יבחר לו את היצירה האנושית הנראית לו כמתאימה לקיים את הכתוב ''ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה''. וכמו שכבר כתב קצות החושן בהקדמתו: ''דאם היה הכל בכתב מיד ה' מה לשכל האנושי להבין בתורת ה'?'' והיא הנותנת שאם אנו יכולים להבין תורה כלשהי, אות הוא כי תורה אנושית היא ואנשים למען אנשים כתבוה.

דבר דעת אמת
http://www.faz.co.il/thread?rep=20356
לפזיז, תודה על המקורות שהבאת, המוכיחים גישתי
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 19/12/2002 שעה 22:21)
בתשובה לישראלי פזיז

http://www.faz.co.il/thread?rep=20358
לפזיז: נראה שמדובר במחקר מעמיק מצדך. תודה
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 19/12/2002 שעה 22:32)
בתשובה לישראלי פזיז

http://www.faz.co.il/thread?rep=20363
העולם מפסיק לנהוג כמנהגו נוכח המצאה חדשה.
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 19/12/2002 שעה 23:28)
בתשובה למיכאל מ. שרון

המצאה חדשה מחייבת הבנת הטבע, ואינה בבחינת עשיית איזה קומבינה על חשבון הטבע. תפיסת הקומבינה מכונה ''לרדות בטבע'' אך אני מדבר על קומביינים ולא על קומבינות.
הבנת הטבע אינה צרופי אותיות, מילים ומשפטים. לכולנו הבנה זאת בפוטנצייה, אך השרלטנים שבאנשים דיכאוה בצאן מרעיתם, על מנת להממם בכוח המילים - לשלוט עליהם כעבדים רוחניים ולשסותם לדרוס מתנגדים.

הטוב והרע האנושיים גורמים לעולם להמשיך כמנהגו. לא כן הבנת הטבע. המעבד את שדהו יזכה ליבול גדול יותר, אך לא באמצעות מצוות וגם לא באמצעות השטן ועבודתו, גם לא בעזרת מגייה של מילים וצרופיהן, אלא פשוט בעזרת שיטות עיבוד מתקדמות יותר. רגשית, ההמצאתיות ניזונה מאהבה ולא מהיפוכה.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.